איש אמונים כג

וכל נכסינו הכל חדא היא ואפי"ה דעתינו לחזור מאחר שאנו מגלים דעתינו שאנו הולכין לחוג את חג ה' וכס' מהרח"ש דבגילוי מלתא בעלמא סגי וז"א בנערינו ובזקנינו נלך זהו הצד הא' ובין אם נלך בבנינו ובבנותינו וגם בצאנינו ובבקרינו שלא נניח שום דבר לא מיקרי עקירת דירה ודעתינו לחזור כי אנו מגלים דעתינו כי חג ה' לנו. ופרעה הרשע כאשר שמע דכל חיליה היא ס' מוהרח"ש דבגילוי מלתא בעלמא סגי וע"ז השי' לו האמת אם הקב"ה היה מסכים לס' זו דבגילוי מלתא בעלמא סגי אף אני הייתי מסכים ג"כ והייתי שולח אתכם ואת טפיכם ברם אנכי הרואה כי לא הסכימה דעתו כ"י בס' זאת והראיה דכל יוצאי מצרים ימותו במדבר ולא תכנסו לאר"י ובודאי ה"ט שעקר דירתו יעקב אע"ה הוא וכל ב"ב ואע"ג דגלי דעתיה שלא ירד להשתקע ודעתו לחזור ולא הועיל בגילוי דעת וז"א יהי כן ה' עמכם בסברתכם כאשר גם אני אסכים ואשלח אתכם ואת טפיכם אבל ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש הבע"ט שאין אתם נכנסים לארץ וכולם ימותו במדבר הרי דגילוי דעתו לא מהני. אך אם לעצתי תשמעו לכו נא הגברים לבד כי זה מהני לד' מהרשד"ם וגם תגלו דעתיכם כי דוקא לעבוד את ה' אתם מבקשים וכס' המוהרש"ך ז"ל דס"ל דגם בהולך איש לבדו בתחי' אי איכא גילוי דעת מהני אף שילכו אח"ך הנשים והטף וס' זו של גילוי דעת אתם בדיתם אותה ובזה מדוקדקת תיבת "נא" הכונה תלכו עתה הגברים לבד ותגלו דעתיכם כי בגילוי דעת אתם מוסכמים וז"א ועבדו את ה' כי אות'ה אתם מבקשים דייקא שאתם מבקשים בגילוי דעת לילך אבל אני אין דעתי מסכמת וכאשר ראה שלא הטו אזן לילך לבדם ויגרש אותם מאת פני פרעה

אשר אם כנים אנו בזה ניחא טפי מה שהקשינו על עבדי פרעה למה שתקו דמה סברו בתחי' ולמה שתקו בסוף

אמנם עפי"ה ניחא וגם במה שנדקדק למה אמרו עבדי פרעה שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלד'יהם היל"ל שלח את העם ותו ק' אומרם ויעבדו היל"ל לעבוד את ה' אלד'יהם

ברם קושטא קאי דגם עבדי פרעה היו באותה עצה ולא הסכימו לשלוח את כל ישראל בשום אופן כ"א דוקא להזכרים וע"מ שיגלו דעתם ולזה דקדקו לומר שלח את האנשים (דייקא) ויעבדו בויו החיבור ולכן שתקו עבדיו ולא דברו דבר כי כבר מילא שאלתם ולא עלתה לו

אשר עפי"ז מה מתוק לחיכי אח"ך במכת החשך כששלח פרעה אחר מרע"ה ואמר לו רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם דלכאו' מילת יוצג אין לה שחר והיל"ל הניחו פה ורש"י ז"ל נרגש מזה וכ' יוצג יהא מוצג במקומו הצאן ובקר ולכאורה ק' מאי נ"מ אם נשאר במקומו או במקום אחר. והרמב"ן ז"ל פירש דחשב פרעה דודאי ישר' אם יניחו מקניהם דזהו כל נכסיהם ודאי שיחזרו: והרב אב"ע כ' יוצג לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח או לא יעש"ב ולכאורה יפלא איך בשאלתו זאת יבין פרעה אם דעתו לברוח או לא

