איש אמונים רל

הרוחנו דהלב אינו אוכל כי אם הטוב טוב וא"כ אדרבא שהיה להם לישר' להיות יותר חזקים ובריאים מאוה"ע וע"ז תירצו רבני אשכנז ז"ל עפ"י מאי דאיתא מ"ש הרמ"ה ע"פ כי תבואו אל הארץ ונתתי נגע צרעת דמאי בשורה היא זו ומאי שנא דקודם לכן לא היו נגעים ועכשיו בזמן הבית יהיו נגעים ומפרש משום דכתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ממש היינו בנשמות הצדיקים שהם עיקר מרכבה לשכינה ומהם מתפשטת אל המשכן והשכינה היא אש אוכלה ודוחה הקליפו' לחוץ כמ"ש מעבירין את המת מלפני הכלה וכמ"ש מפני שרי גברתי אנכי בורחת ואז הקלי' נדחית בחוץ זהו הנגע. וז"א כי תבואו אל הארץ ונתתי נגע צרעת בחוץ משא"כ שלא בזמן הבית שאין השכינה בורה נשארה נגע הקליפה בפנים ממש שאין השכינה שורה ומטעם זה באים הנגעים לישראל ובזמן הבית הם מבחוץ מאימת השכינה ובזה"ז הם בפנים משא"כ אוה"ע דמעולם לא שרתה שכינה בהם אין להם נגעים בחוץ כלל וע"ז הם בריאים וטובים וחזקים מעתה זהו כונת הכתובי' והוא דלעיל מיניה קא אמר כי קנאתי בהוללים וכו' וע"ז קא מתמיה אך ריק זיכיתי לבבי ולא אכלתי שום מאכל אסור ועכ"ז ואהי נגוע כל היום ושמא תאמר שלא מחיתי על אנשי הדור ונתפסתי בעונם ותוכחתי לבקרים ואחשבה זאת עמל הוא בעיני שהוא כמו עול ח"ו עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם הכונה שאזי יהיה הצדיק מרכבה לשכינה ויוצאין הנגעים חוץ לגוף ודי בזה

ואני בעוניי נר' לפקע"ד פשט הכתו' הנז"ל באופן אחר וטרם כל אגיד הדקדוקי' דמאי כף הדמיון כמו הנה דור בניך וגו' דמה דמות יערוך. ותו ק' באו' עמל הוא בעיני דלכאו' תיבת עמל אין לה מובן ותו מהו התי' עד אבא אל מקדשי אל וגו' ובמה יתורץ הקו' אמנם אמינא לה בהקדי' את הידוע דהצדיקים מה שנתפסים בעון הדור הוא מדין ערבות כמו הבנים שנתנום ערבים בעדם כן הצדיקים נתפסים מדין ערב וע"ז חקרו המפרשים ז"ל דהא ישר' יכולים לפטור עצמם מדין חיוב אי יש להם טענת אונס שכפה עליהם את ההר כגיגית וכו' ולמה יתחייב הערב מאחר דהלוה יש לו צד פיטור בצד מה. ולזה תירצו כמה תירוצי' אי משום דינא דמלכותא אי משום כמה טעמי' אחרים וה' דברי חפץ ז"ל בדרשותיו כ' דדל מהכא טעם הערבו' אפי"ה נתפס הצדיק בעון הדור כדאיתא במדר' אלה פקידי המשכן משכן העדות שאני עתיד למשכנו ב' פעמי' אמר לפניו מרע"ה תינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמ"ל אני נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם ולכאו' תיקשי דמה ענין הצדיק עם בהמ"ק אנ"ו בהכרח לומר שכמו חרבן בהמ"ק שאמרו רז"ל שפך חמתו על העצים ועל האבנים כן בפטי' הצדיק תדע בהכרח שעונות הדור רבו למעלה ראש. ואז כשתראה אשר יפקוד ה' איש על העדה חסיד קדוש גדול הדור הוא שהוכרח הקב"ה בהכרח גמור לסלק את הצדיק בעון הדור. וזהו כמ"ש במכות כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי טוב לי יום א' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני הרי שיש לו דמות הצדיק עה חרבן בהמ"ק עכ"ל עו"ן מ"ש רש"י ז"ל ותוכחתי לבקרים מיתתי מתקרבת בכל בקר ובקר ורד"ק פי' אם אמרתי אספרה וכו' אסף אמרו וכן חסיד שבכל דור ודור. ולכאו' ק' מה ענין החסיד לומר דברים אלו ומה קשר דברים יש עם מה שלמעלה אמנם עפ"י דרכינו אתי שפיר דהצדיק מתרעם אך ריק זיכיתי לבבי כונתו לריק יגעתי לסגל מצות ומע"ט ואהי נגוע כל היום סובל יסורים קשים וחולאים רעים ולא זו בלבד אלא אף גם זאת רעה חולה ותוכחתי מיתתי מתקרבת בכל בקר ובקר אם אספרה הטעם מדין ערבות כמו הנה דור בניך בגדתי כמו ערבות הבנים ואחשבה לדעת זאת טעם המיתה עמל הוא בעיני שיכולני לפטור את עצמי בטענת עמל הוא בעיני שהוא אונס ותשו' לזה עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחרי' מ"מ נתמשכן ב' פעמי' זיל בתר טעמא דשפך חמתו וכו' והוא הטעם ג"כ בפטי' הצדיק ודוק. וזהו אצלי כונת הכתו' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו עפ"י האמור ניחא דידוע דלעת מצוא זו מיתה ורד"ק פי' לשטף מים רבים וגו' אפי' אם יבואו צרות רבות ורעות כקול מים רבים מרוב עונם וחטאתם אליו לא יגיעו ופשוט

