איש אמונים ריג

כי כל אשר יחפוץ יעשה באשר דבר מלך שלטון ואין מי יאמר לו מה תעשה. שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם. כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו. ולכאור' הדקדו' רבו מהרבה עצמו מספר ולאהבת הקיצור לא יכולתי לפרעם

ואולם עפ"י דרכינו יבא על נכון ונקדי' מ"ש בילקו' מי כהחכם זה אברהם ומי יודע פשר דבר שידע להתפשר עם קונו

עו"נ מה שחקרו המפרשי' דמאחר שכבר נשבע הקב"ה לא"א בברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' איך אח"ך יכול להתנות שיקיימו מצות המילה ואם לא יקיימו מצות המילה לא יתן להם הארץ דהא קיי"ל נשבע לתועלת חבירו סתמו כפי' והו"ל כאלו נשבע ע"ד חבירו ולא מצי טעין אדעתא דהכי לא נשבעתי וגם אינו יכול להתנות עוד שום תנאי מחדש

ולפקע"ד נ"ל לתרץ דלא דמי כלל והוא דהא דאמרי' הנשבע לתועלת חבירו סתמו כפי' ולא מצי טעין שום תנאי מחדש היינו דווקא היכא דהנשבע טעין איזה דבר או תנאי שכשיתקיים התנאי יגרע כח השבועה או יגרום נזק להמשביע

לא כן בנ"ד שהקב"ה אינו רוצה לחזור משבועתו ח"ו אלא אדרבא קא תבע תנאי אחד שהיא המילה לפועלתינו ולטובתינו כמ"ש רז"ל כו"כ תועלת איכא בהיום מצות המילה דידוע מאהבת ה' אותנו ציונו מצות המילה בתורת חיוב גדול וכמ"ש רז"ל בכונת הפ' לא מרובכם חשק ה' בכם ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ה' אתכם וגו' דהיא על המי' וא"כ בהא ודאי לא נאמר האי דינא דהנשבע לתועלת חבירו

אמנם המפ' ז"ל תירצו לחקירה הנז' עפ"י מ"ש ה' מחנה אפרים ז"ל בסי' א' דחילק דאף דקי"ל נשבע לתועלת חבירו וכו' מ"מ אם הנשבע טוען בלבי היה כו"ך דאז לא הוי ע"ד חבירו ולזה הסכים ה' פרי הארץ ז"ל בח"ב מחו"מ סי' א' ב' דל"מ כשחבירו משביעו דמצי טעין בלבי היה כו"ך אלא אפי' אם נשבע מעצמו מצי טעין בלבי היה כו"ך דאז לא הוי ע"ד חבירו וא"כ ה"ה הכא מצי טעין הקב"ה בלבי היה כשנשבעתי בברית בין הבתרים ע"מ שתקיימו את המילה דלא הוי נשבע ע"ד אאע"ה

ובזה נ"ל לפקע"ד דזה רמז לו הקב"ה ליצחק אע"ה באומרו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי וגו' ופי' רשב"ם וישמור משמרתי זו מילה דכתי' בה ואתה את בריתי תשמור והוא פשוט והוא דבתחילה אמר כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבו' וגו' וא"ת דהוי נשבע ע"ד חבירו כנז' לז"א עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' דבלבי היה זו בשעה שנשבעתי

וכבר ידוע דמילת דבר הוא כינוי על המי' כמ"ש במד' וזה הדבר אשר מל יאושע וכו' הבאתי דבריו לעיל

וגם ידוע דמילת שמור ג"כ כינוי למילה ובמ"ש רשב"ם בפי' הפסוק וישמור משמרתי הבאתי דבריו לעיל

אמור מעתה דזהו כונת הכתובי' הנז' והוא דבתחילה הוא משבח לאאע"ה ואמר מי כהחכם כמ"ש בילקוט זה אברהם כנז' ומה היתה חכמתו שידע להתפשר עם קונו בענין המילה וכדכתיבנא דמילת דבר היא כנוי למילה וא"כ בהכרח חיובא רמיא עלינו למול וזהו אומרו אני פי מלך שמור שהיא המילה כנז'

ואח"ך אמר ועל דברת שבועת אלד'ים אל תבהל מפניו תלך כוונתו רצויה שע"ע השבועה אל תהי נבטל לומד מפניו תלך מילת מפניו כאן פי' מקודם נכח"ש הכתו' וזאת לפנים בישראל שפי' מקודם וכונתו לומר אל תהי נבהל לומר שהשבו' היתה מקודם והיאך יכול עתה הקב"ה להתנות על המילה וז"א כי כל אשר יחפוץ יעשה וכונתו לו' דהאמת לא שייך ביה בהקב"ה טענת אונס ח"ו חלילה באשר דבר מלך שלטון וגו' דהרי איכא ב' תירוצי' הדא דשומר מצוה דהיינו המל לח' לא ידע דבר רע והוא התי' הראשון שכתבנו בעניותינו דכיון דמצות המילה היא לתועלתינו ולטובתינו ליכא למימר האי דינא דנשבע לתועלת חבירו כאמור

ואח"ך חזר ואמר תי' האחר וז"א ועת ומשפט והיינו עפ"י הדין ידע לב חכם דהיינו דמצי טעין כשנשבעתי בלבי היה כו"ך

וההפרש שיש בין תי' א' לתי' ב' הוא כי לכל חפץ דבעלמא בשבוע' שבין אדם לחבירו יש עת ומשפט דווקא דהוא התי' שעפ"י הדין מפני כי רעת האדם רבה עליו והוא דכשרוצה להתנות שום תנאי מחדש הוא דרוצה לגרוע כח השבועה ולגרום נזק להמשביע כאמור ודו"ק

אמנם אכתי איכא למשדי נרגא בזכיית הארץ דהא קי"ל דגז"ד ש"ץ אעפ"י שנחתם נקרע וכדאי' בפ"ק דר"ה ד' ח"י אמ"ר שמואל בר אוניא מנין לגז"ד ש"ץ שאפי' שנחתם נקרע שנא' כה' אלד'ינו בכל קראינו אליו והכתיב דרשו ס' בהמצאו התם ביחיד הכא בציבור

וראיתי לה' פרשת דרכים בד' כ"ט שהקשה בתחי' דבריו לר' יצחק דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד דמה יענה בפסוק זה דרשו ה' בהעצאו ולא תירץ לזה כלל

ועני אני נלפקע"ד לתרץ דשם בש"ס הקשו לעיל מיניה וגז"ד דציבור מי מקרע והכתיב כבסי מרעה לבך וכתי' כי אם תכבסי בנתר וגו' ותי' ל"ק כאן בגז"ד שיש עמו שבועה כאן בגז"ד שאין עמו שבועה יעוש"ב

והרב חי' הלכות ז"ל כתב דקו' זו היא ודאי אף לר"י דאמר יפה צעקה וכו' ופשוט הוא דאף התי' של הגי' הוא אף לר"י וא"כ ממילא אזדא לה קו' ה' פרשת דרכים הנז' דפסוק זה נאמר לגז"ד שאין עמו שבועה וק"ל

והראיה לזה הוא דבש"ס אמרו כמאן מצלינן וכו' כמאן כר"י וא"א קשיא גם לר"י קו' ה' ז"ל אלא ודאי צ"ל כדכתיבנ'

והנה ראיתי להר"ן ז"ל שפי' בדברי ר"י דאמר יפה צעקה וכו' וז"ל יפה צעקה אפי' דלא מקרע גז"ד ממעטת את הפורעניות עכ"ל ובאמת שדבריו אלו נפלאו ממני הפלא ופלא דהוא הפך הש"ס בד' י"ו ע"א דאמרו כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר"י ואב"א אפי' תימא רבנן וכר"י דאמר יפה צעקה וכו' הרי להדיא הפך דברי הר"ן ז"ל הנז'

והיותר תימה דשם בש"ס ע"ב אמרו ואמר ר"י ד' דברים מקרעים גז"ד של אדם צדקה צעקה וכו' נמצא דכשאמר ר"י יפה צעקה כונתו רצויה שקורע הגז"ד וכמו שכן ראיתי לה' חי' הלכות שכ' וז"ל ד' דברים מקרעים וכו' נר' ודאי דלשיטתיה אזיל דאמר יפה צעקה וכו' ובאמת שהוא פלא וצ"ע

העולה מכל האמור דגז"ד של רבים אפי' שנחתם נקרע וכן ראיתי לה' פרשת דרכים ז"ל שעלה ונסתפק בהא דאמרו בש"ס אי הא דגז"ד של רבים שנקרע אחר החיתום הוא דוקא מרעה לטובה או אמרי' דה"ה דבין בין ובסוף דבריו כ' וכעת לא מצאתי שום בירור לזה: