איש אמונים רמ

דיש תקוה לחליו אבל אם אינו מרגיש סימן סכנה. וידוע דסומא חשוב כמת: אח

מעתה זה אומרו על זה דהיינו צדיק אחד היה דוה לבנו דהיה לנו פתח תקוה דהוא לכפרה על הדור וקרובה רפואתו אבל על אלה שהם רבים בעוה"ר חשכו עינינו דנחשבנו כמתים כאוה"ע ודו"ק

ובאופן אחר נראה לפקע"ד לפרש כונת הכתוב הנז' על זה הים דוה לבנו על אלה חשכו עינינו דיש לדקדק אומרו היה דוה לבנו לשון עבר כאלו עתה אינו דוה לבנו על חרבן בהמ"ק ח"ו והלא מקרא מלא דבר הכתוב אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני

אמנם נלפקע"ד בדרך פשט בהקדים מאי דקי"ל הבא לגבות חוב מן היורשים אם הם גדולים והוציא עליהם שטר מקוים אם כתוב בו נאמנות עליו ועל ב"כ גובה בלא שבועה ואם אין כתוב בו נאמנות לא גבי דטענינן ליורש שמא פרוע ואפילו אם תפס חייב לישבע ולא מהניא ליה תפיסה ליפטר משבועה וכן פסק מרן ז"ל בסי' ק"ח יע"ש

וכתב הרב הכנה"ג בסי' הנז' הגהט"ו אות ל' דהא דלא מהני ליה תפיסה ה"ד כי תפס משלהם אבל אם היה החוב על המשכון גובה בלא שבועה והביא ראית מדברי הר"ם ז"ל וסיים בה דכ"כ מוהרימ"ט ז"ל. וכתב עוד וז"ל ונ"ל דה"ד כדי שיווי המשכון אבל אם החוב יתר על המשכון צריך לישבע על השאר. ובמרדכי כתב דאינו חייב לישבע והרב מוהר"ם גאלאנטי ז"ל תמה על ה' הכנה"ג ז"ל דהביא דין זה מעצמו והיא תשו' הריב"ש ז"ל סי' ע"ח דכתב להדיא דצריך לישבע על היותר מהמשכון ואיך העלים עין ה' הכנה"ג ז"ל

ולפקע"ד אחר המחי"ר מעצמותיו הק' אמינא דלא נעלם מהרב הכנה"ג ז"ל ח"ו תשו' זו של הריב"ש ז"ל דהרי כתב הוא ז"ל כמו שנתבאר בסי' זה סעיף כ"ג בב"י וכו' והרואה יראה דהרב ב"י ז"ל הביא תשו' זו דהריב"ש ז"ל הרי דלא נעלם ממנו אלא שכתב בלשונו נראה לי וכו' כונתו רצויה שהוא מסכים עם הריב"ש זלה"ה לאפוקי מסברת המרדכי זלה"ה

איך שיהיה נקטינן דבמחלוקת הוא שנוי דהריב"ש והכנה"ג זלה"ה ס"ל דמה שכנגד המשכון נוטל בלא שבועה והשאר אינו גובה עד שישבע ולדעת המרדכי ז"ל גובה בלא שבועה

אשר עפ"י זה פירש הרב מוהרמ"ג ז"ל כונת המדר' באיכה שכתב וז"ל וממקדשי תחלו ר' איבו ור' יאודה בר סימון ר' איבו אמר הקב"ה יחרב בהמ"ק ואל תגע יד בצדיקים ור' יאודה בר סימון אמר הוא והם אין בהם כדי שטר עכ"ל. ובהקדים את הידוע דבית המקדש הוא משכון על עונותיהם של ישראל וכמ"ש במדר' אלה פקודי המשכן משכן אר"ש בר מרתא שעתיד להתמשכן שני פעמים בשביל עונותיהם של יש'

ובזה פליגי ר' איבו ור' יאודה בר סימון דהנה לכ"ע לא היה בבית המקדש כדי פרעון כל עונות ישראל ור' אייבו סבר כסברת הריב"ש והרב הכנה"ג זלה"ה דהיתר טל המשכון אינו יכול לגבות אמטו"ל קאמר יחרב בית המקדש שזה הוא המשכון דווקא ואל תגע יד בצדיקים להפרע שארית החוב אבל ר' יאודה בר סימון סבירא ליה כסברת המרדכי זלה"ה דמצי לגבות אף היתר על המשכון ולזה קאמר הוא והם אין בהם כדי שטר דהיינו הביהמ"ק והצדיקים שניהם ניתנו ליגבות בדינא כדי חוב השטר יעשב"ב וש"י

