איש אמונים רמג

אשר עפי"ז נלע"ד ל לפרש כונת הכתו' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק דהכונה דכשמת הצדיק בוכים בקול יללה הצדיק אבד ומה הועילו בבכיה זאת שאינו מועיל לחזור בתשו' לז"א ואין איש שם על לב לחזור בתשו' נמצא דגרמו ואנשי חסד נאספים פטירת צדיק אחר מפני רוע וחוסר דעתם שלא הבינו כי מפני הרעה דהיינו עונותינו גרמו שנאסף הצדיק

עוד נקדים מ"ש מר"ן בח"מ סי' שי"ב בשם מ"כ והביאו מור"ם ז"ל המשכיר בית לחבירו בחזקת שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול לגרשו אפי' תוך זמנו והם דברי הנ"י ויש חולקים שאפי' לא התנה מתחיל' ע"מ שהוא אוהבו יכול לגרשו מטעם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה והביאו ראיה מההיא דהשואל דההיא אתתא דאגרה ביתא לההוא. גברא דזבן ארבא דחמרא ואמ' לו אם מקדשת לי יהיבנא לך אתרא וקדשה לסוף שדר לה גיטה אזלא איהי אגרא אנגורי מיניה וביה ואפיקתיה בשבילא כאשר עשה כן יעשה לו ל"מ בחצר דלא קיימא לאגרא אלא אפי' חצר דקיימא לאגרא דא"ל לא בעינא לאוגורי לך דדמית עלי כאריה ארבא ע"כ

עוד נקדים את הידוע דכנסת ישראל נקראו נחלתו יתש"ל כדכתי' יעקב חבל נחלתו

מעתה נבא לביאור הכתוב דהנבי' ירמיה מתאונן על ב' רעות על חרבן בהמ"ק ופטי' הצדיקי' וז"א עזבתי את ביתי שהוא חרבן בהמ"ק שנחרב בעוה"ר ועוד רעה חולה נטשתי את נחלתי שהנחתי את הצדיקי' שהם נחלתו יתב' שיפגע בהם מדה"ד כמו שראינו בעוה"ר שנה זאת פטי' כמה חסידים וחכמים שהם הרב מו"ד ח"ר אליאו מהודאר ז"ל שהיה תם וישר ירא אלקים וסר מרע שייף עייל שייף נפיק משים עצמו כמי שאינו משכים ומעריב בב"כ ובב"מ חזרן במצות נגוע ומוכה נשבר ונדכה ועוד כמה חכמים ובחוה"מ נשרפה לשריפה אבדנו את ר' סימון הרב ח"ר ישראל אליקים ז"ל הי חסיד הי עניו רב וגדול בישראל אוי לנו שכך עלתה בימינו ואח"כ נסתלקו כמה בחורים אנשים ונשים וחרבנא לחרבנא זה חדש ימים אבד חסיד מן הארץ מר מחותני כמוהר"ש טאנ'יר ז"ל בחור כארזי' כולו מחמדים חכם שמת שלם הוא ושלמה משנתו ולא הונח לנו מכל הצרות הנז' תכופות ורוח זלעפות וצרה צומחת והיא כפורחת קול נהי נשמע נראתה השלהבת למרחקים וז"א נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה הכונה דנסתלק מחמד עינינו משוש פארינו בחו"ל שהוא בכף אויביה דידוע המיתה בחו"ל היא בכף אויביה וכל כך למה עשיתי כל האכזריות הזה ולזה משיב ב' תשובות על חרבן הבית טעם בעיקר שהיתה לי נחלתי כאריה ביער דדמי עלי לאריה ארבא ולזה החרבתי ביתי כדין ועל פטירת הצדיקים משיב נתנה "עלי בקולה" הכונה שאף שהיו בוכים על פטירת הצדיקים לא היו בוכים על עצמם שעונותיהם גרמו סילוקם כ"א "עלי" דייקא היו בוכים בקולם קול מר שאבד הצדיק משא"כ האמת

וזה יהיה לע"ד כונת הנביא שמתרעם נדע בחרי אף כל קרן ישראל וגו' ויבער ביעקב כאש להבה וגו' באהל בת ציון שפך כאש חמתו וגו' וירב בבת יאודה תאנים ואניה דהכונה שהוא מתרעם נדע בחרי אף כל קרן ישראל ואף ג"ז ויבער ביעקב כאש להבה וזה תימה מאחר באהל בת ציון שפך כאש חמתו דמעיקרא חרבן הבית היה לשפוך חמתו על העצים ועל האבנים ולמה לקו הצדיקים וירב בבת יאודה הרבה לעשות נקמה בנו ח"ו מסיבת תאניה ואניה שלא נתעוררו על עצמם בהספדם על הצדיק לחזור בתשובה

