איש אמונים רטו

שנתעסק במלון תחי' שנ' ויהי בדרך במלון וגו' ופירש"י בד"ה מפני שנתעסק במלון תחיל' ואח"ך במיל' והי"ל להתעסק במילה תחיל' ואותו מלון סמוך למצרים היה דלא היה סכנה ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא ן' ח' ימים עכ"ל

והנה לכאו' דברי רש"י הנז' צריכים ביאור. וראיתי לה' מקום שמואל בחי' בד' ג"ן ע"א שפיר' דברי רש"י שכ' ואותו התינוק לא היה באותה שעה וכו' כונתו לו' באותה שעה שיצאו ממדין לא היה אלא ן' ח' ימים יעוש"ב ובאמת כי הוא דוחק גדול לפר' פי' זה בדברי רש"י מאחר שאין כאן מקומו כ"א הי"ל לכתו' זה למעלה בפי' אמול ואצא וכו' וכתבו כאן שנטעה לפרשו כי אומרו באותה שעה שהוא במלון עכ"ז סבלנו אותו על צד הדוחק אף כי הוא ז"ל כ' זה נ"ל פשוט וברור ולכאו' אינו כ"כ ברור כנז'

אך זו היא שק' לפקע"ד בראותי לה' בית הלוי בחי' שפי' כונת רש"י הנז' וז"ל ואותו התינו' וכו' והוא דנרגש מאחר שמשה הולך בשליחותו של מקום ובציוויו וגם מצות מילה היא ציווי הקב"ה וא"כ מאי איריא אם נתעסק במלון תחיל' מאחר ששניהם שוים וע"ז הוכרח לו' דאותו התינו' באותה שעה שהגיע למלון וכו' דהיינו שהגיע שעה א' קודם הערב ואם הי' מתעסק יותר במלון היה עובר זמן המיל' שכבר היה מגיע ליל ע' ן וע"ז נענש זת"ד יעושב"ב

ובאמת כי דברי ה' הללו מרפסן איגרי דאיך אנו יכולים לו' דבשעה שהגיעו למלון לא היה התינו' אלא ן' ח' ימים דא"כ מאי קאמר ר' בתחי' דבריו אמול ואצא סכנה היא והלא לדבריו כיון שלא היה התינוק עדיין ן' ח' ימים מהיכא תיתי למולו קודם יציאתו לדרך היאמן כי יסופר שהיה רוצה למולו בן ג' או ד' ימים ולדידי צ"ת

דזה יהיה כונת ריב"ק דאמר גדולה מילה שלא ניתלה למשה הצדיק מלא שעה דייקא כמ"ש הרב בית הלוי

וחזה הוית להרא"ם ז"ל בס' שמות שהק' על הש"ס וז"ל אמול ואצא סכנה היא וכו' והלא לא ניתנה תורה עדיין דכתיב בה וחי בהם ולא שימות בהם ואעפ"י שא"א ע"ה קיים כל התורה כולה ואפי' ע"ת וכו' מ"מ כיון שלא נצטוה בהם עדין היכי מצי להקל ותי' וז"ל ואולי זאת הקולא קולא דאתי לידי חמרה היא מסברא מוטב שיחלל מצוה אחת כדי שיקיים מצות הרבה עכ"ל יעוש"ב

והרב נחלת יעקב ז"ל הק' על הרא"ם וז"ל ולי ק' על הרא"ם דאיך איפ' לו' דמשה היה סבור שפקו"נ דוחה את המצוה ולכן לא נענש על שלא מל א"כ ק' דהי"ל למול ולשהות ג' ימים ואף שהקב"ה אמ"ל לך שוב מצרים יבא פקו"ן וידחה את הציווי אלא ודאי עכ"ל דלפיכך לא שהה לפי שהציווי היה לו והפיקו"נ היה לתינוק ולפיכך לא אתי פקו"נ דתינו' ודוחה הציווי שלו א"כ הה"נ דלא אתי סכנה דתינו' ודחי הציווי של המילה המוטלת על האב עכ"ל הצ"ל. ולכאורה אנא עני ב"א לפקע"ד לא יכולתי להלום דבריו אלו אחרי נשי' עפרות זהב לו שהרי בכל מקום שמצינו שדוחי' המצוה מפני פקו"נ כך היא דרכה שהציווי הוא לאחד והפקו"נ לאחר וכמו שהביא הוא עצמו סו' דפ' שואל דקנ"א. ע"ב תינוק ן' יומו מחללין עליו את השבת. והתם נמי הכי הוי דהפקו"נ הוי לתינו' והחילול שבת הוי לגדול ואמרה תו' חלל עליו את השבת כי אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ומאי קאמר שהפקו"נ היא לתינו' והציווי הוא לו ומאי איריא ובאמת שהוא פלא. מאחר שהיה יכול להק' קושייתו בלתי נתינת טעם זה והוא כי מה ראה מרע"ה לדחות עשה דמילה משום וחי בהם יותר הי"ל לדחות עשה דהליכה למצרים משום. דעיקד הסכנה היא מפני ההליכה ולא מהמילה דהתינו' היה בריא עדיף ואם לא כיוון הר' להק' קו' זאת לא ידענא מאי קאמר ודו"ק

וחזון הרבתי לה' יפ"מ על הירוש' שם במס' נדרי' שהק' על הרא"ם וז"ל ולי נר' דאין צורך לזה משום וחי בהם דלא צריכנא לזה אלא כדי לעשות עבירה בידים משום פקו"נ כחילול שבת לגבי חולה אבל להמנע ממצוה בלא קרא ידעינן שאם קייום המצוה יגרום מיתה מוטב שלא תעשה המצוה וכו' יעוש"ב ובאמת כי אף עליה דידיה הדבר תמוה הקו' שהקשינו לעי' דהרי המיל' וציווי ההליכה שניהם כאחד הם מצות ומתבטלים בשב וא"ת ומה ראה מרע"ה לבטל מצות מילה ולקיים עשה דהליכה כיון דשניהם עולים בקנה טעמא לעיכובא משום פקו"נ נגעו בה. ואולי בהכרח אחד צריך להליץ ולו' דטעם דביטל מרע"ה מ"ע דמיל' לקיום מ"ע דהליכה יען שיש בו הצלת נפשות והוא אלים טפי להוציא את בנ"י ממצרים דין גרמא לעציראה. אמנם לה' יפ"מ כי לא פירש בדבריו טעם זה צ"ל דמאחר דשניהם מ"ע בידו של אדם הוא לקיים אחד מהם ולבטל אחד ואם היה מצות ל"ת ודאי שלא היה מבעלה מרע"ה מאחר דלא כתי' עדיין וחיי בהם ודו"ק

נמצינו למדין דאם יש חשש סכנה בקייום המצוה ודאי תבטל המצוה ואם יש שני מצות עשה לפניו ויש בהם חשש סכנה יבטל א' מהם ויקיים א' מהם ואם הם מצות ל"ת אי אפשר לבטלם בידים בשום אופן כמדובר במרע"ה דאם היה מל"ת לא היה מבטלה

אשר בזה יובן כונת הכתו' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך

וז"א חשבתי דרכי ר"ל כשיש ב' דרכים לפני ואני חושב בהם כיצד אעשה אז ואשיבה רגלי ר"ל יכולני לבטל א' מהם ע"ד אם תשיב משבת רגליך אך כ"ז דוקא הוא אל עדותיך שהם מ"ע כמו שפי' המפ' בפ' ואתחנן ע"פ ועדותיו וחוקיו אשר ציוך אבל חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך שהם ל"ת דכבר ידוע דכ"מ שאומר השמר פן ואל אינו אלא נ"ת דהתם א"א לעבור עליה בשום אופן

ובדרך זו אלך לפרש כונת הכתובים האמורים בתהלים וכ"ת למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני. דלכאור' יל"ד מאי היום דנרא' שפת יתר ועוד מאי או' לולי תורתך וגו' דמי לא ידע בכל אלה ועו' או' כי בם חייתני ג"כ מילתא דפשיטא היא וזיל קרי בי רב כי היא חייך ואורך ימיך. אמנם עפ"י האמור ניחא והוא דכל מה שנסתפק מרע"ה אמול ואצא סכנה היא מפני שעדיין לא נתנה תורה אבל עכשיו שכבר נתנה התורה ודאי דצריך לבטל המילה בשאט בנפש מפני פקו"נ וכבר ידוע דעינוי הוא כינוי על המילה כאשר אמ"ל ענר לאאע"ה עינוי נפש רע וז"א למשפטיך עמדו היום ר"ל היום הזה שכבר נתת לנו התורה נסתפקו למשפטיך כיצד הדין נותן אם יבטלם מפני פקו"נ או לא יען כי הכל עבדיך ומחויבים לקבל ספיר גזרתך ולזה או' לולי תורתך ר"ל שאלמלא לא ניתנה תורה אז מן הדין אבדתי בעניי היה מן הדין למול אפי' במקום סכנה כיון שלא היה לנו מ"ע דוחי בהם ולזה לעולם לא אשכח פקודיך כי גם חייתני נתת לנו היתר לבטל מצותיך להחיותינו כהיום הזה ודו"ק. וז"א לא שמרו ברית אלד'ים וגו':