איש אמונים רמז

על מה שחי' הרי"ף על מה שהקשו המפרשים דבמכות אמרינן אמר רבא כמה טפשאי שאר אנסי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ואלו בקידושין איבעיא להו מהו לעמוד בפני ס"ת ק"ו מלומדיה מפני לומדיה עומדים מפניה לא. כ"ש ותי' הרי"ף דבמכות איירי בשעה שלומדין ומחדשין חי' התורה עדיפי מס"ת. והק' לו הר"ש אלגזי ז"ל מלשון הרא"ש במ"ק על מאי דאמרי' דקורעין על ס"ת שנשרף ובעי מנ"ל ומשני דכתי' ולא קרעו בגדיהם מכלל דבעי לקרוע וכתב הרא"ש דכיון דילפינן מקרא עיקר הקריעה הא דאין מאחין ילפינן מכ"ש דלומדיה דעל לומדיה אין מאחין כ"ש עליה. ובתר הכי קאמר אבל עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה כדאמרינן במכות כמה טפשאי וכו' ואם כדברי הרי"ף דבמכות איירי בשעה שלומדין הדרא קו' לדוכתה דנילף עיקר הקריעה מלומדיה דהוי לאחר מיתה שאין לומדין דאז ס"ת עדיף והרב החסיד מתרץ דכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר ועדיף מס"ת ושפיר קאמר הרא"ש דלא ילפינן מלומדיה עיקר הקריעה כיון דהוי כבוד תורה דלאחר מיתה דחמיר ועדיף מעבודה כדאמרינן במגילה אלא דהן אמת דלשון הרא"ש קשה טובא דקשיא רישא לסיפא וכבר דשו בו רבים וכבר נדחקו בו הרבה וגם אני אענה חלקי לכאורה לומר דכונת הרא"ש הוא כך דס"ל כמ"ש הר"ן דלעולם ס"ת עדיף וכמ"ש בקידו' אלא שרבא במכות קרא אותם טפשאי להני אינשי מפני שאין לנו ילפותא למקם מיקמי ס"ת אלא מכח ק"ו מלומדיה וכיון דהם לא קיימי מפני לומדיה מהיכן בא להם החיוב בס"ת וגם הרא"ש ס"ל דאין לנו ילפותא לקרוע על לומדיה אלא אחת דילפינן עיקר הקריעה מקרא דלא קרעו דמשמע דבעו לקרוע א"כ מסתמא נמי גם הקריעה דעשה אלישע על אליהו היה על צד החיוב כיון שמצינו שיש חיוב בקריעה על ס"ת אבל אם לא היה הילפותא על עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה דדילמא אלישע לכבוד התורה הוא דעביד הכי ולא מצד החיוב וכמו שמצינו בר' עקיבא ששרט על כשרו ואינו מצד החיוב ואחר שמצאנו בפי' שיש חיוב בקריעה על ס"ת ידענו שגם אלישע מצד החיוב עשה וזה הוא שכתב שם הרא"ש דכיון דילפינן עיקר הקריעה מקרא הא דאין מאחין ילפינן מכ"ש מלומדיה אבל עיקר הקריעה לא ילפינן מלומדיה משום דאי לאו דהוי חיוב קריעה מפורש בס"ת לא הוה ידעינן עיקר חיוב לא בלומדיה ולא בס"ת ומ"ש הרא"ש כדאמרינן במכות הכונה הוא לדוגמא בעלמא כמו שקרא אותם טפשים מפני שאם הם אינן עומדין מפני לומדיה מהיכן בא להם החיוב בס"ת גם בכאן הוא כך שאם אין לנו הילפותא בס"ת מהיכן יבא החיוב בקריעה לא בלומדיה ולא בת"ת והרב פרשת דרכים פי' בזה כונת הפסוקים טבעו בארץ שעריה איבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם ע"כ ולמ"ד חוץ מדרכינו יובן באופן אחר והוא כמ"ש הרב החסיד בס' שארית יעקב לפרש המשך הפסוקים נשקד עול טבעי בידו וכו' סלה כל אברי ה' בקרבי וכו' עולליה הלכו שבי לפני צר וכו' ויצא מן בת ציון כל הדרה וכו' ע"כ ופי' הרב הכונה במ"ש חכמי אשכנז דמאחר דישראל חשיבי שומרי שכר על התורה שנתן הקב"ה להם לעובדה ולשומרה והקב"ה כביכול ניתן עמה בשעת נתינת התורה למלאכתם כמ"ש רז"ל בפ' תרומה ויקחו לי תרומה ומן הדין כל שבעליו עמו פטור אכן אין זה רק בשגגות וזדונות אכן בפשיעה חייב אף אם בעליו עמו דהו"ל מזיק בידים ובזה פי' כונת הפסוקי' דר"ל מחמת דנשקד עול פשעי בידו זה