אמנם עפ"י דרכינו הנה נכון ונקדים ע"ז מ"ש מוהר"א ששון בסי' קנ"ה דעלה ונסתפק בהא דכ' מהרי"ט ומהרשד"ם ז"ל דכשהניח נכסים בעיר לא איבד חזקתו אם הוא דוקא כשהניחם בביתו דאז גלי דעתיה דדעתו לחזור אבל אם הוציאם מביתו והניחם במקום אחר לא מהני או נימא לא שנא וכתב דלד' מהרש"ך נר' דעזיבת בגדים במקום אחר ל"מ ולא מוריד ולד' מהרשד"ם והרבנים אשר חתמו עמו נר' דס"ל דמהני והדבר צרי' הכרע. מעתה נר' דלזה כיון פרעה הרשע באומרו רק צאנכם ובקרכם יוצג ונזהר רש"י ופי' יהא מוצג במקומו דוקא הכוונה שיניחו מעט מהמקנה במקומו ולא שיפקידו אותם במקום אחר דעי"ז בטוח לבי שתחזרו ולא הוי עקירת דירה אף שגם טפכם ילך עמכם דייקא ולזה כיון ה' אב"ע ופי' דכונת פרעה לידע מה בלב משה אם לברוח או לא דאם יסכים בשאלה זאת ודאי דדעתו לחזור ואי לא ודאי שדעתו לברוח

ולזה השי' לו מרע"ה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלד'ינו וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלד'ינו וגו' וכבר הקדמנו מ"ש מהרי"ט דאם המלך שלח אותו מן העיר לאיזה סבה ודאי דלא מיקרי עקירת דירה והוי יוצא לאונסו ולא הפסי' חזקתו וכאמו"ל. מעתה זה נר' דרצה להשי' לו מרע"ה והיינו דהצאן והבקר א"א להניחם שם כלל שרצונם לזבוח לה' אף גם יש תיקו' אחר להפיס דעתך דהיינו שאתה תתן בידינו זבחים ועולות ותשלח אותנו בשליחותך ועשינו לה' וכיון שאנו יוצאים בשליחותך הוי כמי שיצא לאונסו ולא מיקרי עקירת דירה ובכן גם כי מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה אפי"ה נכון לבך בטוח שלא נברח ומה שלא הסכמנו להניח הצאן והבקר הוא מסיבה והכרח אמיתי כי ממנו נקח לעבוד את ה' וגו' ואיך אפשר להניח פה צאן ובקר כלל

ואפשר דזה יהיה כונת הפ' קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בנ"י ולכו עבדו את ה'כדברכם גם צאנכם גם בקרכם וגו' דלכאורה ק' כפל הלשון דבתחי' אמר כדברכם ואח"ך חזר ואמר כאשר דברתם והוי יותרת הכבד. אמנם עפי"ה הנה נכון דכאשר הסכימה דעתו ע"כ שלא בטובתו לשלחם ביקש לעשות ב' דברים הא' לשלחם באונס והב' דיגלו דעתם בפי' שהליכתם היא ע"מ לחזור וז"א קומו צאו מתוך עמי אני מכריח אתכם שתלכו וא"כ אף שתלכו כולכם כיון שאתם אנוסים לא מיקרי עקירת דירה אך בזאת אני מבקש שתקיימו דבריכם שדעתכם לחזור כאשר דברתם ולכו לשלום

ובדרך זו אלך לפ' כונת מרע"ה בתפי' בפ' העגל שאמר למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים זכור לאברהם וגו' וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם דלכאו' יל"ד דמה שייכה פה כניסת הארץ הלא עיקר תפי' ובקשתו שלא ימחה שם ישר' שהיה רוצה כ"י להשמידם והיה די שיאמר זכור לאברהם וגו' ותדבר עליהם ותו לא. אמנם הוא הדבר אשר דברנו ונקדי' ע"ז חילוק אחד שחי' מהרח"ש בין חזקת הישוב לחזק' מכח ההסכמ' וכ' וז"ל דאע"ג דמכח ההסכמ' מי שיצא מן העיר הפסיד החזק' משום דהבא מכח הסכמה הם אמרו והם אמרו משא"כ בנ"ד שיש להם בתים וחנויות וקרקעו' מנחלת אבותם הא ודאי אפי' אחר כמה שנים לא הפסידו זכותם ועל שם בודון יקראו כבראשונה עכ"ל יע"ש

אמור מעתה זהו מה שרמז מרע"ה למה יאמרו מצרי' בדעתם הנפסד ברעה הוציאם דייקא שלא להכניסם לארץ מפני שעקרו דירתם והפסידו חזקתם להרוג אותם בהרים וגו' מה שאין כן האמת דלא ראי זה כראי זה דארץ ישראל ירושה היא לנו מאבותינו גוף הקרקע ולזה דייק ואמר ונחלו (דייקא) לעולם ודו"ק

ובאו"א נלע"ד לפ' כונת הפ' הללו וכשנדקדק עוד במאמר פרעה מי ומי ההולכים שנר' ההולכי' מרצונם והיל"ל את מי אשלח שכל השלוחיות