איש אמונים רב

מן האדמה כמו אדם הראשון דנבראו עפר מן האדמה והמפרשים איש לדרכו פנו יע"ש ונר' לפ"ד דיתורץ שפיר עפ"י מ"ש להרב הגדול בספרו הבאיר פתח ענים במס' סוטה ומטי לה משם הרב ז"ב דהת"ח ניזון הוא בעוה"ז בזכות האשה שעושה כבוד לה כדכתיב ולאברם הטיב בעבורה והיא יש לה חלק בתורתו לעוה"ב עי"ש נמצינו למדין מדברי הר' ז"ל שבהצטרפות שניהם כאחד טובים איש ואשה שזכו זוכים הם לב' עולמות עוה"ז ועוה"ב ובאמת דאיכא לדקדק בדברי הרב ז"ל דהלא מצינו לר' חנינא ן' דוסא ור"א ן' פדת דהיו צדיקים גמורים ודחיקא להו שעתא טובא דצרה דעניותא רדיף אבתרייהו ואם יאמר דנשותיהם לא היו נוהגים כשורה חלילה לן לומר כדבר הזה כדאמרו התם בנס שעיסתה דשכנתא נתטרא עי"ש ואם נאמר דאינו בשבילה כי אם בשביל זכות חנינא בעלה כ"ז אינו מדמצינן דנתנה לו עצה ההוגנת לו כל הצדיקים אוכלים על שולחן של ב' רגלים עי"ש אמנם כבר אמר הרב ז"ל ואין משיבין על האר"י וכו' ובמקום אחר נאריך בזה בע"ה דעפ"י דברי הרב ז"ל יובן כוונת הכתוב התם בקהלת טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלה וכו' כי אם יפול האחד יקים אותו חבירו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו דלכאו' י"ל באומרו שכר טוב דהיה די באומרו יש להם שכר בעמלם ובודאי שהוא שכר טוב ועוד מאי האי דקאמר בעמלם ואם הוא אחד לא יש לו שכר על עמלו דנר' דדוקא בהיותם שנים הם עמלים אלא עפ"י האמור ניחא דבא שלמה המלך ע"ה להזהיר אותנו שלא נכנס בזאת לו' למה עשה ה' ככה לברוא לאדם ע"י איש ואשה ולא בראו מן האדמה לזה קאמר דזה הוא יותר טוב בהיותם שנים כאחד איש ואשה שזכו ולזה קאמר טובים השנים מן האחד ר"ל להיותו בריאת אדם כאחד מן האדמה משום דעכשיו יש להם ב' עולמות עוה"ז ועוה"ב והיו שכר טוב שכר בעוה"ז ע"י האשה שעושה מצות בעוה"ז וטוב ההוא לעוה"ב כו' כדאמרו רז"ל וטוב לך לעוה"ב ומצא דמילת טוב שייך לעוה"ב והוא בעמלם בהיותם שניהם עמלים בתורה לא כן אם ח"ו אינם שניהם כאחד טובים ואינם עמלים בתורה ובמצות דחסר מנייהו איזה עולם או טוה"ז או עוה"ב אבל עכשיו שנים טובים אם יפול האחד ר"ל כשישלים שכר מצותיו של האשה שכבר אכלם בעוה"ז יקים אותה בעלה לעוה"ב ע"י תורתו ומצותיו לא כן אם הי' נברא יחידי והיינו בלא איש ואשה אלא עפר מן האדמה תינח דהיה צדיק וכשר אבל לא היה כי אם בעולם אחד או בעוה"ז או בעוה"ב כר"י דאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא או כרבנן בעוה"ז ונמצא דהיה מפסיד אחד משני עולמות וזה אומרו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו ר"ל ואילו היה האחד כשיפול ר"ל כשישלים שכר מצותיו או בעוה"ז או לעוה"ב למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אין שני להקימו ולא כן עכשיו דאיכא שכר טוב בעמלם דעפי"ז נר' לע"ד כונת רז"ל דאמרו ההם ביבמות כתוב בספר ן' סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה וכתי' בחיק ירא אלד'ים תנתן דלכאורה צריך להבין למה נקטו רז"ל בלשונם הטהור לשון מתנה דמן הראוי שיאמרו כדאמ' לקמן אשה יפה אשרי בעלה ועוד מאי האי דקאמר בחיק ירא וכו' דנר' דשכר האשה טובה הוא שצריך שיהיה דוקא בחיק ירא אלד'ים ולא בחיק אחרים אלא עפ"י האמור ניחא דקאמר אשה טובה דהיינו דהיא צדקת וכשרה במעשיה תדע לך דהוא מתנה טובה מאת הקב"ה דאם לא ח"ו אתה מפסיד איזה עולם משניהם דהיינו עוה"ז ועוה"ב מן הראוי הוא שתנתן בחיק ירא אלד'ים משום דירא אלד'ים כתיב ביה אשריך בעוה"ז וכיון דיש לו אשה טובה כבר אוכל בשבילה בעוה"ז וא"כ ממילא נשאר חלקו ונחלתו לעוה"ב וזוכה לשתי עולמות מעתה נר' לע"ד דלזה כיונו רז"ל באומרם גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים ר"ל מי שהוא נהנה מיגיעו דהיינו משכר מצותיו ותורתו הוא נהנה לעוה"ב זה הוא גדול ואיך יתכן זה דהיינו שזכה לאשה טובה כשרה וצדקת ואכל הוא בשבילה בעוה"ז ונשאר יגיעו ויגיע כפיו ונהנה הוא מהם לעוה"ב ושייך לשון הנאה לעוה"ב כדאמרו רז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וא"כ זה שזכה לאשה טובה ואכל בשבילה בעוה"ז ונשאר שכר מצותיו לעוה"ב והוא נהנה מהם הוא גדול יותר מירא שמים לבד דלא זכה לאשה טובה כדי לאכול ממנה בעוה"ז דאילו בירא שמים כתיב אשרי האיש וכו' אשריך בעוה"ז לא כן בזה דהוא נהנה מיגיעו דהיינו שזכה לאשה טובה כתי' ביה אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב

