איש אמונים קצו

מ"ש רז"ל דכל מלך סתם האמור במלילת אסתר הוא רמז למלכו של עולם ולזה הוקשה להם להתו' דנמצא דהסכים הקב"ה בגזירת המן באומרו ויאמר המלך הכסף נתון לך וכו' ואיך חזר בו וניצולו ישראל לזה תי' דהכסף בני' העץ ונמצא דההסכמה היתה על העץ ולא בכסף דעפ"ז פי' ג"כ כונת רז"ל אדם ולא מלך ר"ל ר"ל מלכו של של עולם דאמר לשון דנר' דהסכים אבל אינו הכי אלא על העץ הסכים ולא על הכסף דעפ"ז מפרש ג"כ מרן אבא כוונת הכתוב ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היאודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ ובהקדים עוד מ"ש הרב נאות יעקב בס' מ"ל דלשון ספר מתפרש לשון מספר וחשבון מעתה זה הוא כונת הפסוק דקאמר ובבואה לפני המלך ר"ל כשבא מחשבת המן לפני המלך דהיינו לפני מלכו ש' עולם אמר הקב"ה כדי לבטל זאת המחשבה דהכסף עם הספר ר"ל עם המספר שלו דהיינו העץ ועי"ז ישוב מחשבתו על ראשו ועל בניו ותלו אותו על העץ ועיין בדרשת הרב מ"ז דפי' כוונת הפסוקים האמורי' התם בפרשת כי תצא כי תדור נדר לה' אלוד'יך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלוד'יך מעמך והיה בך חטא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא וכתב דבא לרמוז על אופן זה שאם אתה נודר ע"מ לצאת י"ח או לגלח ממעות מעשר דהיינו מדבר שבחובה וזה הוא כוונת כי תדור נדר מדבר שהוא כבר לה' אלד'יך לא תאחר לשלמו ר"ל מכיסך וממונך דהיינו מן החולין משום דאם אתה רוצה לתת מדבר שבחובה דרוש ידרשנו ה' מעמך כסברא רש"י והתוס' דאמירתו לגבוה וכו' ולא עוד אלא והיה בך חטא שנמצא לא קיימת נדרך וכי תחדל לנדור ר"ל שאינו מתחיל בנדר תחילה אלא שאומר ע"מ שאצא י"ח הרי עלי תודה וכו' כדכתבו התו' בזה לא יהיה בך חטא למר כדאית ליה דאינו נזיר דהיינו סברת מהרש"ך דפי' דלא חל הנדר כלל ולמר כדאית ליה כסברת מרן הכ"מ דיקיים הנדר כמו שנדר עיש"ב ועיין בדרוש מרן אבא בדרוש מתן תורה דפירש כוונת הפסוקים בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו וכו' עיש"ב מעתה נבא לכוונת נושאי מקדם דאמר הכתוב מאהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם שם רמז למ"ש בזוהר בפ' כי תשא על פסוק ומשה יקח את האהל ר"א אמר בקדמיתא מאהל סתם כד"א אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח והשתא אהל מועד עוד נקדים מ"ש רז"ל אלה פקודי המשכן וכו' אמר ליה הקב"ה למשה שעתיד להתמשכן בשביל עונותיהם של ישר' וכו' לזה אמר ליה הלא תדע שנקרא אהל מועד שעתיד להחרב וא"ת מה תהא עליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ר"ל אדם כי יקריב אדם חשוב דהיינו הצדיק שיהיה קרבן לה' וע"י תהיה כפרחינו שהם מזבח כפרה לישר'. חזרתי ואמרתי אדם כי יקריב וכו' שם רמז למ"ש רז"ל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך והוא על המן נמצא דשם אדם כינוי לא"ה ותי' התו' בב"ק דהכא שאני משום דסמיך שם ה' עוד כתבו התו' בקידושין דל"ג ע"פ זכור אשר עשה לך עמלק דהיינו כל ביאת עמלק הוא בא על עון המשקלות דבתר פ' משקלות כתי' פ' עמלק והיינו דכתי' מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמיך ליה בא זדון ויבא קלון ופי' הרב פ"ד בד' נ"ה דהכונה עם מה שאמרו בספרי פ' קדושים לא תעשו עול במשפט במדה במשקל אם לדין כבר נאמר ומהו משפט האמור כאן היא המדה והרי הוא כמקלקל את הדין וגורם לחמשה דברים האמורים כפ' דיינים ומסלק את השכינה וכבר ידוע שכ"ז שהשכי' שרויה בישר' אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם ולזה אמרו שבשביל עון המשקלות בא עמלק משום ש עון זה מסתלק השכינה ניתן לו רשות לבא פ נמצינו למדין שכל זמן שישר' אינם עושים עונות כ שכינה שרויה בישר' ואין כל אומה ולשון יכולים לשלם בישר' ומכ"ש עמלק ולזה רמזתי אדם כי יקריב כי אם ראית שאדם דהיינו א"ה כי יקריב להרע ל לה תדעו שהוא מכם ר"ל בשביל מעשיכם שגרתם סילוק שכינה וניתן להם רשות לבא לזה התיקון הוא קרא לה' ר"ל שתתקנו מעשיכם ויהיה השראת שכינה וזה הוא קרבן לה' חזרתי ואמרתי אדם כי יקריב מכם שם רמז אד"ם הוא אליהו משיח דוד שעתיד הקב"ה לשלוח לנו לגאלינו שיהיה במהרה בימינו וכל הקצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשו' ולזה בא רמז כדי שיהיה זה אד"ם דהיינו אליהו ומשיח ן' דוד שיקריב ויבא אלינו הלא תדעו שהדבר תלוי בכם והיינו מכם ובאיזה דבר קרבן לה' שתקרבו לה' וכדאמרו רז"ל שובה ישר' כדי ה' אלוד'יך ובכן בא יבואו אליהו ומשיח ן' דוד כי"ב

