איש אמונים כא

שעושים מלאכה שע"פ למקום שאין עושים או ממקום שאין עושים למקום שעושים נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם ואוקימנא בש"ס בדעתו לחזור הרי דהיכא דדעתו לחזור חשוב כבני עירו יע"ש והק' ה' ז"ל דמאי ראיה מייתו מהנך דממונא מאיסורא לא ילפינן והוא עצמו המוהרשד"ם בסי' שצ"ט דחה דברי ה' מוהר"י פירמון ז"ל מטעם זה דאיסורא מממונא לא ילפינן וקשה דידיה אדידיה ובאמת שהיא קו' אלימתא

והוא ז"ל רצה לתרץ וז"ל ונר' דלא שייך בזה לומר ממונא מאיסורא לא ילפינן דלא אמרי' הכי אלא בנושאים מחולפים וכההיא שהביא הה"מ פ"ט מה' אישות בדין אמר האב קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני נאמן אף לכנוס דאמרי' בירוש' אין למדין ממנו לדבר אחר אם אמר אחד משדותי מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני אינו נאמן דממונא מאיסורא לא ילפי' אבל הכא היינו נושא אחד והוא הוא דכי אמרי' שכל שדעתו לחזור נותנים לו חומרי מקום שיצא משם לפי שעדין הוא מבני עירו הרי אמרי' ג"כ שיש לו זכות בישוב עכ"ל

ואנכי הרואה שתי' זה הוא שכלי ומוסבר ברם מה יענה לדברי התו' דכתובות דמ"ה ע"ב דאיתא התם א"ר הונא א"ר מנין שמעשה הבת לאביה שנא' וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה למ"ל ת"ל מבנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכי תימא נילף מינה ממונא מאיסורא לא ילפי' וכתבו התו' וא"ת נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דאבוה הוי כדאמר לעיל השתא אביה מקבל קדושיה איהי שקלא כספא ותי' וי"ל דאיסורא דאית ביה ממונא מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפינן עכ"ל

והשתא הרואה יראה דהכא היי בנושא עצמו דאמרי' לאב שהוא שליט על בתו להפר נדריה וממילא שליט ג"כ על כסף קדושיה ואפי"ה לא ילפינן מינה דממונא מאיסורא לא ילפינן וא"כ אכתי קו' המוהרח"ש ז"ל במקומה עומדת

והיותר תימה ופלא בעיני דאיהו ז"ל גופיה למעלה מזה זיכה את השבים לעיר בודון שלא הפסידו חזקת הישוב מאחר שיצאו לאונסם מפני חמת המציק וכיון שיצאו לאונסם לא הפסידו זכותם והביא ראיה לזה מההיא דאיתא בעירובין דמ"א ע"ב ריש פ' מי שהוציאוהו א"ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומם מ"ט אנוסים היו ע"כ הרי להדיא דכל שיצאו באונס לא הפסידו מקומן הראשון וכל העיר להן כד' אמות ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יו"ט הוא ואם שבת הוא מותרין לאכיל' במקוה שחזרו שאנוסים היו ע"י המוציאן וא"כ הה"נ אלו שיצאו לאונסם לא הפסידו זכותם יעש"ב

והשתא תקשי לגופיה היכי יליף ממונא מאיסורא בשני נושאים מחולפים באופן שדברי הר' ז"ל נפלאו ממני ולא אדע שכול וצ"ע

ובדרך הילוכי חזו"ן הרבתי למהרשד"ם ז"ל בההיא דסי' זכ"ר שפ' על ראובן שיצא בורח מחמת הבע"ח דלא הוי אונס ואיבד חזקתו והביא ראיה מההיא דאיתא בפ' המפקיד דל"ט ע"א א"ר נחמן אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ור"ן דידיה אמר בורח הרי הוא כשבוי בורח מחמת מאי אי לימא מחמת כרגא יצא לדעת הוא אלא בורח מחמת מרדין ופירש"י מחמת כרגא שאין לו ממה לפרוע כסף גולגלתו למלך ובורח לפני בוא הזמן מחמת מרדין שהרב את הנפש יע"ש

