איש אמונים כ

למה הסכים לשלוח הגברים מאחר שגם הגברים ימותו במדבר ולא יכנסו לארץ ותו ק' או' כי אותה אתם מבקשים דלכאור' הם לא בקשו כ"א לילך כולם יחד

אמנם לפקע"ד נר' דהדברים מגיעים לההיא שנשאל הר' מוהר"י טאיטאצאק ז"ל הובא בס' שארית יאודה סי' י"ג על ראובן שהוציאו המלך משאלוניקי יע"א והניח חזקת חנות אחת בעיר הזאת אם איבד חזקתו שכבר ידוע ההסכמות שכל מי שעוקר דירתו מהעיר הפסיד חזקתו. והשיב הוא ז"ל דלא איבד חזקתו כיון שיצא לאונסו בדבר המלך. ואפי' אם היה יוצא מרצונו כל שמעשיו מוכיחים שדעתו לחזור מהני. וכן אם הניח נכסיו בעיר לא הפסיד חזקתו יעשב"ב

והרב מוהרח"ש ז"ל בח"ב סי' ל"ט נשאל על אנשי בודון שברחו מהעיר מסיבת דבר וחרב ורעב יעקרו דירתם הם וכל אשר להם והלכו לעיר אחרת ונשארו שם מקצת התושבים וכאשר נשמע כי פקד ה' את עמו חזרו לעיר מולדתם והנשארים רוצים לעכב עליהם את הדרך מאחר שכבר עקרו דירתם י"ב חו' והפסידו חזקת הישוב והבאים טוענים כי אנוסים היו ומעיקרא כשהלכו היה דעתם לחזור

והשיב ז"ל דאין כח ביד הנשארים לעכב על ידם מאחר דאנוסים היו וכמ"ש מוהרי"ט ז"ל דהיכא דיצא לאונסו לא איבד חזקתו. והביא ראיה לדבריו מש"ס דעירובין ד' מ"א ע"ב אמ"ר פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו מקומן מ"ט אנוסים היו. הרי להדיא דכל שיצאו באונס לא הפסידו מקומן וכל העיר להן כד' אמות ויש להם אלפיים אמה לכל רוח אם הוא יו"ט ואם הוא שבת מותרין לאכלם במקומן מאחר שהוציאו אותם באונס יע"ש. וה"ה בנ"ד דיצאו באונס לא הפסידו זכותם. ועוד כ' דלא הפסידו זכותם מטעם דמעיקרא כשיצאו היה בדעתם לחזור וכמ"ש המוהרי"ט ז"ל

וגם הביא תשו' תלמידו מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' זכ"ר שנשאל בראובן תושב בילוגראדו שברח מן העיר מחמת הבע"ח והניח חזקה אחת. אחר כמה שנים חזר אם הפסיד חזקתו מכח ההסכמות. והשיב דודאי איבד חזקתו שעקר דירתו ובשעה שיצא היה יכול למוכרה ולהעביר' לאחר וכל שלא העבירה הפסיד חזקתו. ואף שהיה אנוס מחמת הבע"ח לא מיקרי אונס מאחר דשום אדם לא אנסו לצאת מן העיר ואדרבה הבע"ח רצונם שיהיה בעיר. אבל אם מעשיו מוכיחים דהיה דעתו לחזור לא איבד חזקתו. הרי דגם ה' מוהרשד"ם זלה"ה מסכים לד' רבו זלה"ה

ועוד הביא ראיה לדבריו ממ"ש ה' מוהריק"ו ז"ל בשרש קצ"ב משם ראב"ן לעניין חזקת הישוב נהגו הראשונים כשיוצא אדם מיישובו י"ב חו' מאבד זכותי כשם שקונה את זכותו בי"ב חו' כך הוא מאבד זכותו בי"ב חי' וכיון שמאבד את זכותו כשהפקירו ויצא ממנו הרי הוא כשאר כל אדם ואין יכול לחזור אבל אם אינו מפקירו ודעתו לחזור כגון שנותן מסים עם הקהל אפי' שהה כמה שנים לא איבד זכותו הרי דגם מוהריק"ו הסכים לגבי חזקת הישוב דאם דעתו לחזור לא איבד זכותו ונר' שמ"ש כגון שנותן מסים עם הקהל לדוגמא נקטיה דה"ה בכל איזה גילוי מילתא בעלמא או איזה הוכחה שדעתו לחזור לא הפסיד חזקתו

נקיטינן מדברי ה' מוהרח"ש ז"ל דל"מ אם יצא לאונסו או הניח מנכסיו או שמעשיו מוכיחים דודאי דלא הפסיד חזקתו אלא אף בגילוי מילתא בעלמא לא הפסיד חזקתו. והרב מהרלב"ח סי' קל"ב הוסיף נופך דאם אמר דיוצא לזמן להסתחר ונאנס ולא חזר לא הפסיד חזקתו יעש"ב

