איש אמונים רטז

ובטעם הב' שכתבנו בעניותין לתרץ קו' שהק' לה' יפ"מ דעשה דהצלת נפשות אלים טפי נר' לפקע"ד שזה יהיה כו' הכתו' במלאכי סי' ג' והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה להם סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו והדקדוקים מבוארים אמנם עפי"ה ניחא ובהקדים מ"ש המפרשי' דמה שעבר הקב"ה על עשה דועבדום וגו' והוציאם קודם זמנם משום עשה דהצלת נפשות דאם היו עוד רגע במצרים היו נטמעים ב"מ ומעתה והיו לי ר"ל שיהיו עושים רש"מ ע"ד שאמרו והיו לי הלוים מוכנים וזריזים לשרתני אז אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה להם סגולה ר"ל אשר אני הווה ורגיל לעשות להם נס כימי צאתך מא"מ שאמרתי להם והיתם לי סגולה וחמלתי עליהם תכף והוצאתים קודם זמנם ואי קשיא לך היאך עברתי על מ"ע דועבדום ועינו אותם ת"ש לזה תי' כאשר יחמול אים שהוא כינוי למרע"ה כידוע על בנו דהתם מאיזה טעם לא מל את בנו משום עשה דהצלת נפשות דאלים טפי אף אני טעמא דילי כנז' ודו"ק

אמנם אכתי פש גבן להבין טעמא דקרא ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותקח צפורה צור וגו' וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות ופירש"י אז הבינה שעל המילה בא להורגו דלכאו' הדבר קשה דלכאו' איך אפשר שצפורה לא הבינה כ"כ מאחר שהיתה חכמה ביותר כידוע ודאי שטעם אמיתי היה איתה שלא הבינה שעל המילה היה ואין אתנו יודע טעמא מאי. ברם נלפקע"ד לתת טעם נכון ובתחי' אלכה ואשובה לפרש כו' מאמרינו הנצב פתח השער וזה הדבר וגו' דק' דמה היו סבורים ישר' ומאי חדית להו יאושע ועוד מהיכן הוציא רב הונא דין זה מכאן למוהל שיהא מהול ועוד מהקשר עם זה תניא ישר' ערל אינו מוהל ק"ו גוי ערל ועוד מאי ק"ו הוא הלא כשישראל אינו מהול היינו ערל ומאי רבותיה

ואולם יובן לפקע"ד והדברים מגיעים לההי' דאי' בב"ק דקי"ג ע"א תנן אין פורעין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק ואי' בגי' מוכסין והאמר שמואל דד"ד אמ"ר חנינא במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו איכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' יו"ד בגדים זענ"ז כדי להבריח בהם את המכס דתניא וכו' ואיכא דמתני אהא נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה וכו' והאמר שמואל דד"ד אמר"ח וכו' דבי ר"י אמרי וכו' רב אשי א' במוכס עכו"ם דתניא ישר' וגוי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדינ"י זכהו וכו' וגזל הגוי מי שרי והתניא מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר גאולה תהיה לו וגו' אלא אמר רבא ל"ק כאן בגזלו כאן בהפקעת הלואתו ופירש"י הפקעת הלואתו שאינו גזל ממש שרי אי ליכא חילול ה' וכו' והמבריח מן המכס הוי כהפקעת הלואתו עכ"ל

ואחד הרואה שמילת מוכס סובל ב' פירושים וב' מיני מוכס הא' הוא מוכס שקונה המכס מאת המלך והב' הוא מוכס שהעמידו המלך לגבאי לגבות לו ונ"מ בין ב' הפי' דאם המוכס קנה מאת המלך אזי יש לחלק בין מוכס ישר' למוכס גוי מטעם דד"ד ואם המוכס הוא גוי שרי ואפילו המלך ישראל כיון שקנאו לעצמו דהוי הפקעת הלואתו כנז'. אמנם אם המוכס העמידו המלך לגבות המכס אזי ליכא לחלק במוכס אם הוא ישראל או גוי כ"א במלך אם המלך הוא גוי שרי להבריח אפי' המוכס ישר' כיון שאינו גוזלו ואם המלך הוא ישר' אסור להבריח אפי' המוכס גוי וא"כ אוקמתא דרב אשי דמוקי בש"ס במוכס גוי ודאי צריך לו' בהכרח דמיירי במוכס שקנה המכס מאת המלך דאז צריך לחלק בין מוכס ישר' למוכס גוי דאי מיירי במוכס שהעמידו המלך לגבאי הי"ל לר' אשי לחלק בין מלך גוי למלך ישר' אלא ודאי דמיירי במוכס שקנה המכס מאת המלך וכן פירש רש"י בכל הסוגיא כמו שיראה הרואה שם בדבריו באורך יע"ש

והנה הרמב"ם ז"ל פ' בה' גזילה ה"ח וז"ל בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונם מן הגזל כגון המוכסנין והלסטים אסור ליהנות מהן וכו' ואין מצרפים דינרים מן התיבה שלהן שהכל בחזקת גזילה ובה' י"א כ' וז"ל בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה אבל מכס שפסקו המלך ואמ' שיקח שליש או רביע או דבר קצוב והעמיד מוכס ישר' לגבות חלק זה למלך ונודע בבירור שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן לפי שדין המלך דין הוא ולא עו' אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישר' עכ"ל

ולכאורה עיניכם הרואות דהר"מ במז"ל ארכביה אתרי רכשי דבתחי' כת' והעמיד מוכס ישר' לגבות חלק זה למלך נמצא דמפרשה להסו' במוכס גבאי שהעמידו המלך ואח"כ בסו"ד כ' בין שהיה המלך גוי בין שהיה המלך ישר' נר' להדיא שמפרשה במוכס שקנה המכס מאת המלך דאז ליכא לפלוגי במלך אם הוא גוי אם הוא ישר' ולפום ריהטא נמצאו דבריו סתראי ח"ו

ועינא דשפיר חזי להיה ז"ל שכתב וז"ל דעת הרב כשהמוכס עכו"ם אעפ"י שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הרי הוא כמוכס שאין לו קצבה שסתמו יותר מן הדין הוא נועל וכו' יעו"ש

והרב משנה למלך כתב עליו וז"ל מ"ש הרב ה' דעת הר' וכו' לא ידעתי לישב דבריו עם סוגית הגמרא דמשמע דאוקמתא דרב אשי דמוקי במוכס עכו"ם משום הפקעת הלואתו הוא דשרי דמייתי עלה כדתניא וכו' וכעת צ"ע עכ"ל

ואני אנא ענ"י ב"א להליץ בעד ה"ה אחר המחי"ר מכתו"ר ונשיקת עפרות זהב לו אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר והוא דה' המגיד הוקשה לו קושיתינו הנז"ל שהקשינו על הר"מ במז"ל דנראים דבריו סתרי אהדדי כנז"ל וע"ז הוצרך לומר דעת ה' כשהמוכס עכו"ם וכו' ופי' דבריו כך הם דס"ל להרמב"ם ז"ל בעד רב אשי דבמוכס שהעמידו המלך לגבאי לגבות המכס בין שיהא גוי ובין שיהא ישראל ובין שיהא המלך ישר' או גוי אסור להבריח ממנו המכס דהוי גזל דדינא ד"ד אבל כשהמוכס עכו"ם וקנה המכס מאת המלך אז מותר להבריח ממנו והיא היא אוקמתא דרב אשי יען שסתמו יותר מן הדין הוא נוטל ודינו כגזלן וה"ט דאין פורטין מתיבה שלהם זה נראה לעניות דעתי להליץ בעד ה"ה ז"ל

ובאמת מה מאד אני תמיה הפלא ופלא איך לא זכר שר שהוא בעצמו תי' תירוץ זה ממש לקו' ה' כ"מ שהק' על הרמב"ם ז"ל שכתב בין שהיה המלך גוי כיון דהברחת המכס הוא כהפקעת הלואתו אמאי אסור להבריח מן המכס במלך עכו"ם ולקו' זו תי' הוא ז"ל וז"ל אבל העיקר אצלי בדברי רבינו הוא שהוא ז"ל סובר דמאי דאוקי רב אשי במוכס עכו"ם היינו לענין שיהא חשוב גזלן שאפי' במוכס שיש לו קצבה