איש אמונים רכה

כדכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. וכן מצינו בפ' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב

מעתה ז"א נוסעים אנחנו אל המקום וגו' לכה אתנו והטבנו לך ויתכפרו עונותיך כי ה' דבר טוב על ישר' קרא כדכתי' העם היושב בה נשוא עון כס' ר"א. ויתרו השיב לא אלך כי אם אל ארצי וא"מ אלך הכוונה כס' רבינא כי אדרבה כל בתר איפכא. החוטא בא"י גדול עונו מנשוא לא כן אל ארצי וא"מ ליכא שום ספק ותשו' כל דהו מועלת. והכי אית' במ"ר לא אניח את הודאי ואטול את הספק כי דירת ירושלם איכא צדדים לומר דגדול עונו מנשוא ולזה הוכרח מרע"ה לבקש מאיתו בתורת בקשה ותחינה אל נא תעזוב אותנו מאחר שלא היה בידו שום הכרעה לכופו לדעתו ודו"ק

ובאופן אחר נלפקע"ד לפ' ויכוח יתרו עם מרע"ע ואגב נבין כוונת יתרו שהשיב לא אלך כי אם אל ארצי וא"מ אלך דנר' דברים הללו מיותרים דמה לנו אם ילך לארצו או אל ארץ אחרת ומה זו נתינת טעם והיה די שיאמר לא אלך

אמנם נראה לפקע"ד לפרש בהקדי' מאי דאיתא בש"ס בסו"פ השואל וז"ל ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח דוכת' לאותבי. אמ"ל להך איתתא אית ליך דוכתא לאוגורי אמרה ליה לא. אזל קדשה יהבה ליה דוכתא. לעייולי. אזל לביתיה כתב לה גיטא שדר לה. אזלה איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יאושע כאשר עשה כן יעשה לו. גמולו ישוב בראשו לא מיבעיא בחצר דלא קיימא לאגרא. אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא. מצי אמרה ליה. לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי לאוגורי דדמית עלי כארי' ארבא עכל"ה

ומור"ם זלה"ה בחשן משפט בסי' שי"ב פסק וז"ל מי ששכר בית לחבירו שהיה אוהבו ואחר כך נעשה שונאו אינו יכול להוציאו מן הבית. ואם אמר לו בפירוש שאינו משכיר לו אלא מפני שהוא אוהבו ואחר כך נעשה שונאו יכול להוציאו מן הבית עכ"ל

עוד נקדים מ"ש במדר' רבה פרשת מסעי וז"ל כי אתם באים אל ארץ כנען אמר ליה הקב"ה למרע"ה הן הארץ חביבה עלי שנאמר ארץ אשר, ה' אלד'יך דורש אותה וגו' וישראל חביבין לפני שנאמר כי מאהבת ה' אתכם אני אכניס את ישראל שהם חביבין עלי לארץ החביבה עלי עכל"ה

נמצינו למדין דנתינת הארץ לישראל היה מסיבת אהבה דוקא ובכן אם ח"ו ישראל אינם עושי' רש"מ יכול לגרשם תיכף כדין וכהלכה. וכעובדא דההיא איתתא וכו'

מעתה זהו הויכוח שהיה בין מרע"ה ובין יתרו דמרע"ה רצה לומר לחמיו יתרו להזמינו שיבא לא"י והסביר לו כי הארץ. הזאת נתן אותה הקב"ה לישראל מטוב אהבתו עמהם. וז"א נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל דייקא כי מאהבת ה' אותנו נתן לנו את הארץ הזאת. ויהי כמשיב יתרו ואמר בשביל זה לא אלך נתן טעם לדבריו כי אם אל ארצי וא"מ אלך הכונה מאחר שהקב"ה לא נתן הארץ כ"א לסיבת אהבתו יתב' א"כ תכף כשנחטא ח"ו יכול לגרשנו מיד כדת של תורה. וזה אומרו כי אל ארצי ואל מולדתי אלך. בהכרח יגרשנו מן הארץ מאחר כי אי אפסר לעמוד נגד היצר הרע הצ'ר הצור'ר ודו"ק

