איש אמונים רלב

הוא קיום העולם וע"י מקבלים שפע הקדושה והברכה ובכן בהסתלק הצדיק שמקריבו כקרבן כידוע שמיכאל הכהן הגדול עומד ומקריבו נמצא דהקדיש הקב"ה אבר אחד שהנשמה תלויה בו וקיום העולם תלוי בו ולזה פשטה קדושה בכל ישר' ונעשו כולם קדושים קה"ג ומתכפר עונותיהם

אשר עפי"ז אחזה אנכי לפ' כונת הכתובים האמורי' בתהלים וכ"ת השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו כי בתנתנו אלקים צרפתנו כצרוף כסף וגו' הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי. ולכאורה הדקדוקי' רבו מהו אומרו ולא נתן למוט רגלינו רגל מאי בעי הכא. ועוד ק' אומרו באנו באש ובמים. ותו ק' אמאי נקט בתחי' לשון רבים ואח"ך לשון יחיד אבא ביתך וכו' היל"ל נבא ביתך בעולות נשלם וגו'. אמנם הוא הדבר אשר דברנו. ובהקדים מה שחקרו המפר' דאיך יהיה פטירת הצדיק במקום קרבן מאחר דאין זבח בלא נסכים ולזה תי' דע"י התעוררות הבכי והדמעות מתלהב האדם כאש בוער בקרבו להוציא הדמעות ופ"י ההתלהבות נחשב כמו אש והדמעות הם במקום נסכים ואז ודאי נחשב פטי' הצדיק במקום קרבן ומעתה אלך לי לפ' כוונת הכתו' והוא דבתחי' מתפלל ברכו עמים אלד'ינו וגו' דהיינו שמתפלל בעד הצדיקי' וז"א השם נפשינו דייקא שהם הצדיקים שיהיו בחיים ואף ע"כ עם הקהל מתפלל ולא נתן למוט רגלינו דייקא שהם שאר העם דהא איכא למ"ד דאף האו' רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה ונותן טעם לשבח לעיקר תפילתו כי בחנתנו אלק'ים שהוא מדה"ד צרפתנו כצרוף כסף כי לא די לנו צרת הגלות שהבאתנו במצודה ושמת מועקה במחנינו ואף גם זאת רעה חולה הרכבת אנוש שהוא כינוי אל היצה"ר הוא שטן הוא מה"מ לראשינו דייקא שהוא הצדיק באנו באש ובמים דייקא ע"י סילוק הצדיק נתעוררנו בבכי והספד ונפתחו שערי דמעה וע"י זה ותוציאנו לרויה דהוא נחשב במקום קרבן ממש כמו שאבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי וע"ז נקט לשון יחיד דנחשבי' כגוף א' ודו"ק

ואם כנים אנו בזה מה נמלצו אמרי יושר תי' שתירצו המפ' לשני המאמרים דבמקום א' אמרו נוטל צדיק א' ומכפ' ובמקום אחר אמרו מפני הרעה העתידה לבא ב"מ והם אמרו אך בחלקו"ת דכשהוא צדיק הוא לכפרה. אמנם כשהם שנים ב"מ הא ודאי הוא מפני הרעה העת"ל ב"מ. ולכאו' ק' דנר' דבריהם כהלכתא בלי טעמא דמאי נפ"מ אם הם א' או שנים. אמנם עפי"ה ניחא דבשלמא בסילוק צדיק אחד מורה דישראל הם כגוף אחד והקדיש אבר א' מהם הלב או הראש שהנשמה תלויה בו וממילא פשטה קדושתה בכולהו ישראל אך כשמתו שנים מורה דלא הקדישו לשם כל ישראל מאחר דאבר אחד היה די ולמה לי שנים ודאי כי לא מתורת הקדש סילקוהו כ"א מפני הרעה העתידה לבוא ב"מ

מעתה זה נר' לע"ד כונת הנביא שהיה מקונן זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דהיינו שהם שני צדיקים וע"ז שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו ויהיב טעמא ע"ז כשהיה צדיק א' דוקא היה דוה לבנו דייקא שנחשב כמקדיש אבר שהנשמה תלויה בו שהוא הלב על אלה עתה שהם שנים חשכו עינינו שהם אברים שאין הנשמה תלויה בהם והוא ודאי מפני הרעה העת"ל ב"מ ודו"ק. וזה יהיה רמ"ז הר הר'ומז הצדיק אבד ואין איש שם על "לב" דייקא מי שיבין דפטירת הצדיק רומז ללב שחיות וקיום העולם תלוי בו וק"ל