הרי דשבוי ובורח מחמת סכנה שוים הם אבל בורח מחמת ממון יוצא לדעת מיקרי יע"ש שכתב עוד וז"ל ומדברי רש"י שכתב וברח לפני בוא הזמן ליכא למילף דאם ברח תוך הזמן דהוי אנוס דא"כ ליפלוג וליתני בש"ס בדידיה בבורח מחמת כרגא גופיה בין היכא דברח קודם הזמן אין מורידי' ואם ברח תוה"ז אנוס הוי ומורידין אלא ודאי מדלא חילקו בש"ס בהכי ותי' בבורח מחמת נפשות מוכח דליכא לפלוגי בהכי ובין קודם הזמן ובין תוה"ז לא מיקרי אנוס ורש"י אתא לאשמועינן דקדוק קטן דאם ברח תוה"ז א"א שלא יתפסוהו ולהכי נקט שברח קוה"ז שלא יתפסוהו יע"ש

והדבר ק' לשמוע דאיכפל רש"י להודיע דרכיו של הבורח שבורח קודם בוא הזמן ואם יתאחר יתפסוהו ומי לא משכחת לה גם בתוך הזמן ימצא אופן לברוח ולא יתפסוהו הא ודאי עקא

ותבט עיני לה' עין יהוסף בשי' למציעא שהוק' לו כן בדברי רש"י ותי' כמו שתי' המהרשד"ם ועו' תי' וז"ל א"נ בברח מחמת מרדין היינו שברח קודם שידעו שהרג את הנפש וכונתו דאה"נ דהוה מצי לשנויי בין ברח קוה"ז לאחר הזמן אלא דאתא לאשמועינן חידושא דבבורח מחמת נפשות אף שברח קודם שידעו שהרג את הנפש דהוי לפני בוא הזמן אפי"ה מיקרי אנוס ומורידין קרוב לנכסיו זה נ"ל ברור

והנה מלבד דלתי' הראשון ק' כמש"ל גם את השני קשה להולמו דלא מצינו ולא ראינו שום פו' שחילק בבורח מחמת מרדין שחילקו בין בירח בתוך הזמן לבורח לאחר הזמן

ולדידי חזי לי לפרש כוונת רש"י והוא דכבר כתבנו לעיל סברת ר"ח ז"ל שהביא המרדכי ז"ל משמו דס"ל דאם המלך הטיל מס וברחו מקצתן דפטורים מההיא עובדא דכלילא דערקו ודליוה אפלגא ושוב הביא ס' ר"י דס"ל דחייבים אף שברחו כיון שכבר נשתעבדו אפי' שערי דכדא בעת הטלת המס ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא ישתעבד למאן דיהיב יעש"ב

והרב מוהר"י קולון ז"ל בשורש ב' פירש פלוגתייהי דר"ת ור"י דפליגי בהא דר"ת ס"ל דאף שנמצאו בשעת הטלת המס כיון שלא נמצאו בשעת הגבייה פטורים ור"י סבירא ליה דאף שברחו קודם זמן הגבי' כיון שנמצאו בשעת הטלת המס חייבים יעש"ב

מעתה שפיר מצינן למימר דרש"י ז"ל חידושא דדינא אתא לאשמועינן דהלכתא כר"ת שאם לא נמצא בשעת הגבייה פטור ולהכי נקט וברח קודם בוא הזמן זה נר' לפקע"ד כפתור ופרח בדעת רש"י ז"ל. ואם כנים אנו בזה מה מאד אני תמיה על ה' לב שמח ז"ל בח"מ סי' י"ג בד' ס"ב ע"ב ולה' בעי חיי בח"א מח"מ ד' קכ"א ע"ב שכתבו דס' ר"ת היא יחידאה ולא עשו חיזוק לדבריו חבר טוב לדברי רש"י הנז' וה' בעי חיי בקושי קאמר כיון דהמרדכי והג"א הביאי דבריו ולא חלקו עליו אפשר דגם הם מסכימים לסברתו ולא זכר שר דברי רש"י הנז' דנלע"ד דהם מוסכמים לד' ר"ח ואש"א ת"ם

והרב לב שמח זלה"ה דרך לו דרך אחרת בכוונת רש"י ז"ל יעש"ב

תו חזיתיה להרב לב שמח ז"ל בסי' י"ב שהק' על מהרשד"ם שהבי' ראיה לדבריו דאונס ממון אינו אונס מההיא דשבוי שנשבה הבאתי דבריו לעיל והקשה הוא ז"ל וז"ל ובעיקר ראייתו אני חוכך דאי התם בהמפקיד