איש אמונים קצז

ואומר טול מה שבחרת מזה נר' דגם המלחמה עם ישר' לא היתה כי אם להכעיס דוקא ולא לש"ש. מעתה יבא על נכון כו' הכתוב דקאמר זכור את אשר עשה לך וגו' וא"ת דאיך צוה הקב"ה לנו זכור וכי מאחר דא"ל דביאתו היתה כדין וכהלכה לזה תי' יטיב וקאמר הלא תדע לך דעשה מועשה להפך דהיינו ויזנב בך כל הנחשלים וגו' וכמו שפי רש"י ז"ל שהיה חותך מילות וכו' וזה הוכחה גדולה דולא ירא אלד'ים וא"כ איך נוכ"ל דכוונתו היתה לש"ש ומשו"ה צוה ה' זכור דעפי"ז נראה לפקע"ד ג"כ כו' המלומר הנצב פתח השער דאמרו דכל כוונתו של משה רבינו לצוות ליהושע ולא לאחר משום דהוא ן' בנו של יוסף הצדיק דכתי' בי' את האלד'ים אני ירא דלכאו' י"ל דאיך מספיק טעם זה לפוטרו למרע"ה שהוא גדול הדור כבן של ישראל דשייך לו המלחמה ולצאת לקראת עמלק ומצוה בו יותר משלוחו אך עפ"י האמור ניחא דאם היה אחר או משה רבינו יוצא למלחמה הי"ל טענה זאת דכוונתו לש"ש ואין בידם להוכיח לזה א"ל ליהושע הדבר תלוי בך משום דמצינו בזקנך דכתי' את האלד'ים אני ירא ולהכי ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם אמנם בפיו היה טוען מרגלים אתם וגו' נמצא דאף דהיה לו טענה מרגלים אתם יען שהיה ירא אלד'ים עשה להפך ובזה הרשע מצינו להפך מזה שבפיו יש לו טענה שלש"ש היתה ביאתו על שרפו ידיהם אמנם מכח שלא היה ירא אלד'ים עשה מעשה נגד ה' וחתך ערלות וזרקן וכו' ולהכי יבא בן בנו ויפרע ממנו דהיינו יהושע. נמצינו למדין דכל צרה הבאה על ישר' היא על איזה עון אך כ"ז שישר' עושים רצון השי"ת בתורה ובמצות אין שום אומה ולשון שולטת ומשו"ה שאלו תלמידי ר' שב"י את רשב"י מפני מה נתחייבו ישר' שבאותו הדור כליה א"ל אמרו אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של. אותו רשע א"ל א"כ שבשושן יהרגו של כל העולם אל יהרגו א"ל אמרו אתם א"ל מפני שהשתחוו לצלם אמ"ל וכי, משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ב"ה לא עשה אלא לפנים שנאמר כי לא ענה מלבי

והנה כל המפרשים אחזו צער לפרש מאמר זה ולסלק כמה קושיות דאית ביה כאשר יראה הרואה הלא המה בספרתם גם אני אענה חלקי והוא די"ל למה נקטו בלשונם הטהור מפני שנהנו ולא אמרו מפני שאכלו ועוד דישר' שבאותו הדור איך יתכן שטעו בדבר כזה לאכול בישולי גוים וזבחי מתים והנה כדי להבין זה נר' במה שאמרו התם במס' ע"ז ד"ח תניא רשב"י אומר ישר' שבח"ל עע"ז בטהרה כיצד גוי שעשה משתה לבנו וזימן כל היאודים שבעירו אף עפ"י שאוכלים ושותים משלהם ושמש משלהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנא' וקרא לך וגו' ואימא עד דאכיל אמר רבא א"כ נימא קרא ואכלה ומאי וקרא לך משעת קריאה הילכך כל ל"י בין א"ל מחמת הלולא ובין לא אמ"ל מחמת הלולא אסור מכאן ואילך אי א"ל וכו' אסור ואי לא לא ומותר ואי א"ל עד אימת עד י"ב חו' ר"י בריה דרב משרשיא איקלע לכי ההוא גוי לבתר י"ב חו' ושמע דאודי ופירש ולא אכל עכ"ל הש"ס

והנה י"ל בדברי הש"ס דמפשטא דסוגיא נראה דכל טעם האיסור הוא משום דקא אזיל ומודה לע"ז ומשו"ה נתנו דבריהם לשיעורין וכ"ז הוא באוכל ושוהה משלו אלא שהוא בית דגוי אבל באוכל משל גוי ג"כ הא ודאי דאסור והוא זבחי מתים ממש