והנה מצאנו ראינו לבעלי מצות שיהיה להם שכר טוב לעולם שכולו טוב. דהיינו ע"י שמחזיקי' ביד לומדי התורה ומהנים אותם ויושבים הת"ח ולומדים בלימוד זה יש לו שכר במחצית המחזיק בידו. כאשר מצינו בשבת אחים יששכר וזבולון שהיה יששכר לומד וזבולון מתעסק והגיע חצי שכר הלימוד לזבולון שהיה מספיק לו אכילת העוה"ז

וזה נר' שזהו כונת המאמר הניצב פתח השער. עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה ומביא ראיה קרא כדכתי' כי בצל החכמה בצל הכסף. נמצא שהם שקולים ממש וע"ז הוק' לבעל המאמר הא כיצד שיהיה החכם יושב ולומד ובעה"ב נוטל מחצית שכר אשר לא עמל בה ולא יגע בה. לזה מביא קרא אחרינא אשרי אנוש יעשה זאת' דייקא שהיא התורה שנקראת זאת כדכתי' זאת התורה ובן אדם יחזיק בה דהיינו הבעה"ב שמחזיק בידו נמצא דלימוד התורה היתה בין שניהם ושקולים הם בקבלת השכר בלתי מגרעת

ובאופן אחר הנראה לפקוע"ד לפרש כונת הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. עפ"י מה שראיתי להמפר' ז"ל שמפרשים כונת הפסוק בפ' ואתחנן שמור את יום השבת לקדשו וזכרת כי עבד הית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלד'יך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן צוך ה' אלד'יך לעשות את יום השבת

דלכאורה קשה מה ראה להזכיר יצי"מ במצוות שבת דוקא ולא בזולתה. ותו קשה אומרו על כן ציוך וגו' וכי בשביל יצי"מ ציונו ה' אלד'ינו מצות השבת והלא עיקר מצוות שבת היא קרא כדכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו. ותו קשה אומרו לעשות את יום השבת היה ליה למימר לשמור את יום השבת

אמנם יובן על פי משל למה הדבר דומה. לאיש אחד שהרחיק נדוד מביתו ובניו ואביו ואמו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו. והלך לעיר אחרת רחוקה והוכרח להתעכב שם כעשר שנים. והוא מתאוה ומשתוקק לראות מבני עירו לפחות. לידע משלום העיר ומשלום נ"ב והילדים אשר הניח שם. ויהי היום וירא איש אחד בשוק. בנאי עסוק במלאכתו. ויכירהו כי הוא מבני עירו ויחבקהו וינשקהו. וישאל לו לשלום אימתי בא ואימתי יצא מהעיר. ויהי כמשיב זה לי שלשה ימים שבאתי. וזה שלשים יום שיצאתי מן העיר. וישמח האיש לקראתו ויתחנן לו שיבוא אל ביתו. ויודיעהו משלום העיר ומשלום כל קרוביו ואוהביו וכל בני ביתו אחת לאחת. ויהי כמשיב כי אי איפשר לו לעשות רצונו. כי הוא בעל מלאכה. ואם יבא לביתו לספר לו כל הקורות בעירו. יפסיד שכירות מלאכתו שלשה דינרים ביום. ויאמר לו האיש ההוא. הרי לך שלשה דינרים בעד שכירות יום שלם. ותבא למחר מהבוקר עד הערב: ותודיעני את כל העובר ומשלום כל בני ביתי וקרובי ואוהבי וכיוצא. ונתרצה הבנאי בטוב דעת

ויהי בבוקר בא הבנאי לבית האיש השוכרו. והתחיל לספר לו בעד איזה אנשים הקרובים והרחוקים ולא עברו שתי שעות מהיום. אז אמר הבנאי שבא לו רעב בבטנו ובכן רוצה לילך לבית לאכול דוקא. וילך לו לביתו ויאכל וישת בטוב לבבו. ואחר גמר אכילתו עלה למטה וישכב וירדם. והבעל הבית מצפה אותו בכל עת ובכל רגע. ויהי כראות הבעל הבית כי נתאחר מלבוא. ויקם הוא בעצמו וילך אל ביתו. וימצאהו ישן. ויאמר לו הלא תבוש ותכלם. הלא מאתמול נתתי לך שכירות כל היום שלשה דינרים. בכדי שתבא אצלי ותספר לי מעין המאורע. וסוף כל סוף באת וישנת.