והנה כל המפ' ז"ל תירצו לחקי' הקודמת דאיך הצדיקי' נתפסים מדין ערב מאחר דאית לנו טענת אונס והם אמרו דדין זה דערב נאמר בשני גופים מוחלקים משא"כ בכללות ישר' דכולם נחשבים כגוף אחד ואסמכוהו אקרא אתם נצבים היום כולכם וגו' כל איש ישראל דנחשבים כגוף אחד ובזה פי' הרב מהרימ"ט ז"ל כונת הכתו' ידין בגוים מלא גוויות מחץ ראש על ארץ רבה דהכונה דכשהקב"ה דן את הגוים דן אותם כל גויה בפני עצמה משא"כ בישר' מחץ ראש א' נוטל הצדיק ומכפר על הדור שלו אלו תו"ד ז"ל. ואני עני ב"א לפרש קשר הדברי' של אחריו מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. דלכאו' ק' מה קשר דברים איכא. ותו מה זו נתינת טעם על כן ירים ראש. ותו ק' מאי שנא דנוטל הקב"ה הראש אם הטעם הוא משו' דנחשבים כגוף אחד מאי שנא הראש משאר הגוף אמנם אמינא לפק"ד עפ"י מאי דאיתא התם בסוטא דנחלקו ר' אליעזר ור"מ במתני' היכא דנמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ר' אליעזר אמר הראש הולך אחר הגזף ור"מ אמר הגוף הולך אחר הראש. ופי' בש"ס פלוגתייהו במת מצוה קנה מקומו ואיפסיקא הלכתא כר"ע דהגוף הולך אחר הראש. וידוע דהצדיקים נקראו ראשי העדה וז"א מחץ ראש וגו' וכ"ת מאי שנא הראש משאר הגוף. לזה תירץ יטי'ב מנחל בדרך הלא תראה עגלה ערופה בנחל דאיפסיקא הלכתא דהגוף הולך אחר הראש ועל זה נותן טעם לשכח על כן ירים ראש ודו"ק

ועוד נראה לפק"ד טעמא אחרינא דנשתנה הראש משאר איברי הגוף. ואגב. נבין כונת הכתו' זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם שבת משום לבינו נהפך לאבל מחולינו על זה היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו דלכאו' הדקדוקי' רבו ואך את זה אגיד למה שינה בתחי' נקט לבינו ואח"ך נקט חשכו עינינו וכדי להבין כו' מ"ק אלה נחפשה ונחקורה דאיך מתכפרין ישר' במיתת הצדיק דבשלמא לפי דברי הזוה"ק דנמשל להקזה שפיר מתכפרין כמו ההקזה שמתרפא כל הגוף אמנם לפי דברי המפרשים דנמשל לראש ואית דמפרשי דנמשל ללב וכמ"ש רז"ל זאת רעתך כי נגע אל לבך אלו צדיקים כפי דבריהם במה מתכפרים ישראל במיתת הצדיק

אך אמינא לפקע"ד דהדברים מגיעים לההיא דאיתא במס' תמורה ד' י"א ע"ב ת"ר יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש ממנו לה' ולא כולו לה' יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קדש הא כיצד תימכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי ר"מ ור"י ר' יוסי ור"ש או' מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה שנא' כל אשר יתן ממנו לה' כשהוא או' יהיה קדש לרבות את