ובאופן אחר נלפקע"ד כונת הכתו' הנז' שמתרעם הנביא דלכאו' ק' או' נדע בחרי אף כל קרן ישראל וגו' היה ה' כאויב ניצב ימינו כצר ויהרוג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו הלא חטאתינו מנעו הטוב ממנו ואנחנו גרמנו לנפשינו וכי חשיד קב"ה ח"ו דעביד דינא בל"ד והוא בעצמו כמה פעמים ניבא להם כל המאורעות ומאי קא מתמה

אמנם לע"ד יובנו בהקדים מאי דאי' בב"ק א' עולא ד"ת כ"ח דינו בזיבורי' שנא' בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה אדם דרכו להוציא לחוץ פחות שבכלים אלא שחכמים אמרו ב"ח בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וכ' הסמ"ע סי' קי"ב דה"ה בפורע מן הקרקעות שפורע מזיבורית שבקרקעות

וכבר נודע מ"ש רז"ל שאיש החוטא נעשה כלוה והב"ח הוא הבורא יתב' והחוב עצמו הם העונות שהם במלוה וכמ"ש באבות החנות פתוח והחנוני מקיף וכל הרוצה ללות יבא וילוה

וכבר ידוע מ"ש רז"ל שפך חמתו על העצים ועל האבנים והכונה דלגבי קב"ה רצה לגבות חובו בחרבן בהמ"ק שהיו עצים ואבנים שהם בינונים לגבי הצדיקים שהם עידית

מעתה נר' דזהו כונת הנבי' שמתרעם דלמה הקב"ה סילק הצדיקים שהם העידית דלא כהלכתא ותו שהוא בעצמו עשה מעשה להיפך דמצינו דשפך חמתו על העצים ועל האבנים ממ"נ קשיא וז"א נדע בחרי אף כל קרן ישראל שהוא העידית ויהרוג כל מחמדי עין הי"ל לגבות חובו מן הזבורית או מן הבינונית ללכת אחר התקנה וכ"ת דכביכול דעתו הוא שיגבה חובו מן העידית דלא כעולא הא ליתא דראינו באהל בת ציון שפך כאש חמתו ודאי דס"ל דגובה מן הבינונית וזה תימה ודו"ק

המורם מכל האמור דהחיוב מוטל עלינו לספוד לצר'ה ולהרים כשופר קולינו לא על סילוקו לבד כ"א אף זו רעה חולה שנפטר בחו"ל ולא זכה לבא ליקבר בא"י דע"ז ודאי ידוו כל הדווים ויוסיפו לבכות ולהספידו כראוי

וזה יהיה רמז הכתו' אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב וראה את ארץ מולדתו דהכונה דכשמת בעירו צריך בכיה אחת על סילוקו דוקא שאבדנו בעוה"ר אבידה כזאת שאינה חוזרת ברם בכו בכה בכיה אחר בכיה להולך כי לא ישוב וגו' דאם ישער האדם גודל צערו שהרגיש בעצמו בהיותו חולה נוטה למות חוץ לזמנו וחוץ למקומו כמה נצטער אותו אותו צדיק וכמה בכה וכמה נתאנח ובפרט בראות מיתתו בחו"ל אחר שנתגדל בא"י גידולי הקדש איך לא נבכה איך לא נקרע סגור לבבינו

וכאשר מצאנו ראינו ליעקב אפ"ה בחיר שבאבות כמה נצטער ע"ז ונזדרז בעצמו בהשתדלות נמרץ שיוליכוהו ויקברוהו בא"י וכדכתי' בפ' ויחי ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שום נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנכי אעשה כדבריך ויאמר השבעה לי וישבע לו וגו' דלכאו' ק' תשו' יוסף הצדיק אנכי אעשה כדבריך דנר' דדוקא הוא עושה כדבריו ולא זולתו שאם היה מצוה לזולתו לא היה חייב לעשות כדבריו ותו ק' ליעקב אע"ה שלא האמין ביוסף הצדיק