והנה כדי להבין המשך הפסוקים אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים ראיתי למר"ן ה' אב"א בכת"י דהוא ז"ל מפרשן עפ"י הר' דברי שלמה דכתב בפ' ויצא האדם יכול לידע אם היא בת זוגו והיא חלקו ונחלתו ולא יגרש אותה מבניו דכשיולד לו בנים צדיקים מהוגנים בודאי זאת היא עצם מעצמותיו דזה נר' דכיון דהע"ה באומרו דאשתך כגפן פוריה ר"ל שהיא נותנת פרי ויולדת לך בנים תדע לך שצריך שתהיה בירכתי בתיך ולא תגרשנה אבל צריך ג"כ שתהי' בניך כשתילי זתים דהיינו צדיקים דהצדיקים נמשלו לזית דעפי"ז נר' לפקע"ד כונת הפסוק בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו דהוא הדבר אשר דברנו דכיון דהבן הוא חכם בודאי שהוא צדיק וכמ"ש רז"ל תורה שבו מחזירתו למוטב א"כ ישמח אב דמצא בת זוגו והראיה דיצא ממנו בן חכם אבל אם ח"ו הוא בן כסיל תוגת אמו דגילה הבן דאינה בת זוגו וצריך לגרשה כדי לבקש חלקו ונחלתו משו"ה מגיע התונה לאמו דוקא והנה כדי להבין תשלום הפסוק הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. שמעתי מפה קדוש אריה דבי עלאי המלאך רפאל דמטי משם המפרשים דהכונה הוא עם תחי' המזמור דקאמר אשרי כל ירא ה' וכו' ומספר והולך אשתך כגפן פוריה וכו' דנמצא דמי שהוא ירא ה' זוכה לכל הברכות הללו לכן מי שרוצה לברך את חבירו יאמר לו יה"ר שתהיה ירא ה' וממילא זוכה לכל הברכות הללו לזה קאמר הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ר"ל עכשיו שאמרנו שירא ה' זוכה לאלו הברכות יבורך גבר ירא ה' ונמצא כלול מכל הברכות וק"ל

ועפ"י דברי הר' דברי שלמה הנז"ל נר' לפרש כונת הפסוקים האמורים ברבקה וכה תארם מה' יצא הדבר לא נוכל לדבר אליך רע או טוב דלכאורה יל"ד מאי קאמרו לא נוכל וכו' דניחא אם היה להם לדבר רע ולא דברו משום דמה' יצא הדבר אבל אם היה להם לדבר טוב למה לא דברו אדרבא הוא סיוע לאליעזר

והנה מר"ן זקני מישב זה עפ"י מ"ש התם בקידושין פ"ב האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני עשיר ונמצא עני או ע"מ שאני עני ונמצא עשיר אינה מקו' ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקו' ואמרו בש"ס אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסין ד"ה אינה מקו' מ"ט מסאנה דרבה מכרעאי לא בעינא ופירש"י לא ניחא לה בשבחו המתגאה עליה ויל"ד דאפי' בשבח ממון שייך זה הטעם דמתגאה ולמה נחלקו