איש אמונים רלח

ידיך לא אסורות הכונה שלא היה כפות ורגלך לא לנחשתים הוגשו וכפי' רד"ק ז"ל לפחות הי"ל לברוח אל"ו השעה גרמה לו למות כמו שמצינו בדין הפילו לתוך האש או לתוך המים ולא היה בו כדי להמית ומת פטור. ה"ן הכא. וז"א כנפול לפני בני טולה נפלת שאדם אחר כיוצא בו ודאי לא היה נהרג וכששמעו כל העם טענות דהע"ה אז ויוסיפו לבכות עליו שלא נשאר שום ספק בלבם שודאי שעה גרמה לו והמלך דוד נקי

אמנם עבדי דוד נקיט להו בלבייהו משמוע טענות אלו של דהע"ה מאחר שלמחר ישלחם דוד למלחמה ויפטר דוד בטענות אלו דהיינו לא היה כפות הי"ל לברוח שעה גרמה לו. ולכן כשנגמר הבכי וההספד והלכו כל העם איש למקומו. אח"ך ויאמר דוד אל עבדיו הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישר' הכונה כל טענתי נגד העם שלא להקטין את עצמם אבל האמת אגיד כי אין אני רשאי לשלחו כי הוא היה שר וגדול בישראל ואנכי היום רך ומשוח מלך ואי אפשר לי לשלחו כי אם הוא מעצמו רצה לילך והראי' תראו כי בני צרויה קשים ממני וא"כ אין לו שום עון כ"א ישלם ה' לעושי הרעה כרעתו ואני איני צריך לכפרה כי לא הלך בשליחותי ודו"ק

איך שיהיה נחזור לענינינו והוא דהתם בנדה כתבו התוס' משם ר"ת דלאו בכל המצות איכא משום לועג לרש דהא אמ"ר יוחנן במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות זולת במצות ציצית דוקא משום דשקולה כנגד כל המצות כדכתי' וזכרתם את כל מצות ה' ולהכי אמרו בברכות דליה לכנפיך שלא יאמרו למחר באים אצלנו ועכשיו מחרפים אותנו עכ"ל. והדבר ק' לענ"ד לדברי ר"ת שכתב דכיון דנעשה חפשי לית ביה משום לועג לרש דהרי אכילה אלי' דכ"ע נעשה חפשי מן האכילה ואפי"ה איתא ברייתא בברכות ובמ"ק שאסור לאכול בפני המת ופסקוה כל הפוסקי' להלכה ופירש"י הט' משום לועג לרש וכן מצינו במצות לויה כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש ולדידי צ"ח

אשר עפי"ז דאמרי' במתים חפשי תירץ ה' עיר דוד ז"ל החקירה דאיך מועיל התשו' מאחר דקי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ותי' יטיב דבישראל דאית להו תחית המתים אחר שנעשו חפשים מן המצות לית בהו אינו חוזר ונראה ולא באוה"ע וכן בבהמה נמי אמרי' נראה ונדחה אינו חוזר ונראה משא"כ בישראל ועוד ראיה אחרת דבישראל לא אמרי' נר' ונדחה אינו חוזר ונראה מבנין בית המקדש דמצינו דאחר שנחרב חזר ונבנה פעם ב' הרי דחוזר ונראה

וזה יהיה לע"ד כו' הכתו' המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. דלכאו' ק' מה היא תוקף הקו' מדוע הכיתנו וגו' דבעונותינו מאס אותנו. ותו ק' תיבת אם בציון וגו' נר' דהיא קו' אחרת תרי תמיהי היל"ל ובציון געלה נפשך. אמנם עפי"ה הנה נכון דכבר אמרנו דבישראל ליכא למי' אינו חוזר ונר' מאחר דאית לנו תחית המתים ועוד ראיה מבנין בהמ"ק. וז"א המאוס מאסת את יאודה הא ודאי לא מאסתנו והראיה אם בציון שהוא בהמ"ק געלה נפשך ובכן ק' מדוע הכיתנו וגו' ודו"ק

