איש אמונים רכח

דכבודו לאו דיליה אלא כבודו יתב' שחלק מכבודו למלך. ומעתה אף דבעלמא אין משתמשין בשרביטו של מלך ואפי' אם מחל אין כ"מ. מ"מ קבה"ו שאני שהוא מוחל על כבודו ומצמיח דשאים ועורך שלחן לפני כל או"א כיון דכ"ע דיליה מצי מחיל ליקריה להשתמש בשרביטו ולפקע"ד לא ידעתי מאי קו' ומאי פירוקא הלא התם בסוגיא בד' הנז' בע"א איתא אפי' הרב שמחל ע"כ כ"מ שנא' וה' הולך לפניהם יומם אמ"ל רבא הכי השתא התם הקב"ה כ"ע דיליה ותורה דיליה ומחיל ליקריה אבל הרב תורה לאו דיליה היא. וא"כ דקארי לה מאי קארי לה המרדכי ז"ל. עוד הביא הרב ז"ל דכל מה. שברא הקב"ה עוה"ז הוא להורות לנו דרכיו שהוא רחום וחנון ארך אפים וגו' דע"י האדם ניכרין דרכיו ומידותיו יתב' ולכן נצטוינו והלכת בדרכיו שצריך להתלמד האדם לילך בדרכיו יתב' מה הוא רחום מה הוא גומל חסדים וכו' כן האדם וא"כ כיון שראה הקב"ה לאאע"ה שהוא גומל חסדים מכניס אורחים ע"כ מדותיו יתב' נתן לו רשות להשתמש בשרביטו ולכבדו בזקנה דעד אאע"ה לא היה זקנה. וז"א אברהם אני אומנותי ג"ח תפסת אומנותי והלכת בדרכי א"כ אני נותן לך זכות שתזכה לזקנה שזהו לבושי ועתיק יומין יתיב הוי ואברהם זקן עכ"ל הרב ש"י ז"ל ודפח"ח

אשר עפ"י דבריו אלו פירשתי בעניותי כו' הכתוב אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו דק' דהול"ל אלמדה פושעים וחטאים דרכיך אליך ישובו ולמה הפרידם דמשמע דאני אלמדה הפושעים אבל החטאים איני צריך ללמדם ולנו לדעת למה אינו צריך ואולם נלע"ד בהקדים מה שכתב הרב אהבת עולם משם חתנו ז"ל שתי' לחקי' שחקרו על המפרשים במאמר דמס' יומא גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד. וע"ז חקרו דכך היא המדה אתי עשה דתשו' ודחי ל"ת דלא יוכל בעלה הראשון וגו' ומה כל החרדה. והוא ז"ל תי' עפ"י מ"ש במתני' דזבחים ד' פ' כל הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת מתן ד' במתן ד' ינתנו במתן ד' מתן ד' במתן אחת ר' אליעזר או' ינתנו במתן ד' ור' יאושע או' ינתנו במתן א'. דר' אליעזר חייש על בל תגרע. ור"י חייש על בל תוסיף. והק' התוס' בעירובין ד' ק' ע"א בד"ה מתן ד' וליתי עשה ולדחי לאו דבל תוסיף ותי' דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פסיעה הוא בא והיה יכול להתקים בלא דחיית הלאו יע"ש נמצא דהיכא דהוי ע"י פשיעה לא אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ בתשו' שהאדם פושע בעבירות מן הראוי שלא יקובל תשובתו וידחה ל"ת דלא יוכל בעלה וגו' אם לא דגדולה תשו'. והגאון ה' שארית יעקב מקהה אקהייתא על האי תירוצא דאינה מעלה בתשו' דע"י פשיעה היא באה דהרי אי אפשר להתקיים מצות עשה דתשו' אם לא שיחטא האדם ויחזור בתשו' דאם הוא צדיק גמור א"א שיקיים מצות עשה דתשו' ומאי אולמיה דתשו'. וכשאני לעצמי רציתי לתרץ דאנה"נ יכולה היא התשו' להתקיים בחטא שחטא בשוגג אבל אם חטא במזיד דיוכל לחזור בתשו' דזהו פשיעה הא ודאי לא היה ראוי שיקובל אם לא דגדולה תשו'. נמצא דעל מה שחוטא האדם בשוגג ליכא ספיקא דודאי אתי עשה ודחי ל"ת ופשיטא דיקובל תשובתו. אבל אם חטא במזיד לא היה מן הראוי לקבל תשו' כיון דע"י פשיעה בא לא אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת זולת כי גדול כחה של תשו' עו"ן מ"ש במס' ע"ז לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשו' ליחיד. ולכאו' קן למה היה צריך דהע"ה לאותו מעש' להורות תשו' הלא כך היא המדה דאתי עשה ודחי ל"ת. אמנם התי' לזה הוא מ"ש התוס' דע"י פשיעה לא אמרי' אתי עשה ודחי ל"ת ודהע"ה חטא במזיד שכך אמר הרב כבהני מעוני להורות שכל כך כחה של תשו'. וכבר אמרנו דכל מה שנברא העולם הוא להודיע דרכיו יתב' שהוא רחום וחנון וגו'. מעתה ז"א דהע"ה אלמדה ע"י שאני חטאתי להורות הפושעים שישובו בתשו' להדריכם בררכיך זהו מה שאני צריך לעשות אבל וחטאים שהם שוגגים אליך ישובו מאליהם שכך היא המדה אתי עשה ודחי ל"ת. מעתה נחזור לכו' הכתו' תערוך לפני שלחן וגו' ונקדים מאי דאיתא בש"ר פ"ח ה' צבאות הוא מלך הכבוד למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליריאיו כיצד מלך ב"ו אין רוכבין על סוסו ואין יושבים על כסאו והקב"ה חלק כבוד לב"ו נתן המלוכה לדוד והושיב לשלמה על כסאו ולאליהו על סוסו וכו' יע"ש נמצא דהקב"ה חולק כבוד ליריאיו כדי שיתעלה ויתגדל מלכותו וידעו כל הגוים דכ"ע דיליה ומצי מחיל ליקריה. מעתה הרי הוא כמבואר פשט הכתוב שאומר דהע"ה לפניו יתב' בראותי ענותנותך שאתה עורך לפני שלחן כמו שאמר ר' צדוק משיב רוחות מעלה דשאים ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ועוד דשנת בשמן ראשי כבר כבדתני ונתת לי המלוכה זהו נגד צוררי וא"כ אני צריך להתלמד מדרכיך כדי שאזכה לזקנה כמו אאע"ה. וז"א אך טוב וחסד דהיינו לימוד התורה שהוא הטוב כדכתי' כי לקח טוב וחסד דהיינו לגמול חסד כל ימי חיי ועי"ז אזכה לזקנה ושבתי בבית ה לאורך ימים