אמנם רש"י בד"ה מסתמא להלולא מכוין ואסור דכל ימי הלולא מקריב לע"ז ע"כ וכן פירש הר"ן דנר' דכל האיסור הוא משום תקרובת ע"ז ולא היא אלא טעם הדבר דקא אזיל ומודה וכדברי הש"ס ושמע דאודי דהוי כעפ"ז אבל אינו ע"ז ממש ומשו"ה עפ"ז בטהרה דהאמת אכלו משל ישראל ולא משל נכרי וברש"י בפסוק זה בפ' כי תשא כתב וז"ל כסבור אתה סאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך במודה בעבודתם שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך עכ"ל נר' ברור דס"ל דאוכל מכל גוים ויבא לידי חתנות וזה דלא כהש"ס דילן דאמרו משעת קריאה אסור ואפי' דאוכל ושותה משלו ויותר ק"ל על הרא"ש ז"ל דכתב על זה הלשון של רש"י וז"ל דהוצרך לומר כסבור אתה וכו' מפני שקודם זה כתיב השמר לך וכו' וא"כ מהו זה שחזר וכתב עוד פן תכרות ברית מפני וכו' וזה הוא ששנינו התם ישראל שבח"ל וכו' ע"כ והרואה יראה כמה מן הקושי בדבריו אלו דאיך כתב וזה הוא ששנינו דבש"ס קאמר אפי' באוכל משלו ואילו לדברי רש"י נר' באוכל משל גוי מדקאמר שמתוך כך וכו' ואיך השוה פי' רש"י עם מה ששנינו התם ועוד דהתם בש"ס אמרו איסורא מדרבנן משום דקא אזיל ומודה הגוי ומדברי רש"י נר' דקאי אאיסורא דאורייתא מדקאמר שמתוך כך וכו' וכן קשה להרב נ"י דגם הוא השוה דעת רש"י עם הסוגייא דכתב וז"ל אבל לשון הש"ס מדוקדק יותר והביא לשון הש"ס וכתב וז"ל הרי דס"ל דקרא מיירי באוכלי' ושותים משלהם וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו אכלו מתקרובת ע"ז והיינו טעמא שמתוך כך וכו' עכ"ל וכל ישר הולך יראה דבש"ס נא אמרו הך גזירא שמתוך כך וכו' אלא משום דאזילי ומודה ובאוכל משל גוי אה"נ דאיכא משום תקרובת ומתוך כך בא ולוקח בנותיו אבל הכא לא דברו בזה הסוגיא ואיך משוה זאת הסוגיא עם פי' רש"י ועי' לה' נ"ב במצוה קי"ב דהק' לרש"י כמ"ש והניחו בתימה

וראיתי להרב דרישה בי"ד סי' קנ"ב שנסתפק אם יש היתר ללכת למשתה משום איבה וכמ"ש בסי' קמ"ח דבזה"ז כיון דאין בקיאים וכו' מותר לשאת ולתת עמהם ולכאורה לפקע"ד כפי מה שהוכחנו דבש"ס לא אמרו דאסור אלא משום דקא אזיל ומודה וכו' א"כ בודאי דליכא ספיקא דבעו שאמרו באיסור דלשאת ולתת דבזה"ז מותר ה"ה בהא דמותר אמנם אם אוכל משל גוים דאיכא משום תקרובת ומתוך כך אתה בא ליקח מבנותיו כמ"ש רש"י בחומש בודאי דאסור אפי' בזה"ז ואפי' דאיכא איבה ומן התימה על הרב דאיך תלה ספיקא במ"ש בש"ס והרב ע"ז דחה דברי הפרישה וכתב וז"ל ודבריו תמוהים דאיך יסתפק במה שמפורש בכתוב וכו' ואיך נתיר משום איבה עי"ש ודבריו ג"כ אינם אלא מן המתמיהים דהרב דרישה לא קבע ספיקא כי אם על דכרי הש"ס דהוא איסורא דרבנן כעין איסורא דלשאת ולתת עמהם וע"ז נסתפק אם גם בזה נתיר משום איבה או לא כיון דלא בא בפירוש בזה בדברי הפו' אבל באוכל משל גוים דאיכא איסורא דאורייתא דמתוך כך וכו' לא מצינו דהתירו רז"ל מעין זה כדי שנבא לבית הספק גם בזה והש"ס דמביא ראיה מהפסוק דקאמר וקרא לך הוא אסמכתא בעלמא כאשר יראה המעיין באו' שדבריו צ"ע וכ"ן מדברי הרמב"ם דכ"ז דאמרו בש"ס הוא מדרבנן דכתב בפ"ט דה' ע"ז וז"ל וכל הרחקה זאת מפני ע"ז היא וכו' הרי דקרי ליה הרחקה וכ"כ הטור בפי' עי"ש והנה מר"ן הב"י דקדק בדברי הרמב"ם דכתב הואיל ובמסיבת גוים אבל דאם אכל במסיבת ישר' אפי' שהוא בבית הגוי לא מיחסר. והק' עליו הרב לח"ם דזה הוא הפך הש"ס דאמרו מאי וקרא משעת קריאה. והאמת אתו דבש"ס הכי נר' ולפקע"ד נר' לפרש דברי הרמב"ם דנקט הואילו