איך שיהיה יען ראיתי שהטרחתי למו"ר. חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי"ד יכפר עליו לדורותי' קדש קדשים הוא לה' כי תשא את ראש בנ"י. ובהקדים את הידוע מ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל בכו' הכתו' ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה דהכונה לישראל עם קדוש ע"י האחדות נחשבים כגוף א' וע"ז כשהקב"ה נוטל צדיק א' מרגישים כאב הצער כל ישראל כמו נחסר אבר אחד שמרגיש הכאב כל הגוף משא"כ באוה"ע שהם מפוזרים וז"א ידין בגוים מלא גויות משא"כ בישראל מחץ ראש שהוא הצדיק על ארץ רבה שהוא כל ישראל

ואני בעניי פירשתי הכתו' שאחריו מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש דיל"ד מה כיון דהע"ה להביא ראיה מנחל בדרך ולהכי ע"כ ירים ראש מאי קאמר. אמנם ידוע מ"ש בש"ס דתמורה אמר רבה ראשה של זו עולה או לבה של זו פשטה קדושה בכולה מ"ט כיון דהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו אכל אמר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה וקדוש קדושת דמים וא"כ ישראל כיון שנחשבים כגוף אחד אם ח"ו ימות איניש דעלמא אף שמגיע הכאב לכל ישראל אכתי לא פשטה קדושה בכל ישראל אבל אם נסתלק הצדיק הגדול שבדור שהוא הראש הא ודאי פשטה קדושה בכל ישראל וראיה לזה מעגלה ערופה דתנן התם נמצא הראש במקום אחד והגוף במקום אחר פלוגתא דר' אליעזר ור"ע ר"א סבר מוליכין הראש אצל הגוף ור"ע סבר מוליכין הגוף אצל הראש והלכה כר"ע דהראש הוא עיקר. מעתה זה נר' כו' הכתו' דנרגש אחר אומרו מחץ ראש על ארץ רבה והלא מאחר דנחשבים כגוף א' למה יסתלק הראש אפי' בפטירת איניש דעלמא סגי מי לא מודית דבכאב האצבע שבגוף ירגיש ויצטער כל הגוף ולזה תי' מנחל בדרך רמז לעגלה ערופה בנחל הטעם שמוליכים הגוף אצל הראש הוא מסיבה כי הראש הוא העיקר שהנשמה תלויה בו ע"כ ירים "ראש" ודו"ק. מעתה זהו מה שרמזתי בנשאי מקדם על הגאון שאנו עסוקים בהספדו הא ודאי דהוי כלי כפרה יכפר עליו לדורותיכם ובודאי כל ישראל נעשו קדש קדשים דפשטה קדושה בכל ישראל ונתן טעם כי תשא את ראש דכיון שהיה עט"ר שהנשמה תלויה בו ודאי דהוי מזבח כפרה ודו"ק

חזרתי ואמרתי קדש קדשים הוא לה' כי תשא את ראש בני ישראל דלכוא' יל"ד אמאי נקט ראש בנ"י לפקודיהם היל"ל ראשי בנ"י או ראש בנ"י לפקודיו. אמנם נר' לפקע"ד בהקדי' מ"ש גאון עוזינו שאנו עסוקים בהספדו ז"ל בכונת מ"ש רז"ל במגילה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובהק' מ"ש ה' בינה לעתים הטעם שציוה הקב"ה לתת מחצית השקל דוקא ולא שקל אחד מפני שרצונו יתב' שנהיה לאחדים וכל א' מישראל יהיה בעיניו חשוב כחצי גוף ובהתדבקותו עם חבירו כגוף א' יהיה גוף שלם וכן חבירו עם האחר וכן ע"ז הדרך. וידוע דכל מלשינות המן הרשע היה דבאותו הדור הי' שנאת חנם בישראל ולזה נתן עצה לאחשורוש דהגיע העת להנקם מהם וז"א ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וגו' ועוד הלשין דהם נפרדים מהאומות ואין אוכלים מאכילתם ואם נגע גוי ביין שלנו שופכים אותו דזה הוא המדה הטובה והגונה שצריך האיש הישראלי ליפרד מהגוים ולא להתערב עמהם כלל. ומעתה זוהי כו' המאמר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן להלשין על ישראל בעד שנאת חנם לפיכך הקדים שקליהם שיהיו נזהרי' במדת האחדות להזהירם שלא תועיל עצתו של המן הרשע. דבזה פי' הרב ז"ל והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים כי בכל שנה מצות עשה להשמיע את ישראל טעם השקלים ושיתנו מחצית השקל ויהיו