ורגע אדבר במה שראתה עיני לה' מוהרח"ש ז"ל התם שהקשה לכל הרבנים הנז' מדברי המרדכי בפ"ק דבתרא ד' ח' בעובדא דההוא דמי כלילא דשדו אטבריא אתו לקמיה דרבי ואמרו ליה ליתבו רבנן בהדן אמ"ל לא אמרו ליה ערוקינן ערוקי ערקו פלגא דליוה אפלגא אתו אמרו ליה ליתבו רבנן בהדן אמ"ל לא ערקו כולהו פש ההוא כובס ערק ההוא כובס פקע כלילא עכ"ל הגמ'

וכתב המרדכי מכאן אומר ר"ת שאם המלך הטיל מס על בני העיר וברחו מקצתם שפטורים ואין אלו הנשארים יכולים לדוחקן שיתנו מס עמהם ואע"ג דכבר שדו דמי כלילא. ונר' מדבריו דאפי' שבדעתם לחזור מיירי שפטורים ואם איתא דכל שדעתם לחזור חשוב כבני אותה העיר אמאי פטורים עכ"ל

ולפקע"ד לא זכיתי להבין ד"ק מהיכן למד דין זה דמיירי אפי' בדעתם לחזור כדי להקשות להרבנים הנז' הרי הרוא' יראה סייום דברי המרדכי שכ' וז"ל ואם חזרו לדוד בעיר כבראשונה אפשר שחייבים לתת עמהם דהכא קתני ערקו ולא חזרו עכ"ל

הרי דס"ל דהיכא דחזרו שחייבים וה"ה היכא שמפיקר' יצאו ע"מ לחזור דחייבים וכי אפשר לומר בדעת ר"ת דאם אחד יצא מן העיר לאיזה סיבה גלויה שדעתו לחזור דפטור הא ודאי ליתא. אלא דלא הוכרח לאשמועינן דין זה דהיכא שיצאו ע"מ לחזור דחייבים משום דהוא ז"ל מיירי כשברחו כההיא עובדא דכלילא ובבורח ליכא למיקם עלה דמילתא אם דעתם לחזור או לא דאם יאמרו בפירוש שדעתם לחזור א"כ למה ברחו ומה תועיל בריחתם כיון שבחזרתם חייבים ליתן עמהם ואף אם יאמרו בקולי קולות לא יאמינו דבריהם ומטעם זה לא אשמועינן ר"ת דאם דעתם לחזור שחייבים מפני שהוא חסר המציאות ואשמועינן היכא שחזרו שחייבים ואם איתא דבדעתם לחזור פוטר ר"ת זלה"ה. אמאי כשחזרו חייבים האמת אתמהה. והיותר תימה שהביא סמוכות לקושייתו מדברי מוהרשד"ם בסי' שס"ט שהבין כן בדברי המרדכי ז"ל

והנה הרואה יר' דנדון המוהרשד"ם ז"ל הוא שנשאל בראובן שיצא מן העיר בזמן הלועזים ונתיישב בעיר אחרת הוא וכל ב"ב ואנשי העיר רוצים לחייבו במסים שלהם כי בשעה שיצא מן העיר היה מפני פחד הלועזים הא ודאי בדעתו היה לחזור כשיסתלק הפחד ואם יאמר שלא היה בדעתו לחזור שואלים ממנו שישבע להם על כך

והשיב הוא ז"ל דראובן פטיר ועטיר והביא ראיה מדברי המרדכי הנ"ל שכתב דאם ברחו פטורין אפי' שהיו בעיר בשעת הטלת המס פטורים כ"ש וק"ו ראובן זה שברח קודם הטלת המס דודאי דפטור אף שדעתו לחזור ואף אם חזר פטור כיון שלא נמצא שם בעת הטלת המס דאף המרדכי לא חייב היכא שחזרו אלא מפני שנמצאו שם בשעת העלת המס הא לא"ה לא יעש"ב

הרי להדיא כל בעל שכל יודה בזה שמ"ש מהרשד"ם ז"ל דאף שדעתו לחזור פטור הוא דוקא בנדונו דיוצדק לומר דעתו לחזור כיון שלא ברח מסיבת המס אבל כשברח מחמת המס איך שייך לו' ולגלות שדעתו לחזור דאטו בשופטני עסיקינן שבורחים מחמת המס ואומרים שדעתם לחזור להתחיב הא ודאי ליתא לפקע"ד

תו חזיתיה למוהרח"ש ז"ל שהק' למוהרי"ט ומהרשד"ם ז"ל שהביאו ראיה לדבריהם דהיכא דדעתו לחזור לא הפסיד חזקתו מההיא דפ' מקום שנהגו ההולך ממקו'