איש אמונים רכא

עכ"ל. וכן כתב בס' פתח עינים דעל זה נקרא שמו שאול דמלכותו היתה בתורת שאלה יעש"ב

וכך ראיתי לה' גאון עוזינו ה' מערכי לב ח"ב ד' ו' שהביא טעם זה משם הזוה"ק ס' וילך ד' רפ"ד יעש"ב. אך כפי זה מה מאד אני תמיה על הרמז"ל בה' מלכים פ"א ה' ז' שכתב וז"ל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות עד עולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם. ולכאורה ק' למה לא הביא פסוק של תורה לא יסור שבט מיאודה שלא תכרת מלכות ב"ד לעולם דממנו התחיל מלכות שבט יאודה וכעת לא ידענא מאי לידון בזה. הראת לדעת דכל מלכות שאול היה כמו אפוטרופוס עד אשר יצא טבעו של דהע"ה בעולם וכיון שהגיע הזמן של דהע"ה העבירו הקב"ה ומינה .שם את דהע"ה

אשר עפי"ז נראה לפקע"ד כונת הכתוב הרימותי בחור מעם מצאתי דוד עבדי וגו' וכל המפרשי' דרשוהו להאי קרא לפי רוחב דעתם. ואף אני אענה חלקי עפ"י האמור הנם נכון. וידוע דשאול קראו הכתוב בחור דכתיב ולא בן ושמו שאול בחור וטוב. מעתה

ז"א הרימותי בחור שסילקתי את שאול ממלכותו יען שמצאתי דוד עבדי וק"ל

ובדרך זו אלך לפרש כונת הכתובי' האמורים בשמואל ב' סי' ה' וכה תארם ויבואו כל שבטי ישר' אל דוד ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הית המוציא והמביא את ישראל ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה לנגיד על ישראל ויבואו כל זקני ישראל אל המלך ויכרות להם המלך דוד ברית בחברון לפני ה' וימשחו את דוד למלך על ישראל ע"כ. ולכאורה הדקדוקים רבו. א) דבתחילה אמר ויבואו כל שבטו ישראל ואח"כ אמר ויבואו כל זקני ישראל ולנו לדעת למה שינו בתחילה באו כל ישראל ואח"כ באו הזקנים לבד. ב) למה שינה קרא דבתחילה נקט ויבואו כל שבעי ישראל אל דוד ואח"כ כשבאו הזקנים נקט ויבואו כל זקני ישראל אל המלך ומאי שנא. ג) ק' שאמרו הננו עצמך ובשרך אנחנו מה ניתוסף להם אהבה עזה עכשיו לעצם ובשר. ד) ק' אומרם גם אתמול גם שלשום ריבוי אחר ריבוי כאילו הם שני זמנים ולא ידענו מה הוא. ה) ק' אומרם אתה תרעה את עמי וגו' ואתה תהיה לנגיד כאלו הם שתי שררות בב' אופנים ולנו לדעת מאי קאמרי. ו) ק' אומרו ויכרות להם ברית: לפני ה' דמאי נ"מ אם היה לפני ה' או במקום אחר ז) זו היא שקשה סיפא דקרא וימשחו את דוד למלך וגו' הלא מתוך דבריהם משמע שכבר היה מוציא ומביא את ישראל מזמן שאול ולמה הוצרכו למנותו מחדש הלא לפי דבריהם כבר היה מנוי מקדם קדמתה

אמנם עפ"י דרכינו הנה נכון ונקדים מאי דידוע חילוק שחילק ה' כנה"ג בשוירי יו"ד סי' רכ"ח הגהב"י אות רמ"ב דרמי ומקשה שתי תשו' הרשב"א: דנראים כסותרות דבמקום אחד פסק דכל עניני הצבור ושררות ומינוים אין לציבור לעשותם בלתי הסכמת הבכור כולו ולא סגי ברובא והביא ראיה מההיא דאמרו בא אין מעמידין אי איכא הגוי כולו אין ואי לאו לא. ושמם אחר פסק דבכל עניני הציבור הרוב כופין את מעופש ואף אם מוחים המיעוט אין מאאחם כלים שרוב כל יחידי העיר אצל יחידיהם הם כב"ד הגדול וכו' נראה דסתרי אהדדי ויצא לחלק ה' כנה"ג ז"ל דכשהם כולם במעמד אחד הרוב כופין את המיעוט אבל כשאינם בתוך המעמד בעינן כולם ולא סגי ברובא יעש"ב

והנה הרב מהרלנ"ח ז"ל בפסק הסמיכה כתב דדוקא בהוראת ב"ד שטעו צריך הסכמת כולם בלתי שום חולק אבל במינוי מלך הרוב כופין את המיעוט: יעי"ש. וה' גאון עוזינו בס' חק"ל א"ח סי' י"ט כתב עליו דלא ראה דברי רש"י דהוריות דפי' וז"ל בקרב ישראל שיהיו כל ישראל בשלום דמינוי מלך צריך הסכמת כל ישראל ואח"כ צריך שיסכימו כל הסנהדרין יעש"ב

עוד נקדים מה דאיתא בפ"ק דמגילה והנה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבא בר שמואל מלמד שנטלה דם בחיקה והראתה לו אמר לה וכי רואין דם בלילה אמרה ליה וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה אמרה ליה עדיין שאול קיים ולא. יצא טבעך בעולם ע"כ. נמצינו למידין דדוד ואביגיל היו חלוקים בדין שדוד היה סובר שמשעה שנמשח ע"י שמואל יש לו דין מלך ואפי' שעדיין היה שאול קיים: ואביגיל סוברת דאין לו דין מלך כל עוד ששאול קיים

והנה ראינו שאמר דהע"ה כשאמר לו אבישי ן' צרויה להרוג את שמעי השיב לו דהע"ה מה לי ולכם בני צרויה כי הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל הרי דגם דהע"ה אזיל ומודה דאותו היום ידע בעצמו שהוא מלך ולא קודם ואיך יתקיימו המקראות הללו. ולכאורה ראיתי לתרץ עפ"י מ"ש הר' מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו פ' חיי שרה דדהע"ה ואביגיל היו חלוקים בזה שדוד היה סבור שאף כאינו מלך דינו כמלך כיון שנמשח כמשיח דכהונה ואביגיל סוברת דגבי מלכות אין הדבר תלוי במשיחה אלא במלכות דוקא יעש"ב

ואולם גם בזה לא הונח לנו והוא דאיתא בירושלמי פ"ק דר"ה אמר רב הונא כל אותם ששה חו' שהיה בורח דהע"ה מאבשלום לא עלו לדוד ממנין שני מלכותו שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט עכ"ל הרי דס"ל דאין לו דין מלך ולא דין כהן משוח שהי' מתכפר בשעירה כהדיוט כיון שצמו ישראל אחרי אבשלום כ"ש וק"ו בזמן שאול שלא היה לו דין מלך כלל. והרב התנא בס' פרשת דרכים בדרך דוד ודרך המלך ודרך הרבים האריך בענין. הנז' רח'ב רח'ב. ובסוף דבריו העלה דדהע"ה הודה לדברי אביגיל דאין לו לא דין מלך ולא דין כהן משוח ובקש לבטל המינוי אשר משחו שמואל בכדי שימנו אותו מינוי חדש ממש וימחלו לו כל עונותיו ולזה היה מתכפר בשעירה כהדיוט ועפי"ז פי' כונת הכחו' הלא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל ולא קודם לכן ונמחלו לי כל עונותי

אמנם רצה להחזיק עצמו בזמן שאול כפרנס או ממונה שהציבור צריכים לו יען שנכשל בענין אחימלך ששאל לו באורים ותומים ותנן אין נשאלין באו"ח אלא נמלך ולמשוח ולמי שהציבור צריך לו דאם היה דינו כהדיוט ממש א"כ שלא כדין שאל לדוד באו"ת ויפה דן שאול שהרגו לאחימלך בסיבתו וקי"ל כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ולזה רצה בהכרח להחזיק עצמו שהציבור צריכים לו כדי שיוכל ליכנס במחיצתו של מקום יעש"ב. ולפקע"ד מצאתי סעד לדברי הרב פ"ד ז"ל מקרא דכתי' בשמואל ב' סו' ז' כה תאמר לעבדי לדוד אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל וכבר כתבנו למעלה בשם ה' המאירי ז"ל דמילת נגיד מורה שהוא אפוטרופוס או ממונה ולזה אמר להיות נגיד ולא מלך שלא הים לו דין מלך כלל

וטרם בואי לבאר כונת הכתובים מצוה להביא את אשר ראיתי בדרך אגב להרב שנות ימין ז"ל הנד"מ שהביא ההיא דיומא אמר רבא לא משכחת צו"מ