והרב א"א הראש מו"ר שאנו עסוקים בהספדו זצוק"ל פירש כוונת שכתוב הנז' הצדיק אבד וגו' כמין חומר בשני אופנים. אופן הא' בהקדים מ"ש הרב מהר"ש אלגאזי משם ה' בעל עשרה מאמרות דהספד הצדיק הוא מוכרח גמור לכבוד שלא יחזור לבא בגלגול ח"ו כמ"ש רז"ל אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. וע"ז אמרו כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שהוא מדה כנגד מדה ממש דזה שנתעצל בהספדו של חכם ולא חש שמא יבא בגלגול ח"ו הצדיק גם הוא ראוי לעונש זה לקוברו בחייו ממס שיחזור לבא בגלגול פעם אחרת. ובזה פי' הרב זצוק"ל כו' הכתו' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד שגומלים חסדים להחים בהספד נאספים לביתם באין מבין כי מפני הרעה דהיינו ההספד והבכי נאסף הצדיק לעולם ולא ישוב עוד בגלגול ח"ו ודו"ק

ובא"א פירוש זצוק"ל ובהקדים מאי דאיתא התם בברכות לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ר"ל ור"י חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשיליא כדי לטהר אשה לבעלה עכ"ל. ופי' הוא ז"ל פלוגתייהו בצדיקים נתפסים בעון הדור דחד ס"ל דהצדיק טוב לשמים נתפס בעון הדור ואידך ס"ל דגם הצדיק טוב לשמים ולבריות נתפס בעון הדור. וע"ז היה מתפלל דהע"ה לס' חד תנא דטוב לשמים נתפס בעון הדור לז"א לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו ישלים וכו' ואני חצות לילה וכו' הרי דאני טוב לשמים. ולאידך דטוב לשמים ולבריות לז"א לא חסיד אני שכל מלכי מ"ו יושבים אגודות אגודות ואני ידי מלוכלכות וכו' הרי דאני טוב לשמים ולבריות ועל כן אני מתפלל שמרה נפשי וגו' מעתה זהו כו' הכתוב הצדיק אבד ואין איש שם על לב באמרם דהצדיק היה טוב לשמים לבד ולא נתפס בעון הדור ואנשי חסד ג"כ נאספים דהוי טוב לשמים ולבריות באין מבין כי מפני רעתם עונותם נאסף הצדיק הא' ודו"ק

מעתה ניהדר אנפין למאמרינו הניצב פתח השער והוא דאיתא התם במס' בתרא וז"ל אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים ר' יוחנן ור' יאושע ן' לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר תלמיד דאמר ר"י דין גרמה דעשיראה ביר ומדרבי יוחנן אמר תלמיד ר' יאושע ן' לוי הוא דאמר בן והא ריב"ל לא הוה אזיל לבי עמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני דכתיב בכו בכו להולך וא"ר יאודה להולך בלא בנים אלא ריב"ל הוא דאמר תלמיד ומדריב"ל אמר תלמיד מכלל דר' יוחנן אמר בן קשיא דר' יוחנן אר' יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה עכ"ל הש"ס ופירש"י הא דידיה דאמר דין גרמה דעשיראה ביר דמינה משמע דאיהו ס"ל כיון שהניח תלמיד הוי ירא אלקים והא דאמר שלא הניח בן דרביה ואיהו לא ס"ל הכי ע"כ. וכן פי' מהרש"א וז"ל מבואר כי העוה"ז הוא העולם העובר ועוה"ב הוא עולם הנצחי וכיון שמניח תלמיד לקיים מצות בוראו ולהעמיד עולם הנצחי אינו בכלל לא ירא אלקים ע"כ

הראת לדעת דכל עיקר תכלית המבוקש להניח תלמיד בעוה"ז דזה נקרא אליפות למו לקיים מצות בוראו להעמיד עולם הנצחי. ולכאו' יל"ד ממ"ש התם במס' ברכות נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה והק' בש"ס והאמר ר"י דין גרמא דעשיראה