איש אמונים רכג

וגדול נשיא ישראל הצדיק נודע למשגב כש"ת סיר משה מונטיפיורי הי"ו כל מפעליו הטובים אשר עשה עם ישראל והערה למות נפשו בעד אהבת ישראל ועלה שבעה פעמים אל הר הקדש והציל את ישראל כולם מעלילת הדם שהיו כל ישראל בסכנה והא ודאי שבזכות צדקותיו ואהבת תורתינו הק' אשר בוער בקרבו כשלהבת וקשורה בגחלי אש היא שעמדה לו וזכה לזקנה ושיבה ועוד ינוב בשיבה ברבות הטובה. וכמאמר החכם שבחכמים שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהלת י"א) אשר במקרא הזה לפי פשוטו קשה מאד להולמו כי יש בו כמה הערות. א) אמאי נקט לשון שלח לחמך הו"ל למימר השלך לחמך קרא כדכתי' (שמות) וישלך אל המים ומה שייך שילוח על המים. ב) אמאי נקט על פני המים היה די שיאמר שלח לחמך על המים דאפי' בעץ הצף על פני המים כתיב בה יוריהו ה' עץ וישלך אל המים כ"ש בלחם. ג) איך יצויר בחכם שבחכמים שיצוה לשלוח לחמך ע"פ המים בהבטחה כי ברוב הימים תמצאנו ענין שאינו לא שכלי ולא טבעי רק סגוליי. ד) היותר ק' אומרו תמצאנו בדקדוק דמשמע אותו לחם ששלח ע"פ המים ימצאנו וא"כ מאי הרויח זה בשלחו לחמו ע"פ המים כי מה ששלח הוא שמצא ולא הרויח כלום

ואולם נלע"ד לפרשו בדרך דרש בהקדים מה דאיתא במד"ר פ' חיי שרה וז"ל ואברהם זקן הה"ד עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותם כולם שחורי ראש אמר להם מדבית עלי הם וכו' לכו והטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה מדכתיב עטרת תפארת שיבה והיכן מצויה בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברהם ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנא' ואברהם זקן ע"כ. והרב החסיד בס' שמע יעקב פי' כונת המאמר במה שהקשה והיכן היא מצויה בדרך וכו' דהלא סיום הפסוק כך הוא ברדך צדקה תמצא. ופי' הוא ז"ל שבא ללמדנו שלא נטעה בכונת הכתוב כי בדרך צדקה עושה הקב"ה כביכול עם האדם לתת לו זקנה אלא כונת הכתוב הוא כי בדרך צדקה שמקיים מצות הצדקה זוכה בדין לזקנה. וכמאמר רז"ל במד"ר בפ' הנז' א"ר שמואל בר יצחק אמ"ל הקב"ה לאברהם אני אומנותי גומל חסדים וכו' תפסת אומנותי בא לבוש לבושי ואברהם זקן וכתיב ועתיק יומין יתיב ע"כ. נמצינו למדין דמי שעושה צדקה וג"ח זוכה בדין לזקנה ושיבה

עוד נקדים מ"ש הרב החסיד הנז' ז"ל בס' הנז' משם ה' העשל אשכנזי ז"ל שפי' כונת הירושלמי פ"ג דבכורים אמ"ר סימון אמר הקב"ה מפני שיבה תקום ויראת מאלד'יך אני ה' אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה באאע"ה דק' דמאי נ"מ אם הקב"ה קיים עמידת זקן תחילה. ופי' הוא ז"ל הכונה עפ"י מאי דאיתא בפ' יש נוחלין ד' קי"ט ע"ב הלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב קשיא הלכתא אהלכתא ל"ק הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא ע"כ נמצא דבת"ח אם אנו רואים דפליג ליה רביה יקרא אזי הלכתא דחולקים כבוד אפי' במקום רבו ואי לא לא. וכן נמי גבי זקן אם אנו רואים דפליג ליה רביה יקרא חייבים לנהוג בו כבוד אעפ"י שאינו חכם בזה פי' כונ' הירוש' אמ"ר סימון הקב"ה אמר מפני שיבה תקום ויראת מאלד'יך אני ה' אני קיימתי עמידת זקן תחי' באאע"ה ובזקן כזה שאני נוהג בו כבוד חייבים אתם לכבדו ודפח"ח. ובזה תירצתי כמה קושיות שהק' ראשוני' כמלאכים ז"ל על ההיא דאמרו התם בפ' יש נוחלין ד' ק"ך ע"א אמ"ר אמי בישיבה הלך אחר החכמה במסיבה הלך אחר הזקנה ואמר רב אסי והוא שמופלג בחכמה והוא שמופלג בזקנה ועיין פי' רשב"ם ז"ל וכל הראשוני' ז"ל והרב בנימן זאב ז"ל והרב הכנה"ג ביו"ד סי' רמ"ד שהקשו שאם החכם הוא חכם אבל אינו מופלג בחכמה והזקן הוא מופלג בזקנה באמת אבל אינו חכם כלל איך יצוייר שיקדים להת"ח ויש אריכות דברים בזה לא ע"ט האסף. אבל עפ"י האמור ניחא דאם באמת יש זקן מופלג בזקנה ואנו רואים דפליג ליה רביה יקרא בחוש הראות ודאי צריך להקדימו להת"ח וזהו כונת רב אשי שאמר והוא שמופלג בזקנה והיינו דפליג ליה רביה יקרא. וא"כ לגבי השר הצדיק הנז"ל שעינינו הרואות כמה וכמה זקנים שהאריכו ימים ולא עשו להם כבוד גדול כזה אפי' אחד ממאה חלילה ובפרט אדונתינו המלכה ירום הודה ותנשא מלכותה לעד שתעשה כבוד גדול כזה להשר הצדיק מורה בחוש הראות דפליג ליה רביה יקרא ובהכי ודאי שהחיוב מוטל על כל ישראל לנהוג בו כבוד ולהקדימו לת"ח וזה פשוט

