איש אמונים רכו

וכי אם היית עסוק במלאכתך היום הזה היית יכל לישן ע"כ המשל

והנמשל כי הנה מתחילה היו אבותינו הקדושים עובדים את ה' מאהבה. ואח"כ כשנכנסו ישראל למצרים נטמעו. והנה הקדוש ברוך הוא היה משתוקק שיעבדוהו כאשר עבדוהו אבותינו הקדושים. ועל זה תחילה כששלח הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה אמר לו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלד'י אבותיכם שלחני אליכם וגו' פקוד פקדתי אתכם וגו' תעבדון את האלד'ים על ההר הזה וכשיצאו ממצרים אחר שקבלו את התורה יצאו בטענה שרצונם לטרוח בשביל מזונותיהם ואי אפשר להם להיותם שקודים על לימודם כל הימים מסיבת דוחק הפרנסה. והקב"ה כביכול נדרש לשאלתם. ונתן לנו יום השבת הקדוש ומזמין לעולם פרנסת יום השבת מקודם. וכמ"ש והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו'. ואם כן מן החיוב המוטל על כל אשר בשם ישראל יכונה לקבוע לו איזה לימוד ביום שבת קודש על כל פנים. ואם ח"ו ילך וישן וירדם נמצא כפוי טובה אחר שהקב"ה נתן לו פרנסתו מיום ערב ש"ק

וזה כוונת הכתוב שמור את יום השבת לקדשו זוהי מצות שבת לעשותו קודש בלימוד התורה. שאל תטעה שילך וישן ולא יעשה מלאכה זהו שמירת שבת לזה אמר וזכרת כי עבד הית במצרים ויוציאך ה' אלדי"ך משם וגו' ולמה הוצרך להזכירך יצי"מ אם לא בשביל קביעות התורה על כן ציוך ה' אלדי"ך לעשות את יום השבת דייקא ללמוד איזה שעות מהיום בקביעות בלתי מגרעת

ומעתה זה אומרו אשרי אנוש יעשה זאת שהוא קייום התורה בקום עשה ובן אדם יחזיק בה בהתמדה אז יכול לישן ביום ש"ק ודי במה שהוא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. אמנם מי שאינו לומד בתורת ה' בכל ימי החול אז צריך לפחות יום ש"ק להיות יושב ולומד

ובאופן אחר ראיתי להרב אהל יעקב ז"ל שפירש כוונת הכתו' אשרי אנוש וגו' והוא דלא יאמר האדם שיודע ללמוד ויכול ללמוד אף אם הוא עשיר גדול לא יאמר בלבו ל"ל ליתן לת"ח שום דבר מאחר דגם אני יכול ללמוד והנני מוכן ללמו' ולא ליתן שופ"ק ושאני זבולון שהיה נותן שלא היה יודע ללמו' ולזה אשרי אנוש יעשה "זאת" שהוא לומד כדת ואפי"ה ובן אדם יחזיק בה דהיינו שמחזיק ביד לומדי התורה אשריו ואשרי חלקו

ואם יאמר האומר מי הכריחני ליתן לתלמידי חכמים של ארץ ישראל הנה כל החייוב הוא להחזיק ביד לומדי התורה יהיה במקום שיהיה

הנה קו' זאת נרגש בה ה' הגדול מוהר"מ אלשיך ז"ל ותירץ יטי'ב דמצינו בתורתינו הק' כתיב בה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלדיך בו וגו' לא תסורו מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו' והק' הר' ז"ל דתיבת וקמת היא יתירה וכי איך אפשר שיעלה האדם מבלי שיקום

אמנם פי' הר' ז"ל דאף דיש חכמי' גדולי' במקום אחר בחו"ל אין לו רשות לילך אצלם כ"א לחכמי אר"י דוקא דתורת א"י היא בסימא והיא למודה בקדוש' ובטהרה והיא מעלה גדולה. וזה אומרו וקמת ועלית אל המקום אשר בחר ה' אלדיך בו דווקא: וזה יהיה כוונת תחילת המקרא כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' דלכאו' ק' אות למ"ד יתירה היל"ל כי יפלא ממך דבר משפט

אמנם עפי"ה ניחא והכוונה אם יפלא ממך דבר פי' "דבר" ומנהיג אם תצטרכו רב ומו"ץ למשפט שישפוט בינכם וגו' וקמת ועלית אל המקום וגו' ומשם תקחו רב דבר ומנהיג. כאשר זכיתם אנשי העיר הזאת נעמ'י זכיה מעלייא מעלה ע"ג מעלה לא תסור מן הדבר ימין ושמאל ולא יבקשו ממקום אחר קרא כדכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם

איך שיהיה חזרתי לנשאי מקדם אמרתי בתחי' דברי כי תדור נדר לה' אלדי"ך לא תאחר לשלמו עפ"י מ"ש רז"ל בפי' הפסו' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת הכוונה דתכף שנדר האדם לתת איזהו דבר יקיים נדרו תכף אף הכא נמי מבקש אני מכם מו"ר אף שידעתי שהם יגעים מכמה שלוחים לעצמם שבאו שנה זאת וכמה נדבות נתנדבו עכ"ז ענין שליח כולל של ירוש' אינו נדבה לבד כ"א הוי נדר מאחר שהוא קבוע בכל המקומות לילך השליח ולקבץ נדרים ונדבות וכיוצא וזה יהיה רמז הפסוק כי תדור נדר לה' אלדי"ך אנכי מצוך לא תאחר לשלמו ובפרט בימים האלה ימי הסליחות סוף השנה תחל שנה וברכותיה וזה רמז למען יברכך ה' אלדי"ך בכל מעשה ידיך אמן כיר"א

דרוש שדרשתי כשנתיסדה חברת משגב לדך יב"ץ ביום שב"ק נחמו התרל"ט

והנושא בא. היום לעשותם והיה עקב תשמעון אח המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלד'יך לך את הברית ואת החסד

איתא במס' מציעא ד' ל' ע"ב תני רב יוסף והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. את הדרך זו ג"ח ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה אשר יעשון זה לפנים משורת הדין עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם ההענין כמה גדלה מעשה המצות של ג"ח וביקור חולים ולויית המתים אשר אין ערוך אליהן ואשרי חלקו מ"ט ומה נעים גורלו מי שזוכה להשתדל במצות אלו כאשר ראינו במאמרינו הנצב פתח השער דקודם שנצטוו ישראל במ"ת נצטוה מרע"ה להדריך את ישראל ולהזהירן במצות אלו וכל כך גדלה מעלת המצות הללו דהק' התם בש"ס אשר ילכו זה בקו"ח היינו ג"ח ומשני לא נצרכה אלא לן' גילו דאמר מר ן' גילו נוטל אחד מששים ואפי"ה מבעי ליה למיזל. עוד הק' בש"ס בה זו קבורה היינו ג"ח ומשני לח נצרכה לזקן ואינו לפי כבודו דחייב ליטפל בקבורת המת ולגמול חסד עמו. נמצא דכ"כ יקרו המצות הללו דאפי' שן' גילו נוטל אחד מששים וגם בקבורה דמצינו בזקן ואינו לפ"כ דפטור מהשבת אבידה וטעינה ופריקה שהם מצות עשה דאורייתא ואפי"ה חייב ליטפל בקבורת המת. ובכן מי שמע כזאת מי ראה כאלה דברי רז"ל היורדים חדרי בטן ולא יחם לבבו לרוץ במצות אלו ולקיימם באהבה וחיבה באחדות גמורה לזכות במצות הללו: