איש אמונים ריב

מפני שצריך שיהא אפשר לקיימו ע"י שליח אלא הטעם כיון דעבד מעשה אחליה לתנאיה יעוש"ב נמצינו למדין דבמחלוקת הוא שנוי אי הרמב"ם ס"ל דין זה אם לאו ומרן בשוה"ט פסק דין משפטי התנאים בה' קי' סי' ל"ז ולא כ' דין זה דצריך שיהא אפשר לקיימו ע"י שליח וגם בדין חליצה לא כ' שום טעם דחליצה מוטעית שהיא כשרה. וא"כ יכולים אנו לומר בעד מרן ז"ל דס"ל כס' הרמב"ם וכמ"ש הוא עצמו וגם ה' המפ"ה מדלא הגיה אפשר דס"ל כוותיה דלא בעינן שיהא אפשר לקיימו ע"י שליח ואם כנים אנו בזה היא ל"ו נסתרה קו' הר' שער המלך מסו' דקי' הנז' ודו"ק

וראיתי לה' שורשי הים ח"א ד' ל"ז ע"ב שרצה לתרץ קו' ה' שע"ה הנז' וז"ל ולדידי אין זה מן הקושי דכיון דהמתנה היה ט"מ להחזיר דלא גמר ויהיב לשם מתנה גמורה אי הוה אמרי' דלאו שמה מתנה ודאי דאין בנו פדוי וכו' וראי' לזה ממ"ש בפר' יש בכור ד' נ"א ע"ב גבי עובדא דר"ח דהוה אזיל ומהדר ואתי קמיה אמ"ל לא גמרת ויהבת לשם מתנה אין בנך פדוי ופירש"י וז"ל אין בנך פדוי ואפילו לא אחזירם לך ולזה הסכים הרשב"א בסי' קצ"ח ותשצ"ז והרא"ש שם דהיינו טעמא משום דכל דלא גמר האב ליתנם במתנה גמור' אפילו שקנאם הכהן ולא יחזירם לו אין בנו פדוי יעש"ב

ולכאורה אחר המחי"ר לא זכיתי להבין ד"ק מכמה טעמים זה יצא ראשונה דהרואה יראה דכל תירוצו הוא דוקא אי אמרינן מתנה עמ"ל ל"ש מתנה אבל אי שמה מתנה לא תי' כלום ולכאורה כל עיקר קו' השע"ה ז"ל היא אפי' אי נימא דשמה מתנה אפי"ה קשיא דלמה ליה לש"ס האי טעמא ת"ל דא"א לקיימו ע"י שליח וכמשי"ר המעש"ב וא"כ לקו' זו לא תי' ה' הנז' שום תי' כלל

ועוד בה דהראיה שהביא מסו' דפ' יש בכור לכאו' נלפקע"ד דהוי מעשה לסתור והוא דהרואה יראה שם בסו' הנז' להתו' והרא"ש דהוקשה להם אמאי דאמר ר"ח דאין בנו פדוי מסו' דקי' שהבאנו לעיל דמתנה עמ"ל שמה מתנה ותי' דטעמ' דר"ח שהיה רוצה לזכות במתנה גמור' כדי שלא יהא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות וכמ"ש בש"ע דאסו' לעשות כן שלא לשחת ברית מילה יעו"ש בדבריהם באורך נמצינו למדין מדברי התו' והרא"ש הנז' דטעמא דר"ח דאמר דאין הבן פדוי הוא דוקא מטעם איסו' דמסייע בבית הגרנות כנז' אבל אי לאו האי טעמ' היה הבן פדוי וכמ"ש בסו' דקידו' הנז' דמתנה עמ"ל שמה מתנה וא"כ אדרבה דקו' ה' שע"ה ז"ל שייך גם לדברי התוס' והרא"ש הנז"ל לס' ה' בעל המפה הנז'

זאת ועו' יגדל התימה על ה' הנז' והוא דרשב"א ז"ל בסי' קצ"ח חילק מסו' דקידו' הנז' לסו' דפ' יש בכור הנז' והוא דהתם בסו' דקי' מירי דאמר ע"מ שתחזרהו לי וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומפני זה אמרי' דבנו פדוי אבל הכא בסו' דפ' יש בכור מיירי דלא אמר ע"מ כלל וכיון דלא אמר ע"מ כלל לזה אין בנו פדוי יעוש"ב בדבריו הרי דרב המרחק בין ב' סוגיאות הנז' וקשה לזווגם וא"כ מה ראיה מייתי ה' הנז' מסו' הנז' ומה גם לה' בעל המפה שפסק ביו"ד סי' ש"ה כדין הרשב"א הנז' וחי' הנז' וכיון דכל קו' ה' שע"ה היא לה' בעל המפה ז"ל מה דמות יערוך מסו' הנ"ז וצ"ע

והיותר תימה על ה' שרשי הים הנז' שהביא תשו' זו דרשב"א הנז' ודברי הרא"ש בתוך דבריו כמשי"ר הרואה הבאתי דבריו לעיל ולא הרגיש מזה כלל והוא פלא

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו והוא דנקיטינן דכל תנאי דא"א לקיימו ע"י שליח התנאי בטל והמעשה קיים וכן פ' הטור והרא"ש ובעל העיטור וכמה מרבוואתא דס"ל הכי

עוד נקדים מאי דאמרו בש"ס דגוי אסור למול מדכתיב המל ימול

והנה בעתה מצאה הקפידה מקום לנוח במה זכה אאע"ה בארץ אי בעשיית המיל' לאו כלום היא מאחר שהיה הכרח למול את עצמו מאחר בלא היו שם בני ברית למול אותו וא"כ הוי תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח דהתנאי בטל והמעשה קיים

ואולם אשכחנא לה פיתרי ונקדי' מ"ש רש"י ישן ז"ל בפ' לך לך וז"ל בהמולו את בשר ערלתו נטל אברהם סכין ורצה לחתוך והיה מתיירא מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו שנא' וכרות עמו הברית לו לא נאמר אלא עמו עכ"ד ז"ל

א"כ נחה שקטה חקירתנו וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' להשואל הבאתי דבריו לעיל דמה שמברכין בעל פדיון הבן הוא יען דצריך סייוע הכהן והוי כמו שליח כנז"ל וא"כ ה"נ הוא הטעם דנטל סכין א"א ורצה לחתוך עצמו והיה מתיירא ודאי שהיראה היא מטעם זכיית א"י ולזה אחז הקב"ה ושלח ידו להחזיק עמו לחתוך שיהא ניכר שצריך סייוע והוי כמו שליח בדין פדיון הנז'

ובזה נלע"ד אם יר' בעיני מו"ר דיובן כונת לשון הירושלמי הנז' והוא דבתחי' הוא משבח לאאע"ה שעשה ליצה"ר טוב ומילת עשה מורה שכוונתו לומר דהוא בעצמו עשה והיינו על המילה כדכתיבנא ולזה הוקש' לו לר"ח והפסיד דאדרבה הוי פסידה לא"א דמל את עצמו כיון דלא אפשר לקיימו ע"י שליח ולזה אי' לו וכרות עמו הברית דהיה ע"י סייוע כמ"ש רש"י ז"ל

ובאו"א נלע"ד לפרש לשון הירושלמי הנז' אם יראה בעיני מו"ר דרך הלציי והוא דלא נעלם מעיני מו' דשבטו של לוי היו מקיימים התור' והמילה וכמש"ה כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו וכמו שכן הובא בילקו' במלאכי ע"פ שחתם ברית הלוי וז"ל לפי ששבט הלוי היו נימולים שנאמר כי שמרו וגו' אמ"ל הקב"ה חייכם אעפ"י שאברהם התחיל במילה איני קורא אותה אלא על שמיכם שנא' ברית הלוי ברית אברהם לא נאמר אלא ברית הלוי לפי שהיו נימולים נקרא על שמם עכ"ל

עוד נקדים מאי דידוע דהר"מ פ' דאבי הבן חיובא רמיא עליו לברך בשעת המילה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולזה הסכימו כל הפוס'

אמור מעתה דזהו כונת המאמר הנז' והוא דבתחי' הוא משבח את א"א בעד המילה כדכתיבנא ולזה הקשה ר' אחא והפסיד ר"ל דכבר הפסיד מעלה זו א"א ונתנה לשבט הלוי וכמ"ש בילקוט לזה השיב ח"ו לא הפסיד א"א כלל מהמעלה דהרי בשעת המילה אומר אבי הבן להכניסו בבריתו של א"א ולא אמרי בבריתו של לוי וז"א וכרות דהיינו בשעת המילה עמו הברית עם אאע"ה דווקא ולא לזולתו ודו"ק

איך שיהיה נחזור לקוטב דרושינו שאמרנו שבכוונה מכוונת הוכרח א"א להמתין לציווי הקב"ה על המילה למען יזכו בניו אחריו בנתינת הארץ וכדכתיבנא

אשר עפי"ז אלכה ואשובה אל הבא'ר כונת הכתו' האמורים בקהל' סי' ח' וכ"ת מי כהחכם ומי יודע פשר דבר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלוד'ים. אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע