איש אמונים רלז

הדליק את הגדיש ונשרף העבד פטור על העבד וחייב על הגדיש והיא משנה ערוכה. והשתא נימא מ"ל חבל בגופו ת"ל חבל בממונו אלא כונת הש"ס הוא כיון שמצינו בגזילות דבעינן ג' וגזילות הוא מדין מזיק וה"ה חבלות דבעי' ג' ואנה"ן דאיכא פיטור וחיוב כל חד בדיניה ובאמת דברי הגהמ"י ז"ל הנז' צריכים ביאור

ובהיותי בזה ראיתי לה' צמת צדק ז"ל בסי' ו' שנשאל על ראובן ששלח שליח בשכר לעיר אחרת ודרך הילוכו נפל למים ונחנק ומת אי צריך כפרה המשלח והשיב דהרב מהרי"ו ומהר"ם מלובלין וה' ב"ש כולהו ס"ל דצריך כפרה המשלח מדאמרו בש"ס אמר הקב"ה לדוד על ידיך נהרג נוב עיר הכהני' ע"י נהרג שאול ויהונתן ע"י נהרג אחימלך וכו' הרי דנענש דהע"ה אפי' שלא עשה שום מעשה בכל הג' עונות הללו. והוא ז"ל כתב דלדידיה לא בעי שום כפרה מאחר דהשליח הוא בשכר ומקרא מלא דבר הכתוב ואליו הוא נושא את נפשו ואי אמרת דבעי כפרה הא ודאי לא ישכיר שום אדם פועל ישראל שמא ימות ב"מ ויהי' צריך לכפרה ובמס' אבות אמרו ויהיו עניים בני ביתך ופי' הרב שכל עבדיך ומשרתיך יהיו ישראל ענים שיהנו מנכסיו אל"ו דלא בעי כפרה. ושאני ההיא דאמרו ע"י נהרג נוב עיר הכהנים וכו' דהתם היה גורם ממש דלקח לחם וחנית מאת אחימלך ונמצא דבידים הרגו כשנתודע למלך שנתנו לו לחם וגם החנית וכו' יעש"ב

ואחד הרואה בסי' ה' שנשאל באשה שהשכיבה את בנה ומצאתו מת בין זרועותיה ושאלה אשה ובעלה אם צריכים כפרה והאריך הרחיב ובתוך דבריו כ' דהבעל לא בעי שום כפרה כיון שהיה רחוק ממטת אשתו וכו' והגיה בנו וז"ל וההיא דנוב עיר הכהנים אף דאפי' גורם לא הוי ואפי"ה נענש דהע"ה מ"מ חששה מיהא איכא יעש"ב. והאמת כל עין רואה דברי' הללו תמ"ה תמ"ה יקרא דהוא הפך מ"ש ה' מר אביו ז"ל כנז' האמת אתמהה

מעתה נבא לכו' הכתו' והוא דהרשע כל מחשבתו הוא דהקב"ה חייב לפדותו מאת היצה"ר וכאשר אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות. עוד נקדים מ"ש מהר"מ דכל זה שאמרו שהאב חייב לפדות את בנו הוא דוקא אם הוא עני וסמו' על שלחנו דבלא"ה על הקרוב הקרוב מוטל לפדותו. עו"ן מ"ש רז"ל לעת"ל להצדיקים נדמה להם היצה"ר כהר גבוה ולרשעי' כחוט השערם הללו בוכים והללו בוכים הללו בוכים ומודים להקב"ה איך יכלו לנצח ההר הגבוה הזה והללו בוכים איך לא עלה בידם לעמוד נגד חוט השערה. עו"ן דעיקר ביאת הנשמה לעוה"ז הוא כדי ליהנות מזיו השכינה בדינא ובדיינא אחר שתיקנה כל נר"ן ח"י ולא תהיה בהיל לאסתכולי באפיה כביכול

אמור מעתה עלי בא"ר כונת מ"ק דדהע"ה קא משבח להקב"ה שנתן לנו תורת אמת שע"י עסק התורה סכותה לראשי ביום נשק דהיינו במלחמת היצה"ר כאמו"ל עתה מתפלל דהע"ה אל תתן ה' מאויי רשע זממו דהיינו מחשבתו שאתה חייב להצילו ולפדותו מדינא אל תפק דא"כ ירומו סלה ח"ו ונותן טעם לדבריו ראש מסיבי עמל שפתימו יכסימו הכונה כל מה שנברא האדם בעוה"ז הוא ללמוד בתורה ולכבוש את יצרו ואם לא יוכל לנצחו הוי ממש מתה מחמת מלאכה ואיהו דאפסיד אנפשיה. וז"א ראש מסיבי רצונו לו' הסיבה הראשונה היא מלאכתם שהיא לימוד התורה הוייא תברה לסברתם וז"א "עמל שפתימו" יכסמו כשלא יעמדו נגד היצה"ר ויפלו ברשתו הוי מתה מחמת מלאכה

