איש אמונים ריז

כשהעומד עליו הוא עכו"ם נוטל מה שרוצה ומייתי עלה ההיא דישר' ועכו"ם שבאו לדין לומר דאע"ג דמה שים קצבה דינא דמלכותא הוא וקנה המוכס גוי הפקעה מותר אבל המבריח מנת המלך גוי שלא מכרו לשום אדם אלא שמונם אפוטרופוס עליו אין כאן עסק למפקעת העכו"ם שהתירו בגי' כיון דדינא ד"ד והרי גזר שלא יברחו המכס ודאי המבריח גוזל הוא וזה ברור עכ"ל הרי להדיא שהוא עצמו פי' כו' הרמב"ם ז"ל כמ"ש בעניו' ולמה לא תירץ תירוץ זה בעד ה"ה ז"ל והניחו בצ"ע והוא פלא וצ"י

אך את זה חזות קשה לפקע"ד לפי"ז שכתבנו שטעם הרמב"ם במוכס עכו"ם דשרי להבריח את המכס דהוי כהפקעת הלואתו שסתמו יותר מן הדין הוא נוטל דמוכח מכאן דדוקא במוכס גוי שסתמו נוטל יותר הא ישראל כשהוא מוכס סתמו נאמן ואסור להבריח ממנו בשום אופן ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה להפך שכ' והעומד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע בבירור שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום הרי דצריך שידעו שהוא: נאמן הא סתמא לא מחזקינן ליה בנאמן ומהתימה על ה"ה וה' מש"ל ז"ל שלא נרגשו בזה כלל וצ"ע

ותבט עיני לה' מהר"ש לאניאדו בספרו בית דינו של שלמה סי' כ"ה הקשה קו' הנז' שקשה ע"ד הרמב"ם ז"ל כנז' ושקיל וטרי באורך ובסו"ד תי' ליישב דעת הרמב"ם ז"ל כמש"ל ומהתימה שנראה מדבריו שהקו' והתי' הוא המולידה ולכאורה הן הנה דברי הר' מש"ל ז"ל כנז"ל והיותר תימה שהוא עצמו הביא קושית הרב מש"ל ז"ל שהקשה על ה"ה ולא שלטה עינו בסו"ד המש"ל ז"ל ודו"ק

וחזון הרבתי לה' הנז' שהוסיף להפליא על הרמב"ם ז"ל דתנן התם ולא מכיס של גבאין ופירש"י והנ"י שגובה כסף גולגלתא וארנונא ואהא נמי ק' והא אמר שמואל דד"ד ובודאי דזו היתה כו' המקשה דק"ל נמי אגבאין ונקט מוכסין משום דהא תנא לה רישא וה"ה לסיפא והרמב"ם ז"ל נראה מדבריו שפירש לכולה סו' בגבאי ככתב וז"ל בד"א וכו' ותימה דקשה לדבריו דלא מתוקמא מילתא דרב אשי בגבאי אלא במי שקנה המכס וכו' יעוש"ב. ולפקע"ד אמינא דאי מהא לא איריא ול"ק ול"מ דאפשר דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטתיה דפירש בפי' המשניות ולא מכיס של גבאין שהן גבאי צדקה: שאין. פורטין מתיבה שלהן מפני החשד והראיה דאזיל לשיטתיה כנז' שלא פסקה פה אצל דין דמוכסי' ולסטים ואם כן אזדא לה קושית הרב הנז' לפקע"ד המעט הוא ודו"ק

איך שיהיה העולה מן האמור דלר"ח במוכס העומד ב מאליו מותר המכס ולר' ינאי מוכס שאין לו קצבה שרי ולר' אשי במוכס עכו"ם שרי ולהר"מ במז"ל אפי' במוכס ישראל אם אינו נאמן וכשר שרי ומחזקינן ליה כגזלן

ומעתה זהו אצלי כונת מאמרינו הנצב פתח השער ובהקדים עובדא דקטיעה בר שלום במס' ע"ז דיו"ד ע"ב דההוא מלכא דהוה סני ליהודאי ושאל להשרים מי ביש לו נימא בבשרו יניחנה וימות. או יחתכנה ויחיה אמ"ל ודאי יחתיכנה ויחיה אמר להם שרוצה לגזור שמד לשונאיהם של ישראל אמ"ל קטיעה בר שלום לא יכלית להו דבדרינון אלההון בד' רוחי עלמא דכתי' כי בד' רוחות השמים וגו' ועו' דקרו לך מלכות קטיעה אמ"ל מימר שפיר קאמרת מיהו מאן דזכי למלכא יחייב קטול בהדי דקא מובילין יתיה אמ"ל ההיא מטרוניתא ווי לאילפא דאזלא בלא מיכסא נפל על רישיה וקטע לערלתיה אמר יהבית מכסאי ועברית באותה שעה יצאה ב"ק קטיעא בר שלוס מלחיי שאיב עכ"ל. מכאן אתה למד שמצות מילה הי שא שנותנין למלך מה"מ הקב"ה

וכבר ידוע מ"ש המפר' בכמה מקומות שכל טענת ישראל עם אוהע"ו היא שאר"י היא בחזקת בידינו מאבותינו ובנזיצה באה ליד אוה"ע כידוע

אמור מעתה דזהו כוונת המדר' וזה הדבר אשר מל יאושע דבר אמ"ל ומלן מה אתם סוברים ר"ל כל טענותכם ליקח את אר"י מיד אוה"ע שהיא גזולה בידם א"כ צריכים אתם למול את עצמיכם ולפרוע המכס כדי שלא יאמרו לכם שאתם גזלנים ג"כ והראיה שהמילה דינה כמכס שכך אמר הקב"ה ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור נמצא דציוה לו שימול א"ע ולא שימולו אותו נוים אחרי שאינם מהולים והע' יען שדינה כמכס ובמוכס עכו"ם שרי להבריח ממנו המכס א"כ ע"מ זה הבטיח לו שיקח את אר"י ע"מ שיפרע לו המכס וע"ז א"ר הונא מכאן נפקא לן שפיר למוהל שיהא מהול דאי לא הוי מהול הוי דינו כמוכס עכו"ם כאמו' אלא אדרבא צריך שיהיה אדם כשר ונאמן כמ"ש הרמב"ם אח"כ אמ' תניא ישר' ערל ומה ישר' אפי' שהוא ישראל שהוא מצווה על המילה ועל הפריעה וביום הח' דהוי מוכס שהוא מחמת המלך ויש לו קצבה והוא ישראל אפי"ה אם אינו נאמן וכשר אינו מוהל ק"ו גוי ערל דודאי אינו יכול למול יען דדינו כמוכס ודו"ק

וזה יהיה כונת מ"ק האמורי' למעלה ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' שהם אף וחימה כמ"ש בש"ס ויבקש המיתו וכל כוונתם הייתה להמיתו ואז יהיה מבריח מן המכס ממש כמעשה דקטיע' בר שלום וצפורה לא אסיקא אדעתה שבאו בשליחותו של מקום ע"ע עילה יען שהקב"ה אמ"ל למשה לך שוב מצרים והוא הטעם שלא מלו אותו במדיין והו"ל מוכס העומד מאליו דאז שרי להבריח ממנו וע"ז כשמלתה אותו בתחילה אמרה חתן דמים אתה לי רצונה לומר לקיים חיובי דוקא מלתי אותך ולא מסיבת ביאת המלאכי' אבל אח"כ כשראתה דוירף ממנו אז הבינה שע"ע מילה באו ואמרה חתן דמים למולות

חזרתי לנושאי מקדם אמרתי בתחי' דברי לכה איתנו וכו' דידוע דטוב הוא כינוי למילה כמ"ש ע"פ ותרא אותו כי טוב וכבר אמרנו דזכית א"י הויא ע"י המילה כמ"ש במאמרינו הקודם וכבר הקדמנו דהמילה היא כדין המכס ובמוכס העומד מאליו שרי להבריח ממנו וז"א לכה איתנו לא"י על ידי והטבנו לך דהיא טובת המילה וא"ת איני מוכרח בהליכתי לא"י למול את עצמי בציווייך דהוי כמוכס העומד מאליו ובמו' עכו"ם שרי לזה הקדים לו ואמ"ל כי ה' דבר טוב על ישר' דהיינו המילה וא"כ הוי מאת המלך וא"כ אם תלך עמנו ע"כ שתמול וגם שהציווי של המלך הוא על ישראל דהוי מוכס ישר' וא"כ אם תלך עמנו על כרחין והטבנו לך אנחנו כדין מוכס ישראל ודו"ק

חזרתי ואמרתי אמרתי בתחי' דברי לכה אתנו וגו' והוא דידוע דכשישראל חוזרין בתשו' ועושים מעלות טובות להקב"ה ע"י תשו' ומעט"ו השכינה שרויה בתוכינו ואז מקיים לנו כל ההבטחות הטובות ומצינו שאו' הנביא קחו עמכם דברים וגו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וידוע מ"ש בגמר' כל דיבור שיצא מפיו של הקב"ה אפי' על תנאי אינו חוזר וז"א לכה אתנו שכבר חזרנו בתשו' והטבנו לך ע"ד וקח טוב וגו' וא"כ ראוי שתשרה שכינה בתוכינו וזה הוא לכה אתנו והקב"ה יקיים כל ההבטחו' הטובות עלינו כי ה' דבר טוב על ישראל דיקא שא הוא מהקב"ה וגם לטובה וק"ל: