איש אמונים כב

אמרי' דבורח מחמת ממון הוי יוצא לדעת ואין מורידין קרוב לנכסיו שהי"ל לצוות ולא צוה וכתב הד"מ פ"ז מה' נחלות דהמטלטלין יעמדו והקרקעות מי שהניחו שוכן לא יקחו ממנו שכירות ושדה או כרם שהניחן בורים אל יחרושו אותם שהרי הוא ברצונו איבד ממונו ואבידה לדעת אין אנו מצווין להחזירה עכ"ל. ומינה ודאי שהקרקעות שלא הניחו שוכן בהם אין רשות לאחרים ליכנס בהם וא"כ אף שבורח מן הנושים ולא ציוה על חזקתו נדמה אותו ליוצא לדעת שאין מורידין קרוב לנכסיו אפי"ה נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דהתם אמרי' דשדה או כרם שהניחם בורים ישארו כן יש לנו לי' כאן שהיוצא לדעת ולא צוה על חזקתו תשאר בורה לא שיחזיקו אחרי' בהן ויבוזו זרים יגיעו שכן כ' הר"מ אבידה לדעת אין מצווין להחזיר לא שכל הרוצה ליטול יבא ויטול ותריץ יטיב כי בכל יוצא לדעת דאמרי' דשדה וכרם ישארו בורים היינו בקרקעו' שגופם שלנו הם ולהכי אמרי' אין מורידין וכו' וישארו כורים אבל החזקות שלנו גופם הם להגוי' ואילי הארץ ואם ישארו בורים ימשך נזק גדול ליאודים הלכך אמרי' כיון שיצא ולא העביר חזקתו איבד זכותו יעש"ב

ובאמת כמו צע'ר בנפשי דלא יכולתי להלום דבריו לא תיובתא קא חזינא ולא פרוקא קא חזינא דנר' מדבריו דעיקר ראייתו של מוהרשד"ם הוא לעיקר ההסכמה שהסכימו שהיוצא מהעיר ולא העביר זכיתו איבד חזקתו. שהביא ראיה מההיא דבורח מחמת כרגא דהוי לדעת וכיון שלא ציוה אין מורידין וכו' ולזה הוק' דנימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון

ולבבי לא כן יחשוב ולא שום בעל שכל כי עיק' ראייתו של ה' מוהרשד"ם היא להוכיח דאונס מחמת ממון לא הוי אונס כנדון שלו ולזה מייתי שפיר ראייתו וליכא למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון כי שניהן שוים הם מה התם אונס מחמת כרגא שחייב לתת הכרגא וברח שאינו אונס ה"נ הבורח מפני המסים אינו אינם אבל לעיקר ההסכמ' לא הביא שום ראיה וא"צ להבי' ראיה זה נ"ל פשוט

ולתירוצו שתי' ג"כ לא יכולתי להולמו דאף דבאמת ימשך נזק גדול ליאודים כשישארו בורי' החזקות וא"א לגזור עליהם שלא יכנס אחר בחצרו אך אמנם תינח למאי דביני ביני כל זמן שלא חזר היוצא לעירו ברם כשיחזור למה לא יחזיר לזכות בחזקתו אשר היא או קנויה או נחלה או מיגיע כפיו ולמה יפסיד אותה לגמרי נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ג"כ מה בורח מחמת כרגא חוזר לזכות בקרקעותיו מקנת כספו או נחלת אבותיו ה"נ נימא בחזקה ומה תיקן בתי' זה אם לפי סברתו שהקו' היא אלימתא ולפי מאי דכתיבנא ליכא לא קושיא ולא פירוקא כלל זה נראה ע"ד ברור

והיותר תימה דנראה דנעלם מעיני דמר תשובת, מהרשד"ם דסי' רמ"ד שנשאל על ר' דוד מונטיזינו שברח מעירו מחמת הבע"ח והניח אשתו ונכסים בעיר ושהה שם כמה שנים ואח"כ הלכה אשתו לבקש את בעלה והלכה אצלו וישבה עמו עד שמת הר"ד הנז' ואחרי מותו חזרה האלמנה ובניה לעירה ותובעת החזקה מנכסי בעלה אם הפסידה חזקתה או לא והשיב וז"ל תחי' יש לדעת שדין זה דעקירת דירה שאיבד זכותו בעל החזקה הוי חידוש כי מן הדין מה לי מולקי מה לי חזקה אחר שהוא זכותו וכו' ומעתה כל בעל שכל וירא ה' יודה דכל שלא נתברר בירור גמור שבעל החזקה עקר דירתו בפי' לא הפסיד חזקתו וקרוב בעיני שא"א לברר בירור זה אלא כשהאיש והאשה עקרו דירתם שניהם יחד בפעם אחת אבל כשהאיש יוצא יחידי מעירו מאיזה סיבה ונאנס ולא חזר והלכה אשתו לבקש אותו בלא רשות בעלה מי הוא זה שיאמר שנקרא זה עוקר דירה וכ"ש שהיא בעצמה לא הלכה לעקור דירתה כ"א לבקש את בעלה וכ"ש שהניחה נכסי' בביתה סגור כי ודאי לא עקרו דירתם מיקרו וזכו יתמי הר"ד הנז' בחזקה עכ"ל. וחתמו על התשו' הנז' כל רבני דורו יעש"ב