היה סיבה דסילה כל אברי אפי' כי ה' בקרבי וכיון שה' בקרבי והיה שאול עמי מן הראוי שלא יענשו כי בעליו עמו לא ישלם אבל כיון דהוו להו פשעים נתחייבו ועוד שעולליה הלכו שבי לפני צר ונתבטלו תינוקות של בית רבן וע"י זה ויצא מן בת ציון כל הדרה היא השכינה דכל עצמו דהיה עמהם היה בשביל התורה וכיון דאין תורה נסתלקה שכינה ונמצאו מתחייבים אלו ת"ד ז"ל. והן אמת דיש לעמוד בדבריהם שכתבו בפשיטות דבפשיעה בבעלי' חייב ואילו אנן קי"ל להלכה דפטור מ"מ דברי הרב אלו מתקיימים בסוף הפסוק שאומר ויצא מן בת ציון כל הדרה דהיינו שנסתלקה השכינה ובזה נתחייבו וכמ"ש הרב ובזה נבא לכונת הפסוקים הנ"ל דהיינו שאומר הנביא טבעו בארץ שעריה וכו' שנחרב הבית וגם מלכה ושריה בגוים דהיינו הצדיקים וכל זה היה מפני שאין תורה ונסתלקה השכינה והראיה שנסתלקה השכינה דגם נביאיה לא מצאו חזון מה' מפני שנסתלקה שכינה ולכן נתחייבו כיון שאין בעליו עמו וכמ"ש לעיל שכונת רבא שקראם טפשים להני אנשי דעושים כבוד לס"ת ואינם עושים כבוד לת"ח מפני שכבוד תורה הוא לעשות כבוד לת"ח שבתורה כתוב את ה' אלד'יך תירא לרבות ת"ח יובן לע"ד כונת רז"ל במה שאמרו כל המתעצל בהספדו של צדיק כאלו כופר בעיקר דכיון דאינו עושה כבוד לת"ח נמצא דלא דריש את ה' אלד'יך לרבות ת"ח ונמצא בא לידי כפרות וכמ"ש במגילה דכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר טפי מפרש ה' החסיד כונת המאמר הנ"ל שאמר וכ"כ למה שהכונה שבעל המאמר הקשה דכיון דקי"ל דעבודה חמיר מת"ת דיחיד מה כל החרדה הזאת לומר דקשה סילוקן של צדיקים יותר מחרבן ב"ה ומתרץ לה ואבדה חכמת חכמיו וכו' דהיינו לאחר מיחה וכבוד תורה דלאחר מיתה חמיר טפי ולהבין הדמיון מיתת הצדיקים לחרבן ב"ה וכן במה שאמרו רז"ל כל הקובר אשתו ראשונה כאלו נחרב ב"ה בימיו מפרש הרב טירת כסף שהכונה שכמו שחרבן ב"ה אינו נשכח שבכל יום ניכר החסרון כן אלו הדברים בכל יום ניכר החסרון ולכן אמר יעקב וקשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות שבעולם ואעפ"י שרחל היתה אשתו שנית מ"מ כל כונתו היה בה וזה שנדחק הרב מפורש יוצא מתוך דברי ה' פ"ד בדרך האחרים שכתב שזה תלוי אם יצאו האבות מכלל ב"ן או לא יצאו דאם יצאו הרי בקדושין תליא מלתא ורחל נתקדשה קודם אבל אם לאו הרי לאה קדמה בנישואין ובזה מפרש הרב כונת הפסוקים בפ' ויחי ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כבר' לבא אפרתה ואקברה שם וכתב רש"י שאעפ"י שאני מטריח עליך להוליכני ולא כן עשיתי לאמך ופי' הכונה שיעקב נתכוון להוציא מלב יוסף שבשביל יעקב שאיחר הנדר מתה רחל ולעולם דין ישראל יש להם ורחל היא הא' ובהתר היו נשואיה וקשה על יעקב. שלא הוליכה אל מערת המכפלה ולזה אמר לו דכיון דבבואי מפדן מתה תכף רחל בכניסתנו לא"י בין תבין שלא יצאנו מדין ב"נ ואין אנו נענשים על הנדרים שאינן מכלל מצות ב"נ ולא מתה רחל אלא שהיא השניה ולאה בהתר היו נשואיה. ואני הצעיר ברגליו אעבורה לפרש הפסוק אחר שאומר ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ וכו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ע"כ ובהקדים מ"ש הרב בדרוש אחר שחטא ראובן תלוי אם יצאו מכלל ב"נ או לא יצאו דאם לא יצאו חטא ראובן ואם יצאו לא חטא ראובן ואם חטא ראובן אסורה לו ואם לא חטא ראובן מותרת לו וזה שאומר ועתה שנתברר לך שלא יצאנו מכלל ב"נ יתבאר