וכי תאמר בלבבך ואיך? ובמה? זכה השר הצדיק הנז' הי"ו לכל הכבוד הזה דפליג ליה רביה יקרא יותר מכל השרים והסגנים נשיאי ישראל אשר שולחין ונודרין נדרים ונדבות אפשר יותר מהשר הצדיק הנז' שיחי' ולא השיגו אף לשליש ולרביע מהכבוד הגדול הזה אשר בכל תפוצות ישראל מקצוי ארץ וים רחוקים באזנינו שמענו שלה שעברה החג הגדול שעשו בכל ערי ישראל וגם באוה"ע וכ"ש בשנה זאת ודאי ופשיטא אשר יוסיפו לעשות כהנה וכהנה לא ישוער ולא יסופר ואולם כתר לי זעיר ואחוך דכן ראוי לעשות להשר הצדיק שיחי' הזה אשר מחזה שדי יחזה. והוא דכבר מילתינו אמורה דראשון אדם המעלה שנהג בו כבוד הקב"ה וקיים בו מצות עמידת זקן תחי' היה אאע"ה והטעם שעשה ג"ח וצדקה וקידש ש"ש לעיני כל חי שע"י הצדקה והג"ח הכניס כמה גרים תחת כנפי השכינה ומטעם זה זכה לזקנה כמ"ש לעיל תפסת אומנותי בא לבוש את לבושי. וכן נמי דומה בדומה עשה השר הצדיק שיחי' קידש ש"ש ברבים מלבד מה שהציל את ישראל מעלילת הדם שהיו ב"מ בצרה גדולה וגם מיד עושקיהם במערב וצפון. אף גם זאת כל ימיו מכבד את לומדי התורה הרבנים וגדולי הדור וכל נדבותיו וצדקותיו לא שלח רק על יד גדולי הדור הרבנים דוקא שיחלקו על ידם ולא נתן אזן קשבת להולכי רכיל שפתי חלקות המדברים תועה על גדולי ישראל שנהנים מן הגזל ועושים עול בחלוקת הכסף והשר הצדיק שיחי' לא הטה אזן לדבריהם ושלח כל נדבותיו ע"י גדולי הדור. מה שאין כן שאר שרי וגדולי ישראל האמינו הולכי רכיל ושולחים נדריהם ליד אנשים סוחרים שאינם בני תורה לחלקם ובזה הם מבזים כבוד התורה שכל רואיהם יתנו אמון שיש לחשוד ח"ו על הרבני' וגם משפילים הדרת התורה הקדו' שמוכרחים החכמים להשכים לפתח הסוחרים בבקר אומרים להם כבר רכב ובערב אומרים שכב (וכמ"ש הרב אבן עזרא זלה"ה אשכים לבית השר אומרים לי כבר רכב אבא לעת ערב אומרים כבר שכב אויה עלי מרכב אויה עלי משכב אוי לאיש שנולד בלי ככב) וצדקה כזאת היא מצוה הבאה בעבירה כמו שמצינו שכתב רבינו עובדיא מברטנורא ז"ל בפי' למשנה ראשונה יציאות השבת שתים שהן ארבע כיצד העני עומד בחוץ ובעה"ב עומד בפנים פשט העני את ידו וכו' והק' הרע"מ ז"ל אמאי נקט התנא המציאות בעני ועשיר ותי' שבא לאשמועינן שצדקה