דרוש ג' לשבת זכור

ממורי הרב בעהמ"ח ס' בני בנימן זלה"ה. אשר דרש אותו בק"ק גדול שנת תתקצ"ו ליצירה

והנושא בא

ושכנתי בתוך בני ישר' והיתי לחם לאלד"ים וידעו כ' אני ה'. ושכנתי בתוך בנ"י והיתי להם לאלד'ים וירעו כי אני ה' אלד'יהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשבני בתוכם אני ה' אלד"יהם

איתא התם במדרש רבא פרשת בשלח ויאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים למה ליהושע אמר לו זקנך אמר את האלד'ים אני ירא ובזה כתיב ולא ירא אלד'ים יבא בן בנו שאמר את האלד'ים אני ירא ויפרע ממי שאמר ולא ירא אלד'ים עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה גדלה מצות זכירת עמלק וכמ"ש הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ולכאורה צריך לתת לב ולהבין סוף הפסוק דקאמר ולא ירא אלד'ים דנרא' שפת יתר דבודאי רשע זה אשר מבטן פשע ולא שת לבו את כל מעשה ה' אשר עשה עם ישר' ובא להלחם עמהם בודאי הגמור דליכא יראת אלד'ים על פניו ומה בא ללמדנו

והנה בילקוט פרשת בשלח נחלקו רז"ל דאיכא מאן דס"ל דהאי ולא ירא אלד'ים קאי לישר' ומשו"ה נענשו אך פשט הכתוב לא משמע הכי וכן רש"י בחומש פי' הכי וא"כ קשיא דזה לא איצטריך כדאמרן ונראה לפקע"ר לתת טעם דהוצרך הכתוב להשמיענו דלא היה ירא אלד'ים משום דאית ליה לעמלק טענה גדו' דכל ביאתו היתה לשמה על שישראל רפו ידיהם מן התורה ותנאי התנה הקב"ה הקול קול יעקב וגו' וא"כ מה כל החרדה הזאת אשר צוה ה' זכור וגו' אבל באמת שטענה זאת הבל יפצה פיהו משום דא"א הכי איך נלחם עם ה' כ ג"כ וכדרז"ל שהיה חותך ערלות ישר' וזורקן כלפי מעלה