איש אמונים רלו

והרב מהר"י קולון בשו' קל"ה רצה להשוות הדעות ויצא לחלק דמהר"מ לא מחייב לשליח אלא בשליח בחינם דהוי גופו שאול למשלח אבל בשליח בשכר מודה מהר"מ ז"ל דפטור. עוד יצא לחלק דהרשב"א לא פטר אלא בהיזק ממונו אז פוטר אפי' לשליח בחינם דבממונו של השליח לא נעשה שואל אבל בהיזק גופו מודה הרשב"א דחייב המשלח כדין שואל. והסמ"ע ז"ל בסו' סי' קפ"ח חילק חי' זה בין נזק גופו להיזק ממונו ולא זכר שר שכבר ה' מהריק"ו ז"ל קדמו כנז"ל. ומהתימה על ה' כנה"ג ז"ל בסי' הנז' הגהב"י אות ח' שהוא הרבה לתמוה על ה' מהרשד"ם ז"ל דכל רז לא אניס ליה איך לא ראה חי' זה של ה' מהריק"ו ז"ל. והוא עצמו באות ה' הביא חילוק זה משם הסמ"ע ולא הרגיש כלל. וענין ה' מהרשד"ם ז"ל הוא בח"מ סי' תל"ה נשאל על ראובן שהניח את בנו למשרת אצל שמעון וציוהו שלא ישלחנו בדרכים והוכרח שמעון בענין אחד ושלח את בן ראובן הנז' לעיר אחרת ובלכתו בדרך תפסוהו לסטים את המשרת והרגוהו. ועתה שואל אביו משמעון דמי בנו ששלחו בדרך אחר שהתרה בו שלא ישלחהו ושמעון טוען שהוא לא הכריחו לילך והנער גדול ואם הוא שלחו לא היה לו לילך. והשיב וז"ל כפי הנלע"ד דבר פשוט שהדין עם שמעון וכו'. והטעם כבר כתב הרשב"א והביאו ה' מהריק"ו ז"ל שאין המשלח חייב בנזקי השליח וכו' וכתב עוד לרווחא דמילתא אומר אני שהדין דין אמת מכח המשניות. א) שנינו בפ' הכונס המדליק את הגדיש וכו' היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב ופי' רש"י חייב על הגדי ועל הגדיש ואינו חייב על העבד דכיון שלא היה כפות היה לו לברוח ופטור והדברים ק"ו ומה התם שהוא המיתו בידים אפי"ה פטור ממיתה ומתשלומין מטעם שהיה לו לברוח אפי' שעשה מעשה בידים כ"ש וק"ו שיספיק טעם שלא היה לו לילך לזה המשלח שלא עשה מאומה. ב) שנינו בפ' אלו הן הנשרפין דחפו לתוך המים או הפילו לתוך האש ויכול לעלות משם ומת פטור ואמרי' בגמ' דרבותא קמל"ן אע"ג דזה דחפו והפילו בידים כיון דאדם אחר כיוצא בזה יכול לעלות פטור. ג) אמרי' בפ' כיצד הרגל הניח גחלת על לכו ומת פטור מטעם בהיה יכול לסלקה. וכ"ש וק"ו בנ"ד שהוא פטור שהיה לו לשליח שלא לילך

עוד כתב טעמא אחרינא לפטור את שמעון דאף דנימא דהמשרת הזה גופו שאול אצל בעה"ב עכ"ז משום דחשי' שפיר מתה מחמת מלאכה וכמ"ש הרמ"ה ז"ל השואל בהמה מחבירו ובאו עליו ליסטים ונאנסים באותו דרך פטור משום דמתה מחמת מלאכה וכו'. ותמה על ה' מהר"מ ז"ל שפסק באב השולח את בנו ונשבה שחייב לפדותו מטעם דהוי גופו שאול וסוף דבר הלכה זו העלה דאין לנו להניח ודאו של הרשב"א ז"ל מפני ספקו של מהר"מ ז"ל יעש"ב. ואנא עני ב"א לא ידעתי שכול מלבד דנעלם מעיני הרב ז"ל דגם הגמ"י בפ' האומנים אזיל בסברת מהר"מ דהשליח גופו שאול להמשלח וחייב לפדותו ולא הוי מתה מחמת מלאכה וגם לא שאלה בבעלים

עוד זאת אידרש דלפקע"ד לא הבנתי כונת דבריו דמדמה נדון דידיה לההיא דהניח את הגחלת ודחפו לתוך המים וכו' דכל הנך שאני דהאדם הוא בחירי והיה לו לברוח והיה לו לעלות או היה לו לסלקה מאחר שאינו שכור לו להמזיק אלא בחירי ברצון אבל בנ"ד שהמשרת היה שכור אצל בעה"ב ושלחו למקום אחד חושש המשרת שאם יסרב בשליחו' יגרשנו מאצלו ויפסיד מזונותיו שהוא מתפרנס ממנו וכמו שבא בשאלה שראובן אבי המשרת טוען שבנו הנז' הים מכלכל את שיבתו ובודאי שהכונה שהים מרויח בחנות שמעון ומכלכל את אביו ומה דמות יערוך. ותו ק' דלדידיה היכי מחלק הר' מהריק"ו ז"ל בין נזק הגוף לנזק ממון דמודה. הרשב"א בנזק הגוף דחייב. דהרי כל המשניות הנז' הם בהיזק הגוף ואפי"ה פטור. אלא ודאי דיש לחלק כדכתי' בעניותין ודו"ק