ועוד נותן להם כל הסתירות של ה' מהרשד"ם ז"ל דאל יאמר הרשע אתה בראת היצה"ר לעתות אותי ונפתיתי ונשביתי בידו וא"כ אתה חייב לפדות אותו אמנם הסתירה לזה שלא היה לו לשמוט ולילך אחר מועצותיו. וז"א ימוטו עליהם "גחלים" אם יתנו עליהם גחלת הכי הוי דינא דפטור הנותן מטעם הי"ל לברוח וכן מצינו "באש" יפילם הפי' לתוך האש ג"כ דינא הוי דפטור וכן נמי דחפו לתוך המים או לתוך הכור ולא היה בו כדי להמית ומת פטור שהי"ל לעלות. וז"א "במהמורות בל יקומו" דייקא שהמה דוקא לא יקומו שאחרים כיוצא בהם קמים דהיינו הצדיקי'. ומעתה עפ"י הטענות הללו יכול לכבוש ליצה"ר בכל פעם שיתגבר עליו יזכיר לו דיני המדחפות כנז"ל. וז"א איש לשון שהוא הנחש היצה"ר בל יכון בארץ הא כיצד איש חמס רע הכונה כשיתגבר עליו יצודנו "למדחפות" יזכור דיניה היכי הוי היכא שדחפו לתוך הבור או לתוך המים דפטור וה"ה הכא. אח"ך ידעתי כי יעשה ה' דין עני והוא מ"ש מהר"ם ז"ל דאם אין לו נכסים לבן הסמוך ע"ש אביו ומתחנן לאביו שיפדהו חייב האב לפדותו והכי נמי אם הרשע הזה מכיר שהוא עני מן הדעת וסמוך על שלחנו של מקום וחוזר בתשו' ומתפלל שיעזרהו הקב"ה לפדותו הא ודאי כן יהיה וכמ"ש רז"ל אתם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם וזהו מן הדין כמ"ש מהר"ם ז"ל דאחר שהאב הוא הקרוב יותר והוא קודם לפדותו וה"ה הקב"ה כביכול שנא' קרוב ה' לכל קוראיו. וז"א משפט אביונים דהכי דיינינן בב"ד של מטה. ואח"כ אמר דהע"ה דלא כן לגבי הצדיקים דאדרבא לגבי דידהו כל מה שיגדיל היצה"ר יודו לשמך שיכלו לנצחו שעי"ז ישבו ישרים את פניך בדינא ובדיינא נהנים מזיו השכינה ודו"ק

מעתה נבא לפ' כונת מ"ק הראשונים. ונקדים במאי דאיתא במתני' דסנהדרין לגבי מלך מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו אמ"ר יאודה והלא מצינו לדוד מלך ישראל שיצא אחר מיטת אבנר אמרו לו לפייס את העם יצא וכתבו התיו"ט משם ה' כ"מ הכונה שהוצרך דהע"ה לצאת אחר מיטת אבנר מאחר שאבנר היה מנגד לדהע"ה בימי שאול ואח"כ בימי איש בושת וכשכעס עם איש בושת ושלח לאמר לדהע"ה שרוצה להשלים עמו ודהע"ה קבלו בספ"י ויעש לו משתה ואח"כ אמר לו אבנר שרצונו להביא לו כל ישראל שיהיו תחת מלכותו וישלחהו דוד ובהליכתו שלח יואב אחריו ויכהו בשער על החומש וימת והיו כל ישראל אומרים שהיתה יד דוד בהריגת אבנר ולכן יצא אחר מיטתו כדי לפייס את העם עכ"ל התיו"ט יע"ש ולכאו' איכא למידק דמקרא מלא דבר הכתו' שיואב הרגו לינקם מדם עשהאל אחיו שהרגו אבנר ומה מקום לחשדו לדהע"ה

ולפקע"ד שהכונה שישר' היו רוצים לחייבו לדהע"ה מט' שהוא שלחו ובהליכתו בשליחותו נהרג וכמ"ש מהר"ם והגהמ"ר ז"ל ודוד רצה לפטור עצמו בטענת ה' מהרשד"ם ז"ל דמאחר שהיה גבור ושר הצבא לא הי"ל לחזור בשעה ששלח אחריו יואב. וכ"ת שהשליח לא אמר לו משמו של יואב שיחזור כ"א משם דהע"ה ולזה חזר אכתי ק' כשראה את יואב וקרב אליו ללחוש לו באזניו לא היה כפות וכבר היה יודע שהיה אויבו ומבקש רעתו מדמי עשהאל והי"ל לקדם ולהרגו או לכל הפחות הי"ל לברוח. ועתה ז"א ויקונן דוד על אבנר במתק שפתיו בדברי הקינה רצה לפטור עצמו וכה אמר הכמות נבל כדפי' רד"ק שהיה איש שפל וחלוש ימות אבנר שהיה גבור ואיש מלחמה ופי' דבריו