איש אמונים קצח

ובמסיבת גוים וכו' דאין כונתו אלא על מקום ההסיבה דהיינו בבית הגוי קרי ליה מסיבת גוים והיינו כדאמר בש"ס. אבל על המסובים לא איכפת ליה כל שהוא בבית הגוי אסור דאם כדברי מר"ן הב"י נפקא לן עוד דאי היה מסיבת גוים בבית ישראל ואוכלים ושותים משל ישראל דגם זה אסור וזה לא מצינו בשום מקום דאסור אלא ודאי כדאמרן ודלא כמ"ש מר"ן הב"י דבאמת דקדוק הלח"ם היא קושיא אלימתא

והנה הטור הביא משם אביו דאם הגוי שולח לישר' עופות או דגים דמותר משום דפשטא דקרא ומשמעות הלכה משמע הכי אלא וקרא לך ואכלת מזבחו שהוא קרוא לאכול בבית הגוי עי"ש ואחרי ניו"ק לא ידעתי להבין מאי ראיה מביא מפשטא דקרא וגם ממשמעות הלכה דאה"נ דהכי משמע וקרא לך. אמנם מצינו איסור אחר בזה דזה נקרא דשלח לו דורון לישר' וכמו שמצינו בסי' קמ"ח דגוי השולח דורון לישראל ביום אידו אסור לקבלו משום דכיון דשלח לו ביום אידו איכא משום דאזיל ומודה ה"ה כיון דשלח לו ביום משתה בנו איכא משום דאזיל ומודה וחד טעמא הוא הכא והתם ואיך התיר בפשיטות. ועוד ק"ל על הב"י דכתב ע"ז וז"ל ולפ"ז אפי' שלח לו בשר ששחטו ישר' מותר וכן מבואר בתשו' הריב"ש בסי' ע"ג והמעיין יראה בתשו' הריב"ש דלא שאלו ממנו כי אם על איסור נעלם מן העין וע"ז השיב להם כיון שלא שחטו בעיר כי אם זה העגל בשחיטת ישראל ליכא למיחש וא"כ איך אנו למדין מזה לומר דקאי בס' הרא"ש ואם נאמר דכונת מר"ן הוא דהוכיח מדלא קאמר הריב"ש לשואל דאסור לקבלו משום איסורא דמשתה גם זה ליתא דאה"נ דלגבי משתה ליכא משום איסור דאזיל ומודה היינו לדינא דגמרא אמנם עכשיו בזה"ז התירו כל איסור דאזיל ומודה וכמ"ש הוא עצמו בסי' קי"ט דמותר דאם כנים אנו בזה נר' דמשום הכי לא הוצרך הרא"ש בתשו' לומר לנו דאסור משום דאזיל ומודה ליכא בזה"ז כמ"ש הרא"ש בריש פ"ק דע"ז עיש"ב משו"ה בהך תשו' כל שקלא וטריא שלו הוא אם מותר באופן שאינו הולך לבית הנוי וכגון ששלח לו וכדכתיבנא איך שיהיה נמצינו למדין מכל האמור דישראל ההולך למשתה של גוי אפי' דאוכל ושותה משלו אסור. מעתה נבא לכונת המאמר דהתלמידים חשבו דכל העון היה כזה האופן דח"ו ישר' שבאותו הדור לא אכלו בישולי גוים וטרפות וכדומה. כי אם אכלו משלהם ויען דאף בזה איתא לתא דע"ז כדאמרן. ומשו"ה נתחייבו לבד אבל לא בפועל ח"ו כיון דהעון עצמו אינו כ"כ כי אם מדרבנן ומשו"ה לא הוקשא להם לפי סברתם מה שהקשו לרבם רשב"י וכי משוא פנים יש בדבר וכו' משום דחשבו דכיון דלא הי' עון גדול ניצלו ומשו"ה נקטו בלשונם הטהור משום דנהנו מסעודתו של אותו רשע ולא אמרו שאכלו ולזה הק' להם רשב"י א"כ שבשושן וכו' ואמ"ל על שהשתחוו לצלם נ"נ ומשו"ה הקשו לו תינח לפי סברתינו דניצולו משום דלא עבדו ע"ז ממש כי אם לתא דע"ז

אמנם לפי סברתך דאתה אומר דהוא עון ע"ז ממש א"כ קשה וכי משוא פנים יש בדבר ותי' להם הם לא עשו אלא לפנים וכו' דעפי"ז נר' לפקע"ד דיובן כוונת הכתובים האמורים התם בפ' וילך וכה תוארם ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלק'ו נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו וגו' ואמר ביום ההוא הלא ע"כ אין אלק"י בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההיא ע"כ הרעה אשר עשה כי פנה אל אלק'ים אחרים ע"כ. ולכאורה הדקדוקים מבוארים דכל העונש הבא לכם דומצאוהו רעות וגו' משום דזנה אחרי אלק'י נכר הארץ וא"כ מה זאת האמירה שלהם הלא ע"כ אין אלקי' בקרבי וגו' דנר' דלא כיוונו הם עע"ז