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם היום לעשותם והיה עקב תשמעון וגו' להבין כונת הסמיכות והנמשך יובנו לע"ד בהקדים מ"ש הרב הג' כמוהרח"פ זלה"ה בס' תוכחת חיים דהק' על הש"ס דדריש אשר ילכו זו ביקור חולים דאיך רמוז בתיבות אשר ילכו מצות ביק"ח והוא ז"ל תי' וכמדומה לי שהביא בשם המפ' ז"ל דעיקר מצות ביקו"ח לא תספיק בהליכתו לבקרו לבד אלא עיקר המצוה היא להשתדל להביא לו רופא ורפואה ואיזה תרנגולת וכל דבר הצריך להחולה וזה צריך כמה הליכות לבית החולה להספיק לו כל צורכו וע"ז סמכו בתיבות אשר ילכו למצות ביקו"ח דצריך לילך ולבא כמה פעמים לבית החולה וכבר ידוע מ"ש רז"ל בפי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן. ועוד ידוע מ"ש בנדרים הבאתי לעיל דמצות ביקו"ח יש לה שכר בעוה"ז דהיינו ה' ישמרהו מיצה"ר ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שהכל מכבדין אותו וכו' מלבד שכרו הטמון לו לעוה"ב. מעתה נא"ה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן זהו בכל המצות רק יש מצוה אחת גדולה שצריך לעשותה ע"י הילוך. וז"א והיה עקב יש מצוה שצריך הליכת עקב שהיא מצות ביקו"ח שיש לך שכר בעוה"ז דהיינו ושמר ה' אלד'יך לך את הברית וגו' ואהבך וברכך וגו' ברוך תהיה מכל העמים דהיינו ואושר בארץ וגו' ה' ברחמיו יזכנו לקיים המצוה כתקנה ליקבה"ו ויהי נועם ה' אלד'ינו ותשרה שכינה במעשה ידי כל היחידים והגבאים המחזיקים במצוה זאת לעשות רצונו יתש"ל וחפץ ה' בידינו יצלח כיר"א: