איש אמונים יט

המעשה ועל ידי כך אנו זוכרים יציאת מצרים. ולאו דוקא הגדה בפה אלא אם ישאל מפרשים לו וזה הוא סיפור ההגדה לבד שזוכרים יצי"מ עכ"ל

מבואר מדבריו שאין שום חיוב לזכור בפה יצי"מ אלא שע"י המעשה שעושים זוכרים יצי"מ. והרב שבח פסח הרעיש העולם והכי אמר מר דלאו הרא"ש ז"ל חתים עלה דהרי מקרא מלא דבר הכתוב והגדת לבנך וגו' והכי איתא בפסחים ד' קי"ו ת"ר חכם בנו שואלו ואם אין לו בן אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו. הרי להדייא דצריך להזכיר בפה ולהשיב ענין יצי"מ

והנני מוסיף להפליא דבודאי לאו מר חתים עלה דהרי מצאתי ראיתי בתשו' הרא"ש בס' בשמים ראש סי' קצ"ו דנשאל שאלה זאת עצמה למה אין אנו מברכים על סיפור ההגדה. והשיב דלא מצינו חיוב לברך על הברכות ותשבחות דהרי ברהמ"ז מד"ת ואין אנו מברכים לברך בהמ"ז וההגדה היא כולה תשבחות וקלסות. ועוד כתב דכבר תיקנו ברכת אשר גאלנו ויש לסמוך עליה ואפי' על ההלל דעלמא אמרי' אשר קדשנו במצותיו לפי שכתוב דברי קבלה יעש"ב

הרי להדיא דאזיל ומודה דחיובא רמיא לספר בפה ההגדה אלא שאין מברכים מב' טעמים שכ' או מטעם דאין מברכים על הברכו' בבהמ"ז: או מטעם דכבר יש ברכת אשר גאלנו וסומכי' עליה וא"כ תשו' האיך לאו מר חתים עלה וסמי האיך מקמי האי. ותו הקש' הרב שבח פסח להרא"ש דאף דנימא דחיוב זכירת מצר' וסיפור ההגדה אינה מד"ת אלא מדרבנן אכתי ק' דלמה לא תיקנו ברכה כמו מקרא מגילה ונר חנוכה וכיוצא. ואלו היה רואה תשו' ה' בשמים ראש הנז' ודאי דלא היה מקשה שום קושיא

והרב מערכי לב בדרשותיו ערך יצי"מ ד' קמ"ו ע"א הקשה להרמב"ם ז"ל והסמ"ג והרשב"א ז"ל דכולהו סבירא להו דמ"ע מן התורה לסיפור ההגדה בליל ט"ו מדכתי' והגדת לבנך וא"כ למה אין אנו מברכין עליה והוא ז"ל נדחק לתרץ דסיפור ההגדה היא קריאת התו' וא"כ כבר יצא י"ח בברכות השחר שבירך ברכת התורה וחיוב זכירת יצי"מ יצא בפ' ציצית ואמת ואמונה יעשב"ב

ובחנם נדחק לתרץ כן דהרואה יר' בס' אבודרהם שכ' בס' תפי' ליל פסח שהרי"ף הק' קו' זאת ותי' כי במה שאומר בקידוש היום זכר ליצי"מ יצא. והרשב"א תי' שאין לברך על קריאתה שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שמדבר בענין יצי"מ יצא י"ח יע"ש

הרי להדיא שכבר נרגשו הרבנים הנז' בקו' זאת ותי' לפי דרכם ואשתמיט מיניה דמני"ר דברי הרב אבודרהם ז"ל ותשובת הרב בשמים ראש ז"ל הנז' והוא תימה

והנה הר"מ ז"ל פ' בה' ק"ש דחייב האדם להזכיר יצי"מ בכל לילה בערבית והיינו מדרשת ן' זומא מריבוייא דכל ימי חייך הלילות. ובה' חמץ ומצה פ' דחייב לספר ביצי"מ בליל ט"ו מדכתיב והגדת לבנך וגו' יע"ש. אמור מעתה לפי דברי הרי"ף ז"ל והרשב"א ז"ל וה' מער"ל ז"ל אם ירצה האדם לפטור עצמו מלהזכיר יצי"מ בליל ט"ו בתפי' ערבית פשיטא דפטור מאחר שמקדש על היין וקורא בסיפור ההגדה כולה דבכל לילה דליכא סיפור ההגדה איצטריך ריבויי' דכל לחייבו בזכירת יצי"מ בערבית אבל לליל ט"ו לא איצטריך ריבוייא דכל