ועוד האי דנקט אשר הוא בא שמה בקרבו נר' שפת יתר דהיה די במה שאמר וקם העם הזה וגו' ומאי נ"מ אם הוא בארץ אויביהם או לא ועוד דרז"ל דרשו אסתר מה"ת מנין שנ' ואנכי הסתר אסתיר וגו' ולכאורה מה יש קשר עם הקודם אמנם עפ"י האמור ניחא ונקדים עוד מ"ש בזוה"ק ע"פ ותורתך בתוך מעי דהיינו בקיום התורה והמצות השייכים לקרביים ומעיים והיינו שהרחיק עצמו מאכילה ושתיה אסורה

מעתה נר' שזה כוונת הפסוקים דקאמר הקב"ה הלא תדע דיבא זמן דקם העם הזה וזנה וגו' דהיינו בזמן נ"נ הרשע וא"כ הוא באונס ולפנים כיון שהם נתונים בגלות בידם וע"ז וחרה אפי בו ביום ההוא וגו' דיבא להם רעת המן הרשע והיינו ועזבתים והסתרתי פני מהם וכ"ז הצרה לא יבא להם תכף בזמן נ"נ כי אם בזמן אחשורוש כשהלכו לאכול בסעודתו וזה הוא דאמר והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות והם ישר' כיון שראו שמזמן נ"נ הרשע לא בא להם שום צרה כי אם בזמן אחשורוש חשבו שכ"ז הוא בשביל האכילה ולזה אמר הכתוב ואמר ביום ההוא דהיינו ישר' הלא ע"כ אין אלק"י בקרבי וגו' ר"ל על ששמרתי דינים התלוים בקרבים ובני מעים דהיינו אכילה במשתה גויים מצאוני הרעות האלה היינו סברת תלמידי רשב"י והם מתמיהים ע"ז וכי כ"כ גדול זה העון שיתחייבו ישר' כליה ח"ו מה שלא נתחייבו כשעברו על ג' עבירות חמורות דהם ע"ז ונ"ע ושפ"ד בשעת חבהמ"ק ומשו"ה אמר הכתוב ואמר ביום ההוא וגו' דרך תימה ולזה משיב הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר ר"ל שרצה להודיענו שכ"ז הוא בזמן אסתר אבל טועים הם שחשבו שהוא בשביל שנהנו מסעודתו של אותו רשע אלא כ"ז בא להם משו' כי פנ' אל אלד'ים אחרי' דהיינו כמו שאמר רשב"י שהשתחוו לצלם ומשו"ה נקט בלשון כי פנה וגו' דהם האמת שלא עשו אלא לפנים וגם אני לפי שעה הסתרתי פני מהם לבד אבל כשחזרו בתשו' חזר וריחם עליהם ותלו אותו ואת בניו והציל את עמו ולזה סמך לזה הכתוב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ר"ל ועתה ע"י שעשיתם תשו' כמ"ש רז"ל אין ועתה אלא תשו' תכתבו לכם את המגילה ששם הוא שירה לישראל על נס הגדול הזה והיתה השירה הזאת לעד בבני ישראל כמ"ש רז"ל ע"פ וזכרם לא יסוף מזרעם שימי הפורים לא יתבטלו אפי' לימות המשיח ודו"ק

ובאופן אחר נר' לפקע"ד לפרש כוונת הכתובים הללו בהקדים מ"ש הרמב"ם בה' ע"ז ה"א וז"ל ואפי' להסתכל בדמות צורה אסור שנ' אל תפנו אל האלילים וגו' וכ"כ כל מוני מנין המצות עוד אמרו רז"ל בש"ס דמגילה אמר ר"ל כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימינה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני וגו' עי"ש נמצא דהיא חשבה בדעתה שכל טעם סילוק שכינה היתה משום דהיא הולכת לבית אחשורוש ברצון נפשה ולא כמו שהיתה עד עכשיו באונס. אמנם לפי קע"ד נר' דכל טעם סילוק השכינה היתה משום דקא עבדה על לאו דאל תפנו והוא מדקדוק רז"ל דאמרו כיון שהגיעה לבית הצלמים וכו' דלמה המתינה סילוק שכינה עד שם ולא נסתלקה תכף ומיד שהלכה מביתה אלא ודאי נר' כאמרן אלא שבתי' דאמרה שמא אתה דן וכו' יתורץ גם זה בהכל הוא אונס וגם הסתכלותה בצלמים היא אנוסה וסרה השכינה ולזה נר' כוונת הכתוב ואמר ביום ההוא סובב לאסתר דבשעה שראתה