איש אמונים רמב

תיבת היום נראה מיותרת דמאי נ"מ וסוף דבר לא הגיד לו מאומה עד ששאל לו מה היה הדבר בני האמת אתמהה. ותו קשה אומרו ויאמר המבשר ולא אמר כן בתחילה

ואמנם על פי האמור ניחא ונקדים עוד מה שכתב רש"י זלה"ה דזה איש בנימן הוא שאול שחטף הלוחות מיד גלית וברח

עוד נקדים מ"ש הרב כלי יקר זלה"ה דמה שעשה כן לבא בבגדיו קרועים ואדמה על ראשו להורות סימני מיתה יעש"ב

מעתה נבא אל הביאור דהנה שאול המלך עשה בחכמה שבא באותם בגדים שקרע בהיותו במערכה בא להראות להם שחייבים לקרוע מבלי שיגיד להם שום דבר כדי שנא להיות מוציא דבה וזה אומרו והאיש בא להגיד בעיר הכוונה שלא הוציא שום דבה מפיו כי אם בביאתו יגיד בעיר כשיראוהו בגדיו קרועים וגו' יבינו סימני מיתה וכן היה תיכף שראוהו כל העיר לשאול שעשה כן ויזעקו כל העיר וגם קרעו בגדיהם דבכלל בכיה היא קריעה וכמ"ש הריטב"א זלה"ה אבל עלי הנביא אף ששמע קול הצעקה לא סבירא ליה הכי ולזה התחיל צווח מה קול ההמון הזה מי חייב אתכם לקרוע ולזה שאול המלך מהר ויבא ויגד לעלי שהענין חייב לקרוע ואף בזה לא הרוה צמאונו לעלי לחייבו קריעה דאפשר דאתה שאני שנמצאת בשעת יציאת נשמה אכל אני מי יחייבני ולזה השיב לו שאול בחכמה אף כי אני מהמערכה באתי והייתי שם בשעת יציאת נשמה על כל פנים נסתי מן המערכה היום וכוונתו שהיא שמועה קרובה חייב לקרוע וגם בזה לא הרוה צמאונו לעלי דאפשר אינו תלמיד חכם זה שמת ואיני חייב לקרוע

ולזה שאל ממנו בפירוש תאמר לי בפיך מה היה הדבר בני עכשיו ששאל לו בפירוש אינו מוציא דבה ויאמר המבשר דייקא שעכשיו הוציא מפיו כל המאור ולזה קראו מבשר ודו"ק

איך שיהיה יען שראיתי שהטרחתי למורי ורבותי ולא היה לי שעת הכושר להאריך בדברים כדבעי חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחילת דברי לכפר על ני ישראל מכל חטאתם שם רמז דהצדיק הוא כלי כפרה היא כשישראל חוזרים בתשובה שלימה אז ודאי הוא לכפר להם וזה או' לכפר על בני ישר' אימתי מלל חטאתם שחוזרים בתשו'

חזרתי ואמרתי והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם שם רמז מ"ש רז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשו' ומעשים טובים וזה או' והיתה זאת לכם דהיינו כינוי לתשובה אז לכפר לכם מכל חטאתכם ויבא משיח צדקינו בעגלא ובזמן קריב אמן כן יהי רצון

דרוש ד' להספד

על הרב כמהר"י קאפילוטו ז"ל כי באה שמועתו שנלב"ע בחו"ל סובב בשליחותו

והנושא בא. כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות

איתא ברש"י בחומש פ' אחרי וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' מכאן שצרתן של ת"ח מוטלת ע"כ ישראל עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל החיוב המוטל עלינו להגדיל המספד בקול מר על פטירת הצדיקים ובפרט אבל כבד זה מאוד דתבר גזיזי דלא די לנו צער פטירתו שאבדנו מרגלית כזאת יקרה מפנינים מנקיי הדעת שבירושלם מזוקק שבעתים ראש ב"ד מקודש זך וישר פעלו ואף גם זאת רעה שלא זכינו לראות זו ביאת אורו שהיינו מצפים מעת לעת מתי ישוב לביתו וחילופי שופרא כיבא נראתה שלהבת למרחקים ונלקח ארון אלקים חוץ לזמנו וחוץ למקומו ויבער ביעקב כאש להבה ע"כ ודאי נוספה נחלתינו אוי לנו שכך עלתה בימינו מן החיוב המוטל עלינו לספוד לצר'ה ובפרט עלי דידי רמיא חיובא ביתר שאת כי נפקד ממני עין ימין ראש אב"ד מקודש הנלך ונבקשיהו הנמצא כמוהו. ובפרט כי הן בעון נפקד ממנו מר מחותני הנדכה ביסורים קשים בחור כארזים מושל משלי שלמה ואחרון הכביד שמועה רעה מחלה ונועה מה אענה ומה אומר ולבי חמרמר כי באמת מספד כזה צריך ספדן גדול שיעורר הבכי לא כן אנכי עמדי ומעט אשר היה לפני מרוב צערי אישתקיל טילולי ואפשר דלזה כיון ירמיה הנביא במגיל' איכה אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו אותי נהג ויולך חשך ולא אור דהכונה דהיה מקונן ירמיה אני הגבר ראה "עוני" דהיינו כבר בעוה"ר ראיתי מיתה באיש צדיק נדכה ביסורים קשים וז"א בשבט עברתו דהיסורים נקראים שבט כדכתיב ופקדתי בשבט פשעם וגו' ואמרתי ודאי שהוא כלי כפרה ועד שלא שקעה שמצה של צרה וצר צומחת עו' לשמע אזן דאבה נפשינו מיתת הצדיק וגלות וז"א אותי "נהג ויולך" שמת חוץ למקומו בגלות מר ובחו"ל שהוא חשך ולא אור ובכן איכא למיחש שמא ח"ו מפני הרעה העתידה לבא דידוע דכשהם ב' הוא מפני הרעה העתידה ח"ו וז"א "אך" בקול מר שצריך לבכות ולחזור כתשו' וז"א בי "ישוב" דאם לא חזרי בתשו' יהפוך ידו ב"מ כל היום ח"ו

ובדרך זו אלך לפ' כונת הכתו' בירמי' סי' י"ב עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה דלכאו' ק' אומרו היתה לי נחלתי כאריה ביער דלמה דימה אותה לאריה ולא לזולתו ותו ק' או' נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה דלכאו' אינו מובן

אמנם נר' לפקע"ד דיובן בהקדי' מאי דאי' במועד קטן ד' כ"ו ע"ב א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת אמ"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו אזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק אמ"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאובדים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתיה דר' אשי ופירש"י שדימו אותו לשלהבת ואבידה ע"כ והקש' ה' מהראנ"ח דהיכי בר אבין אחר שחשש לכבוד ר' אשי שלא לדמותו לשלהבת איך הוא מדמה אותו לאבידה וה' מוהרש"א בס' אהבת עולם תי' דכונת בר אבין היתה ללמדנו ענין ההספד שלא להספיד את הצדיק שאבד אלא עיקר ההספד הוא לדור שכך עלתה בימינו וכך צ"ל אוי לנו כי אבדנו את צדיק חסיד כזה זהו עיקר ההספד והבכי ועי"ז יתעוררו כל הקהל בבכיה ועבדי נייחא לנפש הצדיק ותעצר המות בעה"י. אך אם כל ההספד עושים דוקא לצדיק שאבד אינם מתעוררים בתשובה וח"ו צריך עוד פטורת צדיק אחר לעוררם: