איש אמונים רכז

והנה ה' גופי הלכות בד' קל"ט הק' על סוגיא זו מההיא דאיתא בנדרים ד' ל"ט ע"ב תניא בק"ח אין לה שיעור מאי אין לה שיעור אמ"ר יוסף אין שיעור למתן שכרה אמ"ל אביי וכי כל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והתנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא אמר אביי אפי' גדול אצל קטן רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום ע"כ. והשתא מאי מק' התם בש"ס אשר ילכו זו בק"ח היינו ג"ח ומשני לא נצרכה אלא לן' גילו שחיי' לילך אפי' שנוטל אחד מששים נימא האי דתני בק"ח לא נצרכה אלא דאפי' גדול אצל קטן או למאה פעמים ביום דזה לא ילפי' מג"ח ומניין לנו לחייב ן' גילו יע"ש שהניחו בתימה. ואני עני נלע"ד לתרץ דהתם ר' יוסף הוא דאמר דאבר ילכו זו בק"ח הוא ניהו דאמר כאן כנדרים אין שיעור למתן שכרן ואביי הוא שהק' וכי כל המצות יש שיעור למתן שכרן וע"ז תי' אביי דאפי' גדול אצל קטן וכו' אבל ר' יוסף לא ס"ל האי תירוצא ומשו"ה הוכרח לת' לא נצרכה אלא לן' גילו וכו' דר' יוסף ס"ל דמצות בק"ח אינה כשאר כל המצות בכדי שתקשי וכי כל המצות מי ידעינן וכו' דלר' יוסף מצות בק"ח שכרה גדול בעוה"ז ובעוה"ב. וכן איתא בנדרי' ד' מ' ע"א אמר רב המבקר את החולה ניצול מדינה של גהינם דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואם ביקר את החולה מה שכרו מה שכרו והאמרת ניצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז ומשני ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו ישמרהו מיצה"ר ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שהכל מכבדין אותו וכו' יע"ש וא"כ יכולים אנו לומר דר' יוסף אזיל בשיטתי' דרב שמצות בק"ח יש שכר גדול בעוה"ז מלבד השמור לו לעוה"ב משא"כ בשאר המצות ולזה אמר בק"ח אין שיעור למתן שכרה ולא קשייא ליה קו' אביי וכי כל המצות מי ידעינן וכו' ולא הוצרך לתרץ לא נצרכה אלא לן' גילו רק לאביי דוקא ודו"ק

ותבט עיני להרב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בברכ"י יו"ד סי' של"א שכ' דר' מאיר קאי בשי' ר' יוסף דאיתא בסוטה ד' מ"ו ע"ב תני ר' מאיר אומר כופין על לוייה ששכר לוייה אין לה שיעור שנא' ויראו השומרים וגו' ויראם את מבוא העיר וגו' הרי דגם הר' ז"ל קאי בהך שיטה דסברת ר' יוסף שאמר שמצות בק"ח אין לה שיעור לא נדחית ובמקומה קאי. ואולם ראיתי להרב ז"ל שהק' דאמאי לא פריך הש"ס בסוטה ומי ידעינן שיעור שכרן של מצות והתנן וכו' כדפריך התם כנדרים ותי' דשאני לוייה דגלי קרא ויראו השומרים וגו' משו"ה לא פריך הש"ס מאחר דר' מאיר מייתי מקרא משא"כ גבי בק"ח דלא אשכחן שום קרא דיש לו שכר משו"ה פריך מאי שנא מכל המצות דמעיקרא מאי דסבר ר' יוסף לפרש שאין לה שיעור הוא למתן שכרה הוא משום דרצה לדמותה להא דלוייה דאמר ר"מ דאין לה שיעור וע"ז מק' עליה אביי דא"א לומר כן ד דלא אשכחן קרא כי התם יעש"ב

ואני אנא עני ב"א לא זכיתי להבין ד"ק איך העלים עין מההיא סו' דנדרים דבק"ח מפו' בכתובי' אשרי משכיל אל דל וגו' דיש לו שכר בעוה"ז ובעוה"ב וא"כ הדרא קושייתו לדוכתא אמאי לא הק' בש"ס גם גבי לויה מי ידעינן שיעור מתן שכרן של מצות כיון שכאן וכאן מפו' בקראי. עוד תי' הרב ז"ל תי' אחר וז"ל א"נ הא דתנן הוי זהיר במצוה קלה וכו' שאין אתה יודע וכו' עיקרא בשכר העוה"ב אבל גבי לוייה אשכחן הפלגת שכר בעוה"ז מה דלא אשכחן הכי בשאר מצות והיינו דקמל"ן ר"מ גבי לוייה משא"כ גבי בק"ח ופשוט עכ"ל. ובאמת דגם בתי' זה יגדל התימה דהעלים עין מסו' דנדרים הנז' דמפו' הפלגת השכר בבק"ח בעוה"ז ה' ישמרהו ויחייהו וגו' ולדידי צ"ע

אשר עפ"י סו' דמציעא המובא פתח השער נר' לפ' כונת הכתוב בירמיה סי' ט' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא הלכו בה דלכאורה תיבות אלו ולא הלכו בה אין להם שחר מאחר דכבר אמר ולא שמעו לקולי. האמנם עפ"י סו' הנז' הנה נכון דהנביא על שני דברים מתרעם על אבידת הארץ ועל יושביה דנצתה כמדבר מבלי יושב ויהי כמשיב כ' תשו' ונקדים מאי דאיתא בש"ס אביי ורבא מדכית עלי קאתו אביי דעסק בתורה חייה מ' שנין רבא דעסק בתורה ובג"ח חייה שתין שנין, עז"ן מאי דאיתא בב"ר ואברהם זקן בא בימים הה"ד עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה חמצא. דהכונה דע"י שעשה ג"ח אאע"ה ונתעסק בקבורת שרה אמנו ע"ה זכה לזקנה. נמצא דמצות ג"ח היא סיבה שיאריך ימים האדם ויזכה לזקנה. מעתה נא"ה דהנביא מתרעם על מה אבדה הארץ ועל יושביה וע"ז השי' הקב"ה על אבידת הארץ על עזבה את תורתי כדכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וגו' ועל יושביה השיב לו שלא עסקו בג"ח בבק"ח ובקבורת המתים כמ"ש בגמ' אשר ילכו זו בק"ח בה זו קבורה וז"א ולא הלכו בה' וזוהי סיבת שניצתה כמדבר מבלי יושב ודו"ק

ובדרך זו אלך לפ' כו' הכתו' תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי כבית ה' לאורך ימים. והדקדוקים רבו דבתחי' משמע דמיירי בתפילה תערוך לפני שלחן ואח"כ אמר דשנת בשמן שהוא לשעבר. ואעיקרא ק' למה נקט האי לישנא תערוך לפני שלחן אם היה מתפלל על הפרנסה הי"ל להתפלל כמו שהתפלל יעקב אע"ה ונתן לי לחם לאכול. ותו ק' או' דשנת בשמן ראשי פירש"י ז"ל כבר כיבדתני ומשחתני למלך דבאמת אין לו מובן עם מה שאמר תערוך לפני שלחן. ותו ק' אך טוב וחסד וגו' בכאן מתפלל על הזקנה ושבתי בבית ה' לאורך ימים ולא ידענו מה טוב וחסד רוצה הלא כבר הוא מלך ומה רוצה עוד

אמנם עפי"ה ניחא ונקדים מ"ש ה' שמע יעקב ז"ל בפ' חיי שרה דהביא מאז"ל א"ר שמואל בר יצחק אמ"ל הקב"ה לאברהם אני אומנותי ג"ח תפסת אומנותי בא לבוש לבושי הוי ואברהם זקן וכתי' ועתיק יומין יתיב ע"כ וחקר הרב ז"ל שהרי כ' הרמז"ל בפ"ב מה' מלכים כבוד גדול נותנים למלך וגו' אין רוכבין על סוסו ואין יושבים על כסאו וכו' וא"כ איך יתפאר אנוש מן האדמה בתפארת לבושו יתב' מלך ע"כ הארץ והוא ז"ל מפרש לה עפ"י מה דאיתא בקידושין ד' ל"ב ע"ב במעשה דר' אליעזר ור' יאושע שהיו אוכלים בסעודה והיה ר"ג עומד ומשקה עליהם ורצו להביא ראיה מאאע"ה שהיה עומד ומשקה ומשמש להאורחים כדכתי' והוא עומד עליהם ואמ"ל ר' צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ועוסקים בכבוד ב"ו הקב"ה משיב רוחות ומעלה דשאים ועורך שלחן לפני כל א' וא' ואנו לא יהיה ר"ג ברבי עומד ומשקה עלינו וכו' יע"ש. והק' המרדכי בפ' הנזקי' דמהאי דינא דר' צדוק נימא דלהוי מחילת מלך מחי' מק"ו מכבוד המקום שעורך שלחן לפני כל א' וא' ועושה חסד לאלפים. ותי' דהקב"ה כ"י כ"ע דיליה ומצי מחיל ליקריה משא"כ מלך ב"ו