והנה מצינו עוד קרא אחרינא שמחייב אותנו בסיפור נפלאותיו יתב' בפ' בא ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרי' ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. ולכאור' יל"ד למה נקט באזני בנך דנר' דצריך לספר בסוד והרי כתי' והגדת לבנך בקול רם ותו קשה תיבת התעללתי דרש"י פי' שחקתי וכל המפ' אחזו צער דכלפי שמייא לא יצדק לומר שחקתי ותו דלא ידענו מהו השחוק והם ז"ל תירצו והוא דכיון דכך יצאה הגזרה מלפניו יתב' לטבוע את המצריים בי"ס לזה צוה למרע"ה לומר לפרעה נלכה נא דרך ג' ימים במדבר ונזבחה לה' אלד'ינו ולא אמרו לי שאחר הג' ימים יחזרו כ"א סתם ג' ימים נלך במדבר והקב"ה כ"י השריש בדעת פרעה יסוד חזק שכשאמרו ג' ימים הוא ע"מ לחזור ולכן כשיצאו ממצר' כתי' ויוגד למלך מצר' כי ברח העם ויהפך ופירש"י משם המדרש דאיקטורין שלח עמהם וכשראו שעברו ג' ימים ולא חזרו באו והגידו לפרעה ותכף רדף אחריהם ונטבעו בי"ס ולזה הוכרחו ליקח כל הרכוש כלי כסף וכלי זהב בתורת שאלה דוקא כדי לאמת ולחזק מה שהושרש בדעתם שיציאתם היתה ע"מ לחזור דוקא. דזה נראה לפקוע"ד דיהיה כוונת הכתוב דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וגו'. דהכוונה דקא מזהיר רחמנא למשה רבינו עליו השלום שיגלה סוד זה באזני העם כדי שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה דוקא בסוד ולא בגלוי כדי שלא ידעו המצריים ויבינו שדעתם לחזור

אשר עפי"ז נר' לפקע"ד לפרש ויכוח שהיה בין פרעה ובין מרע"ה ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלד'יכם יכם מי ומי ההולכים. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים ויגרש אותם מאת פני פרעה

והדקדוקים רבו בהני קראי א' אמאי נקט בלישניה מי ומי ההולכים היל"ל מי הם ההולכים. ותו ק' וכי כל כך היה פתי וסכל דלא הבין דישיב לו מרע"ה כולנו רצונינו לילך ומה זו שאלה ובמדר' פ' בא איתא דחשש פרעה שמא יברחו ולא יחזרו ולזה רצה לעכב הנשים והטף. לכאור' ק' דכל הני קראי הם מיותרים דהיל"ל לכו הגברים ועבדו את ה' ואם לא יתרצה בזה מרע"ה לא ישלחם כלל ולמה התחיל בויכוחים מי ומי ההולכים והשיב מרע"ה והוא קלל אותם באריכות דברים ללא צורך. ותו ק' תשובת מרע"ה דהוצרך לפרט בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו היה די שיאמר כולנו הולכים. ותו ק' תיבת נלך ב' פעמים היא מיותרת. ותו ק' אומרו בצאנינו ובבקרינו דפרעה לא נחית לשאול על הצאן והבקר כ"א על האנשים והנשים והטף ומה לו להשיב על מה שלא שאל ותו ק' תשוב' פרעה יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם דאי כפשטיה דמקלל אותם הא ודאי לא אסיק אדעתיה דפרעה דמשה ואהרן יחושו לקללתו ובפרט שהם שילוחים מאת הקב"ה ואומר להם יהי כן ה' עמכם ודאי שהוא עמהם מאחר שהוא שלח אותם. ותו ק' אומרו ראו כי רעה נגד פניכם ופירושו ראה באצטננינותו שכוכב דם עולה לקראתם. וכי לא ידע דגם מרע"ה יראה באצטגנינותו שלו כך ג"כ ומה בא לו לחדש. והרב בעה"ט פי' דהכי קא"ל וכי אתם חושבים ליכנס לארץ הרי יוצאי מצרים אינם נכנסים לארץ רע"ה נג'ד פניכ'ם ס"ת הד"ם כי כולם ימותו במדבר ולמה לך להוציאם ממצרים. ולכאורה ק' אם כל קושית פרעה היא זאת