איש אמונים רז

דתי' וז"ל אבל לפי האמת אין קושי' כי מאמ' שרה בנביאו' היתה שידעה כי ביצחק יקרא לך כרכתי' שמע בקולה וילפינן מינה לקמן דאברהם היה טפל לשרה בנביאות והיא ידעה שרצונו יתב' היה להעביר הנחלה מישמעאל ליצחק הוראת שעה אעפ"י שאין הבין כן והביא סמוכות מתי' הדא"ם שתי' בפ' חיי שרה וכו' עי"ש ולא זכר דהוא עצמו לא עירב לו האי דהרא"ם ותי' הוא דהא דאמר שמואל לא תיהוי וכו' הוא בשכ"מ ואיך מביא סמוכות מתו' הרא"ם זאת שנית דהרא"ם התם בפ' חיי שרה נר' מדבריו דדינא קאמר דישמעאל אינו ראוי לירושה והוא ז"ל מתרץ דהוראת שעה וא"כ מה ראיה מביא מהתם אדרבא מהכא הוה ליה להביא ראיה דכתב וראוי לקונסו דנר' דהוראת שעה מותר להעביר אחסנתא

איך שיהיה חזרנו לסוגייא דידן דנר' דר"פ ור"י בר מרימר ס"ל דתקנתא דרבנן הוא דאדם יתן לבתו מהר ומתן כדי שיקפצו בני אדם עליה מדקאמר מאי דעתיך משום הא דאמר שמואל וכו' האי נמי תקנתא דרבנן הוא דאמר ר"י משום ר ר"ש ן' יוחאי וכו' וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' אישות ה"א וז"ל צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא וזה הוא הנק' פרנסה ע"כ. והק' ה' לח"מ וז"ל וא"ת הא אמרו בש"ס הא נמי דאורייתא הוא דכתי' קחו נשים וכו' משמע דהוי מן התו' וי"ל דס"ל לרבינו דאסמכתא בעלמא הוא והרואה יראה דהאי קו' דהק' הל"מ להרמב"ם למה לא הק' אותה להש"ס דאיך קאמר הא נמי תקנתא דרבנן הוא דאמר ר"י משום ר"ש ן' יוחאי וכו' והלא ממדת ר"י משום ר"ש ן' יוחאי דמביא הש"ס לעיל נר' דס"ל דהוא דאורייתא והוא דאמר התם וז"ל מ"ט תיקנו רבנן כתו' בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם לבתו כבנו והק' ומי איתא מידי דרחמנא אמר ברא לירות וברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ופירש"י שיתן לה האב ממונו שהיו בניו ראוים לירש ותי' הא נמי דאורייתא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בריה בידיה קיימין אלא ברתיה מי קיימין בידיה הא קמ"ל דנלבשה ונכסיה וניתיב לה כדי שיקפצו עליה ואתו נסבי לה הרי בפי' דר"י משום ר"ש ס"ל דהוא דאורייתא מדקאמר הא נמי דאורייתא וכו' וטעמא דיקפצו וכו' הוא טעמא דקרא דקאמר תנו לאנשים דאיך יהיה כח באדם ליתן את בתו לאיש וקאמר הוא ע"י ממון ואיך קאמר תקנתא דרבנן ודוחק הוא. לו' בעד הש"ס דאסמכתא בעלמא הוא כדכתיב דל"מ משום דהש"ס תי' האי תי' לקו' דהק' דאיך רבנן תיקנו דברתא תירות במקום בן הפך דאורייתא ואם איתא דהוא אסמכתא מה תי' עדיין הקו' במקומה עומדת ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות וברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני וגם על סתמא דתלמודא דמקשה ומי איכא מידי דרחמנא אמר וכו' ק"ל דמאי קו' דהאי דאמר רחמנא ברא לירות וברתא לא תירות היינו לאחר מיתה אבל מחיים מי שמע כזאת דנימא דלא יוכל אדם ליתן מתנה לכל מי שירצה אפי' לזרים ומכ"ש לברתיה ומאי כח המקשן דמקשה ומי איכא מידי ואם נאמר דהיינו מדעתיה דאדם שליט בנכסיו בהיותו בחיים ליתן לכל מי שירצה מרצונו הטוב אבל בע"כ כגון ע"י תקנתא דרבנן איכא משום עבורי אחסנתא וזה הוא כונת המקשן מי איכא וכו' ואתו רבנן ותקנו בע"כ גם זה ליתא דא"כ כשאמר ליה ר"פ לר"י בר מרימר האי נמי תקנתא דרבנן הוא והדר ליה ר"י בר מרימר לעשוייה נמי אמ"ל אטו מי קאמינא לך עול ועשייה עול ולא תעשיה קאמינא אמ"ל מעלאי דידי היינו עשיה עי"ש למה ליה למיהדר עול ולא תעשיה קאמינא נימא ליה תקנתא דרבנן הוא ע"כ ליתיב לה. ועוד קשיא לי לפקע"ד למה לא מתרץ תלמודא דידן כדתי' התם ביבמות דף צ"א דאיך עקרו רבנן ירושת אביה דהיא דאורייתא וירית לה הבעל ותי' הפקר ב"ד הפקר הכא נמי דמשום הפקר ב"ד אתו רבנן ועקרו מהבן ותיקנו דתירות ברתא. ונר' לפקע"ד לפ' כונת הש"ס ובזה יתורץ הכל דכונת התרצן באומרו הא נמי דאורייתא דכיון דמצינו בדאורייתא ובנותיכם תנו לאנשים דמשמע דצריך שיתן אדם לבתו וממקום אחר נר' דברא ירית וברתא לא ירית א"כ נשאר הדבר ביד חכמים לפ' ואתו רבנן ותיקנו שיתן מעט מנכסיו לבתו כדי שיקפצו עליה וליסבו לה דוגמא לדבר מ"ש התיו"ט במס' שביעית פ"ז מ"ג על מ"ש ואין עושין סחורה בנבלות וטרפות וכתב ר"מ דלא אסרו לעשות רק בדבר העומד לאכילה והק' עליו התיו"ט וז"ל משמע דמדרבנן הוא והלא אמרינן בפסחים ד' כ"ג מקרא דיהיו לכם ושכ"כ התו' בב"ק על לא יגדל חזירים ושכ"כ הרא"ש ותי' וז"ל אעפ"י שיש לימוד מן התורה מאחר שיש לימוד היתר ולימוד איסור מסרה התורה הדבר לחכמים באיזה דרך אסור ובאיזה דרך מותר והוא דוגמא לאיסור מלאכה בחה"מ וכדאשכחן בברייתא שהביאה הרי"ף בריש מ"ק דחש"מ אמרה תורה עצור ממלאכה ואמרה תורה שביעי עצור ולא ששה וכו' הרי מסרן הכתוב לחכמים שהם יאמרו איזה מלאכה מותר ואיזה מלאכה אסור עי"ש. והן אמת דהברייתא הזאת היא שנויה התם במס' חגיגה די"ח ולא ידעתי למה מביאה משם הרי"ף. וא"כ ה"ה הכא נימא הכי ומשו"ה נקרא מדאורייתא אבל האמת. הוא שהוא תקנתא דרבנן ואגב אורחין ראיתי למר"ן הב"י בסי' תק"ל דשקיל וטרי לידע אם מלאכת חה"מ איסורו מדרבנן או מדאורייתא וכתב וז"ל ולע"ד נר' דאיסור מלאכה בחה"מ דבר תורה כמ"ש בסו' דפ' אין דורשין אלא שהתו' מסרה לחכמים שיאסרו המלאכה שנר' להם וכעין מ"ש הר"ן גבי עינוי דיוה"כ בר מאכילה ושתייה וכו' נר' מדבריו דס"ל דאיסור מלאכה בחה"מ אפילו שמסרה לחכמים נק' מדאוריית' דלא כמ"ש התיו"ט דבדבר דמסרה התורה לחכמים זה נק' מדרבנן. וראיתי לה' מגן אברהם דכתב וז"ל ובסי' תקל"ח משמע דס"ל להב"י שמלאכת חה"מ היא מדרבנן ע"כ והרואה יראה דבסי' תקל"ח ליכא גילוי דעת כמאן ס"ל ומהך לישנא דבסי' תק"ל נר' להפך דס"ל דהוא מדאורייתא מדכתב דבר תורה אם לא שנאמר דרמ"א ס"ל כהתיו"ט מדכתב הב"י שהדבר מסור לחכמים וכו' זה נק' מדרבנן ואף דכתב דבר תורה הכונה שהסמיכו דבריהם על דין תורה אבל נק' איסור דרבנן וכתב עוד הב"י וז"ל ואע"ג שהגהות מיימון כתב דאין לדקדק כאן דמדאוריי' הוא דא"א שיהיו חכמים מקילין כ"כ אם הי' מדאורייתא לאו מילתא היא דאין קולות הללו גדולות ממה שהקלו ביוה"כ לרחוץ המלך והכלה ע"כ ומדקא מהדר לו' לאו מילתא היא וכו' נר' כמ"ש רמ"א דמרן הב"י ס"ל דמלאכת חה"מ דרבנן הוא וקרי לה דבר תורה משום דאיכא אסמכתא מקראי כדכתי' אמנם לפקע"ד האי דחיה דדחי ליה דאין קולות וכו' ק"ל דלאו דחיה גמורה היא דאפשר דס"ל להג"מ התם ביוה"כ דאיסור דעינויים הוא מדרבנן וכמ"ש הטור שם בסי' תרי"א וז"ל ומיהו אין חיוב כרת אלא מלאכה וכו' אבל הנך אין בהם כרת ואעפ"י דנפקי מקראי אסמכתא בעלמא נינהו וכתב מרן הב"י התם וז"ל ומהאי טעמא מקילין בהו