מעתה זה הוא מה שמקונן הנביא ירמיה ע"ה ותחילת דבריו הודיע שהקב"ה בא לגבות ממנו חוב אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו אבל אני מתמיה שהקב"ה הרג את הצדיקים אחר שכבר חרב הבית וז"א זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אחר שכבר נפלה עט"ר זהו חרבן בית המקדש אנחנו מודים כי זה הוא על רוב חטאתינו וז"א אוי נא לנו כי חטאנו. וזהו תימה שדבר זה במחלוקת הוא שנוי. כי בית המקדש להכי נבנה בשביל משכון ובהיותו בנוי היה דוה לבינו שיתמשכן בעונינו דלהכי נבנה בתחילה על מנת כן אבל על אלה שהם הצדיקים חשכו עינינו עתה כי לא היה בדעתינו שיסכים דעתו יתברך לסברת המרדכי זלה"ה לגבות אף החוב היותר על המשכון וזה הוא תימה מאחר דאינה הלכה פסוקה ודו"ק

נקטינן מכל האמור דחיובא רמיא על כל ישראל להרבות בבכיה ולהספיד ולהתאבל על פטי' הצדיקים. ובפרט לגדול הדור שאנו עסוקים בהספדו הכל קרוביו הכל מתאבלים עליו וחייבים להספידו זאת מצאנו ראינו לגבי קוב"ה בכבודו ובעצמו נתעסק בקבורת משה רבינו עליו השלום דכתיב וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי' ה'. ויקבור אותו בגיא ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה

וחזה הוית להרב פני שלמה זלה"ה שפירש כוונת הפסוקים הללו שהיה מדקדק אומרו עבד ה' אחר כל השבח שקראו איש האלד'ים לא יוצדק לקרותו עבד. ותו ק' או' על פי ה' ורז"ל פירשו שמת בנשיקה ואם כן היה ליה למימר וימת על פי ה' משה עבד ה' ותו קשה לא כהתה עינו. ותו קשה או' ומשה בוי"ו שמורה בנתינת טעם למה שלמעלה. והוא זלה"ה היה מפרש בהקדים מאמר רז"ל הובא בילקוט חדש ערך משה סי' ר"ו וז"ל אמר משה לפני הקב"ה כתבת בתורה ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חפשי ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. ואני אהבתי אותך ואת תורתך ואת בניך לא אצא חפשי. השיב לו הקב"ה רב לך יע"ש

עוד נקדים מ"ש בקידושין היה אוהב לרבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנא' כי טוב לו עמך היה העבד חולה ורבו בריא אינו נרצע שנא' כי טוב לו עמך ע"כ

מעתה זה או' וימת שם משה עבד ה' דייקא אף על פי שהי' רוצה להיות עבד ה' נרצע ומן הראוי היה שלא ימות ולא יהי' חפשי מן המצות ככתוב במתים חפשי ואפילו הכי וימת שם משה על פי ה' הכוונה שכך היתה גזרת מלך מי גבר יחיה ולא יראה מות. ולא תטעה לומר שלא היה אוהבו השם יתברך ובשביל זה לא רצה לרצוע אותו והראיה שהוא כב יכול נטפל בקבורתו ואם לא היה אוהבו לא היה נטפל הוא עצמו לקוברו. ולא תימא שמשה רבינו ע"ה היה חולה ולזה לא רצה לרצעו לזה אמר לא כהתה עינו ולא נס לחה אלו ת"ד ז"ל יעשב"ב וש"י

דבזה פירש הרב עשל זלה"ה כונת הפסוק אל תו דבר אלי עוד בדבר הזה ובהקדים עוד מאי דאיתא התם בקידושין תנו רבנן ואם אמור יאמר העבד עד שיאמר וישנה עכ"ל

נמצא דאם היה שונה משה רבינו עליו השלום ואו' דברים אלו אהבתי את אדוני וגו' היה מוכרח הקב"ה לשמוע דבריו. כדי שלא לעשות תורתו פלסתר חס ושלום. ולזה אמר לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ודפח"ח וש"י

אשר על פי זה נראה לפקע"ד לפרש כוו' מאמרינו הנצב פתח השער בשעה שמת משה רבינו ע"ה