הרי להדיא שכתב כי מן הדין מה לי מולק"י מה לי חזקה ואי כדבריו היכי משוי להו כי רב המרחק ביניהם כי מולקי גוף הקרקע הוא שלו משא"כ חזקה גוף הקרקע אינו שלו וימשך נזק גדול ליאודים מהגוים ואיך אפשר שמתקני ההסכמות יתקנו דבר שימשך נזק וכדכתב הוא ז"ל אל"ו צ"ל כדכתיבנא דאעיקרא קוש' ליתא ודבריו ז"ל נפלאו ממני

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו דהנה נקיטינן מכל האמור דלדעת מוהרי"ט כל שיצא לאונסו או שהניח נכסיו בעיר או שעשה הוכחה שדעתו לחזור לא הפסיד חזקתו. ואחריו נמשך תלמידו מהרשד"ם בסי' זכ"ר שצריך בירור גמור בהוכחה גמורה שדעתו לחזור אז לא יפסיד חזקתו

אמנם מדברי מהרח"ש הנז' נר' דס"ל דבגילוי מילת' בעלמא מהני ולא יפסיד חזקתו תו אשמועינן מדברי מהרשד"ם סי' רמ"ד דבאיש ואשה שהלכו ב' יחד בפעם אחת הוי בירור גמור דעקר דירתו והפסיד חזקתו

ברם מוהרש"ך בח"א סי' קפ"ט כתב להדיא דאפי' אה הלך האיש לבדו בתחי' אפ"ה מיקרי עקירת דירה והפסיד חזקתו יעש"ב דפליג על מוהרשד"ם ז"ל כמשי"ר המעש"ב

עוד נקדים מה שפי' הגדולת מרדכי כונת הכתו' ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וגו' דהכונה דיעקב אע"ה חשש פן ואל יפסיד חזקת הישוב אשר כבר החזיקו בה אבותיו מאחר שיצא מארץ כנען הוא וכל ב"ב וכל נכסיו ולא השאיר מאומה ולזה גילה דעתו בקולי קולות שיציאתו מארץ כנען לאו לעקירת דירה נתכוון וז"א לגור בארץ באנו ולא להשתקע ועוד א"ל רועי צאן עבדיך זהו אומנותינו וסחורתינו ולהסתחר כ"ע ל"פ דלא הפסיד חזקתו ולז"א ועת"ה ישבו נא עבדיך בארץ גושן הכונה לפי שעה ישבו עבדיך ולא להשתקע יעש"ב

אמור מעתה באר היטיב כונת הפסוקים דכבר מילתינו אמורה דפרעה הבין בכל דעתו בדברי מרע"ה שאמר דרך ג' ימים נלך במדבר דמבקש ממנו שישלח אותם לזמן ג' ימים ולחזור אח"כ ולא לעקור דירתם וכמ"ש רש"י בפי' הפ' ויוגד למלך מצרים שהמתין ג' ימים וכשראה שלא חזרו רדף אחריהם כאמור. והנה פרעה הרשע ראה באיצטגנינות שלו דכל יוצאי מצרים לא יכנסו לאר"י וחשב בדעתו דטעם שלא יכנסו לארץ הוא מסיבה שכבר עקרו דירתם מארץ כנען והפסידו חזקתם. וע"ז שלח אחר משה ואהרן ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלד'יכם מי ומי ההולכים הכו' איך אתם סבורים בהליכה זאת אם לילך אתם וטפיכם ולהניח הצאן והבקר שהם הנכסים לד' השארית יאודה או אם תלכו הזכרים לבד עם הצאן ובקר ותניחו נשיכם וטפיכם פה לד' מהרשד"ם וז"א מ"י ומ'י הכו' מי עם מי אתם מסכימים לילך דאם תלכו כולכם אתם ונשיכם ונכסיכם הא ודאי דאין בדעתיכם לחזור ותברחו למרחוק. ולזה השיב לו מרע"ה תשו' ניצחת לפי דעתו דמה איכפת לך בין אם נלך הזכרים לבד בין אם נלך עם כל טפינו