איש אמונים קצט

שכינה אמרה על כי אין אלד'י בקרבי דהיינו שנסתלקה שכינה בודאי שמצאוני הרעות האלה דעד עכשיו כיון שהיתה שכינה עמה היתה בטוחה קצת אבל עכשיו שראתה שאין אלד'ים בקרבה נצטערה ביותר ולזה השיב לה הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר ר"ל מה שאני הסתרתי מאסתר פני הוא משום דפנה אל אלד'ים וכו' דהיינו שנסתכלה בצורת הצלמים ועברה על לאו דלא תפנו אל האלילים כדאמרן

ועוד נראה לפרשו באופן אחר כו' המאמר הנז' דפליגי הרשב"י עם תלמידיו והוא בהקדים מ"ש רז"ל דכ"ז ויש בדור צדיק הקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור וכ"ז הוא דוקא בשאר עבירות אבל בעון ע"ז לא דעפי"ז פי' מהרימ"ט כו' הכתוב ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה עי"ש. עוד נקדים מ"ש המפ' דכ"ז הוא כשאינו מזהיר את העם שלא יחטאו אבל כשהוא מזהיר את העם ולא שמעו אליו אין לו לצדיק הנמצא בדור להיות נתפס בעון הדור וכמ"ש הכתוב התם ביחזקאל ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת וגם מצינו בילקוט שאמרו דבשעה שהיו הולכים ישר' למשתה אחשורוש עמד מרדכי הצדיק והתחיל לזעוק אליהם ולומר להם שלא ילכו ולא ישמעו לו כלל

מעתה זה נראה כוונת רז"ל דאמרו שאלו תלמידיו את רשב"י מ"מ נתחייבו ישראל וכו' והלא הלכה היא נוטל צדיק אחד ומכפר וא"כ מהראוי שימות מרדכי הצדיק ויכפר על הדור ולמה עשה ה' ככה א"ל אמרו אתם והם הכריעו בדעתם שבודאי הוא שמה שנתחייבו הוא משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע וע"ז העון אינו מן הראוי שיתפוס למרדכי כיון שהוא הזהיר אותם שלא ילכו ולא שמעו אליו וקיים בו מקרא שכתוב ואתה את נפשך הצלת ולזה השיב להם אם איתא שהוא על עון זה מ"מ נתחייבו כל העולם תינח הדרים בשושן שהלכו לסעודה ולזה השיב להם דיש להם עון אחר אשר חטא דהיינו שהשתחוו לצלם ובעון ע"ז אינו מועיל להם נטילת הצדיק כמ"ש דעפי"ז נר' ג"כ לפרש כוונת ויכוח המן עם אחשורוש דא"ל ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וגו' ולא נאריך בדקדו' ובהקדים עוד מ"ש המפרשים דכ"ז דמועיל פטי' הצדיק כדי לכפר על עבירות שבידם הוא דוקא כשחוזרים בתשו' והם באחדות גמורה ואז כנפש אחד יחשבו ומועיל להם פטי' הצדיק וכדאמרו בזוה"ק דדמי להקזה שמקיז אדם מזרועו או מידו שמועיל לכל הגוף ומתרפא כל הגוף

מעתה זה נראה כו' המן בהקדים לו לאחשורוש לומר לו הלא תדע דישנו עם אחד ואמת דאם היו באחדות היה מועיל להם דהקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר להם אבל עכשיו הם מפוזר ומפוזר והם בפירוד ואין להם אחדות ואם כן אינו מועיל להם זה התיקון של נוטל צדיק א' ומכפר וא"ת אפשר דהם צדיקי' ואין להם עון תדע דאת דתי המלך מלכו של עולם אינם עושים וא"כ אין שוה להניחם ולא תירא ולא תפחד מהם

ובאופן אחר נראה לפקע"ד לפרש כו' הפסוק הזה ישנו עם א' וגו' וגם כוונת אסתר דאמרה ליה לאחשורוש ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו' דמה לה לו' הכי דכל כוונתה היתה להציל את ישר' ולהודיע למלך מחשבת המן וא"כ מה לה לומר הכי וכי לא היינו אצלו בגלות לעבדים ולשפחות ומאי האי דקא אמרה החרשתי

אמנם נראה עפ"י מ"ש בי"ד סי' רס"ו בשם הרמ"ה. וז"ל גוי ששבייה לישראל קניה בד"ד הדר זביניה לישראל קניה למעשה ידיו דכי היכי דקני ליה גוי למעשה ידיו ה"נ מצי לזבוני למעשה ידיו וכפועל דעלמא ע"כ. אמנם הריטב"א והביאו הנ"י וכן כתב בשיט' הנדפס ליבמות וכן בשי' בקידושין ד' ט"ו מפורש יוצא דס"ל דבמלחמה קונה אותו לגופו ואפי' גוי לישר' וכ"ש גוי לגוי עיש"ב. ומייתי ראיה מגיטין דל"ח וכת' עליו מרן הב"י דראיה הפוכה הוא מביא דאדרבא אמרינן דשבאי גופה לא קני ליה אלא למעשה ידיו ומהרשד"ם בסי' קצ"ד חי"ד רצה ליישב בב' אופנים עי"ש ולפקע"ד נראה דראייתו היא ממסקנת הש"ס דקאמר דגוי קונה לישר' בחזקה מדקאמר הכתוב וישב ממנו שבי וגוי קונה גוי מדמצינו עמון ומואב טיהרו בסיחון ודלא כפירש"י ואח"כ ראיתי להרב ב"ח בסי' זה דכתב הכי עיש"ב. וכ"ן דס"ל הרשב"א בשי' לגיטין וכ"ן דס"ל הר"ן שם אמנם ראיתי להרב כ"מ בה' עבדים ובספר ב"י שנסתפק דדוקא ישר' קונה את הגוי בשבי קונה אותו לגופו אבל גוי את גוי לא קני ליה בדינים אלו לגופו אלא למעשה ידיו דאמרי' בהשולח שבאי לגופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו וסיים בסוף לשונו אבל מדברי הרשב"א נר' שסובר דגוי לא קני ליה לגוי חבריה לגופו אפי' בד"ד שכתב בתשו' דעבד ישמעאל אינו קנוי לרבו קנין הגוף אלא קנין פירות וכו' וסתם עבד ישמעאל בארץ אדום בשביה הוא ניקח בד"ד ואפ"ה לא קני גופיה ע"כ ואחר ניו"ק הרי מפורש בדברי הרשב"א בשיטתו לגיטין דס"ל דגוי קני לגוי במלחמה לגופו מדמצינו שעמון ומואב טיהרו בסיחון וגם לישראל קונה מדכתי' וישב ממנו וכו' ודלא כיש מפרשים דהיתה שפחה כנענית עי"ש ודוחק לומר דחזר בו בתשובותיו אלא נר' לפקע"ד דליכא ראיה מהא דכתב בתשו' משום דהתם שאלוהו בראובן דהיה לו ע"כ או ישמעאל ובא שמעון לאותו עבד או דרך פיתוי או בחזקה ומסר אותו לחכמי ישראל וגיירוהו בפני ג' אם יצא העבד לחירות בענין זה וע"ז השיב שערב ב' ענינים זה בזה שע"כ הוא שמל וטבל יען שאינו יכול להיות בבית ישראל כי אם י"ב חו' עד שיקבל מצות מילה וטבילה והכא שכבר היה לראובן בביתו זה העבד בודאי שכבר על וטבל והוא גר והעבד הישמעאלי איננו קנוי לרבו קנין הגוף דכתי' וגם מבני התושבים וכו' והביא סוגית הש"ס דגיטין דאמרו דאין קונים זה מזה וכו' וסיים וז"ל הנה ההפרש שיש בין זה לזה הוא דבעבד כנעני לא עבד כלום שכבר גר הוא אבל בעבד ערל ממש אם הטבילוהו וכו' ע"כ וא"א כמו שהבין מר"ן הב"י בדברי הרשב"א איך כתב לבסוף אבל בעבד ערל וכו' דהיכן דבר עד עכשיו בעבד ערל כדי שישים לנו הפרש זה אלא ודאי נר' לפקע"ד דהאי עבד ישמעאל דנקט הרשב"א לאו דוקא אלא דהשואל נקט הכי מפני פחד שלא לומר עבד ערל נקט הרשב"א ג"כ הכי אבל כל מגמתו הוא ליתן הפרש בין עבד כנעני לשאר עבדים שבזמן הזה שמוכרים את עצמם אבל מעולם לא נכנס בקונה במלחמה ומשו"ה לא הביא ראיה כי אם פסוק דגם מבני התושבים וכו' ולא הזכיר תחי' הש"ס דאמרו שבאי גופיה וכו' משום דהוא לא קאי בקונה במלחמה כי אם בקונה בדמים ולעולם בקונה במלחמה ס"ל כדכתב רש"י דקונה לגופו כדכתיבנא זה נר' לפקע"ד כדי דלא תקשי הרשב"א משי' לתשו' וא"כ זכינו לדין דהרשב"א קאי בסברת הריטב"א ומעתה אזדא ליה מ"ש הרב ב"ח דס' הנ"י יחידאה היא נגד כל הפוסקים עי"ש דלא היא דהרי מצינו כמה רבוואתא דסברי הכי וכמ"ש וכ"ן דס"ל הרמב"ם מדכתב