זה נר' לפקע"ד בהכרח כי היכי דלא תקשי למהר"ם ז"ל מכל המשניות שהביא הוא ז"ל. ואי הוה מדמה הרב מהרשד"ם ז"ל דינו לשכיר מטעם שהי' ניזון מחנות שמעון אף שלא לקח שכירות אחרת בעד השליחות עכ"פ שכיר מיקרי ופטור כדכתי' ואליו הוא נושא את נפשו וגו' ובזה אפי' מהר"ם מודה דבשליח בשכר דפטור המשלח וכמ"ש ה' מהריק"ו ז"ל בעד מהר"ם ז"ל יעש"ב

עכ"פ הראת לדעת דה' הכנה"ג הוא עצמו תפס על מהרשד"ם ז"ל איך לא ראה חילוקו של ה' מהריק"ו דבהיזק הגוף אפי' הרשב"א מודה דחייב ויצא לחלק דגם בנדון מהרשד"ם ז"ל היזק ממון והוא מאחר שכבר נהרג השליח ואביו תובע דמי בנו דמו הנה נדרש היזק ממון מיקרי אבל אם נשבה השליח ומבקשי' מעות לפדיונו אז ודאי נזק הגוף מיקרי ומודה הרשד"ם ז"ל שחייב לפדותו יעש"ב

ולפקע"ד לפי קוצר המשיל לא הבנתי כונת דבריו תחיל' וראש במה שהק' לה' מהרשד"ם ז"ל דלא ראה חילוקו של ה' מהריק"ו אחרי המחי"ר מכתו"ר לישרי לן מר דהא בהדיא כתב כשהביא תשו' הרשב"א ז"ל כתב הביאה ה' מהריק"ו ז"ל וכו' יע"ש אלא דליה לא ס"ל האי חי' שחילק ה' מהריק"ו ז"ל מאחר דלדידיה כל המשניות שהביא הוי היזק הגוף ואפי"ה פטור ומשו"ה לא עלה על דל שפתיו חי' ה' מהריק"ו ז"ל. וגם על תירוצו פלא בעיני איך יצאו דברים אלו מפה קדוש דכיון שנהרג השליח ואביו מבקש דמים היזק ממון מיקרי הלא הרואה ירא' בדברי מהריק"ו שפי' החילוק באר היטיב ההפרש שיש בין היזק הגוף להיזק ממון והוא דבהיזק הגוף כיון דגוף השליח נעשה שאול למשלח כיון שהוזק ונתפס הרי המשלח חייב באונסים וחייב לפדותו משא"כ בהיזק ממון השליח שהוזק דהמשלח לא נעשה שואל אף על ממונו ולהכי פטור המשלח וא"כ איך נוכל לומר כיון שנהרג השליא היזק ממון יקרא הלא הגוף נאנס וחייב באונסים פשיטא ופשיטא דחייב לשלם מתן דמים ליורשים באופן דדברי הכנה"ג ז"ל שגבו ממני וכעת צ"ת

ודרך הילוכי חזיתי' להגהמ"י ז"ל שהביא ראיה להיכא שהשליח הוזק אם הוא בחנם חייב המשלח לפדותו מאחר דגופו שאול למשלח ואע"ג דאין גניבה ואבידה בגוף האדם כדאמרי' באומנים מ"מ שאלה איכא כדפריך בפ"ק דסנהדרין מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו עכ"ל. ואנא בריה קלה לא ידענא מאי קאמר מה ראיה מייתי מהתם דהתם כונת הגמ' הוא דהקשו בש"ס אטו גזילות וחבלות לא דיני ממונות נינהו ומשני הודאות והלואות איצטריכא ליה דאי תנא דיני ממונות הו"א אפי' הודאות והלואות. ואי תנא גזילות וחבלות הו"א הודאות והלואות והאי דקתני גזילות וחבלות משום דעיקר ג' בגזילות כתיב ונקרב בעה"ב אל האלקים וחבלות מ"ל חבל בנופו מ"ל חבל בממונו להכי תנא דיני ממונות ומה הן גזילות וחבלות אבל הודאות והלואות לא. הנה כל מבין יבין דאין כונת הש"ס דכל מין חבלה בגוף ובממון חייב חלילה וחס דהרי מתה מחמת מלאכה פעור שאלה בבעלים פטור שליח שהלך בשכר פטור