איש אמונים קצ

אלא ודאי כדאמרן דגם מרן פסק כהרמב"ם דס"ל דהוא בזה"ז דאורייתא ועיין לה' ברכ"י דנרגש דלמה שינה את טעמו מרן מסי' תרפ"ה לסי' קמ"ו דבסי' קמ"ו נקט בסתם ובסי' תרפ"ה נקט בשם י"א אמנם לפי דרכינו ניחא קצת דהאמת כל הפו' כמעט ס"ל דהוא דאורית' ומשו"ה כתבו בסי' קמ"ו בסתם וכדי להודיע לנו דאיכא סברה יחידאה והוא הסמ"ג דס"ל דאינו נוהג מדאוריי' ומשו"ה נקט התם בסי' תרפ"ה וי"א מכלל דפליגי והיינו הסמ"ג והרב באר הגולה ציין שם בסי' קמ"ו הסמ"ג ולכאורה לא שייך דהסמ"ג הוא הסובר דאינו נוהג דאורי' והתם מרן סתם כמ"ד דהוא דאורייתא

עוד כתב הרב נ"מ שם וז"ל וקשה לי להחינוך דכ' דמצות מחיית עמלק מוטלת ג"כ ע"כ יחיד ויחיד מישראל ומוטל עליהם להרגם וקשה דהוא הפך דברי הרמב"ם בס' המצות מצות רמ"ח בפי' מצוה זו היא חובת ציבור ולא ע"כ יחיד ויחיד ע"כ ולפקע"ד ק"ל ע"ד דמה לו כי יצעק על החינוך דהוא הפך דברי הרמב"ם דהו"ל להקשות מדברי עצמו דכתב לעיל מיניה וז"ל וזאת מן המצות המוטלות על הציבור כולם בענין שאמרו ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ וכו' ע"כ הרי דגם הוא כתב כדברי הרמב"ם ונמצא דהוא סותר דידיה אדידיה וגם על הרמב"ם ק' כעין זה דהוא כתב במצות קפ"ז וז"ל דכ"ז שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו ופשט הלשון אינו מורה על הציבור שמצווין להכרית אחד מהם דלגבי אחד אינו צריך ציבור לקבצם אלא ודאי נר' פשוט כדכתב החינוך דס"ל להרמב"ם דבתחילה ה בכניסתם לארץ צריך קיבוץ כל הציבור להכרית זרעו של עמלק וכדאמרו ג' מצות נצטוו ישר' ואם נשארו מהם ובא לידינו מצוה על כל יחיד ויחיד מישר' להרגם דמשום דלא אפשר לקבצם את כל ישר' אין סברא לומר דליכא מצוה אלא גם ע"כ יחיד ויחיד אם יש יכולת בידו להרגו מצוה קא עביד תמחה את זכר עמלק שלא ישאר פרסה ותבלין מצאתי לחילוק זה להרב מוהר"י איזיק שאטיין בביאורו על הסמ"ג דכתב וז"ל וק"ל דפ"ב דסנהדרין אמרו שנצטוו למחות זכר עמלק קודם בנין בית המקדש ודריש פסוק זה על דוד דאמרו וכן בדוד הוא ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וכו' משמע דבימי דוד קיימו מצוה זו ושמא בימיו נמחו כל אשר נמצאו באותה מדינה ובמדינות אחרות נשארו יותר ועליהם אנו מצווים לימות המשיח בע"ה הרי דמחלק בין זמן דוד לזמן המשיח וכן אנו מחלקים בין ציבור ליחיד ומוכרח הוא מכח הלשון ומכח הסברה ודו"ק דעפ"י סברת הרב הנז' נר' שיובן דברי הרב ע"כ בפ' שופטים דהביא גירסא אחרת בדברי הסמ"ג מה שאינו כתוב לפנינו וז"ל ולדעת הסמ"ג דכתב שמחיית עמלק הוא ג"כ לימות המשיח דכתיב והיה בהניח וכו' ע"כ ולכאורה מילת ג"כ אינה מובנת דאדרבא לפי סברת הסמ"ג הוא מצוה דוקא לימות המשיח ולא לזמן הזה וא"כ מה בא לרבות במילת ג"כ אמנם עפ"י חילוק זה אפשר דכונתו הוא לרבות לזמן דוד וג"כ לימות המשיח המורם מכל האמור דבמחלוקת הוא שנוי אם נוהגת מצוה זו בזמן הזה או לא דעפ"ז נר' דיובן כונת הסמיכות תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח והיה כי תבא אל הארץ דהכונה הוא לרמוז לנו דתכלית המצוה דהיינו בציבור וכל ישראל וזה לא ימצא כי אם בשעה דוהיה כי תבוא אל הארץ דעפ"י האמור נר' ג"כ שיובן כונת הילקוט בפ' בשלח וז"ל כתוב א' אומר תמחה את זכר עמלק וכתוב א' אומר כי מחה אמחה אלא עד שלא פשט ידו בכם תמחה ומשפשט ידו כי מחה אמחה עכ"ל ולכאו' דברי רז"ל צריכים ביאור דאיך אפשר לומר תמחה לקודם שפשט ידו להלחם בישראל דזה לא מצינו אלא אדרבא ציווי הקב"ה היה משום דקרך בדרך ומהטעמים אשר כתבנו לעיל אלא נר' לפקע"ד דיובן עפ"י האמור ומ"ש שפשט ידו היינו לגבי קב"ה והכונה דעד שלא פשע ידו הקב"ה בישר' ושלחנו בגלות והיינו על ארצינו ועל נחלת אבותינו באותו זמן תמחה את זכר עמלק ר"ל על ידינו ממש אבל הן בעון אחר שפשט ידו בנו ושלחנו בגלות החל הזה ואין כח בידינו לקיים המצות בפועל אזי כי מחה אמחה וכו' דהיינו ע"י הקב"ה ותבלין מצאתי לפרש הכי במה ששמעתי מפה קדוש רב אחאי כמוה"ר אריה ז"ל שהיה אומר משם הרב הגדול כמוהרי"ט דאנון ז"ל כונת רז"ל בנוסח תפילת מוסף יו"ט דתקנו לומר מפני היד שנשתלחה במקדשינו והוא ז"ל היה מפרש עפ"י מ"ש רז"ל דבשעת החורבן, עלו הכהנים לגג המקדש ולקחו מפתחות ב"ה ואמרו כלפי מעלה עד עכשיו היינו גזברים נאמנים ועכשיו טול מה שבחרת ויצא כדמות יד מן השמים ונטל המפתחות נמצא דכל זמן שלא ישלח הקב"ה המפתחות לא אפשר לאדם שיבנה ב"ה ומי גרם לזה אותו שילוח יד עכ"ד פי חכם

מעתה יובן ג"כ עפ"י האמור מאמר הפונה קדים ואמר ר"ת אמר הקב"ה בני הוו זהירין בב' זכירות הללו שכתבתי בתורה תמחה את זכר עמלק שנ' כי מחה אמחה דלכאורה י"ל למה הביא עוד שנ' וכו' דהיה די באומרו הוו זהירין בב' זכירות וכו' ועוד מאי זהירות שייך לענין זכירה אמנם נראה לפקע"ד דהכונה הוא דבא ללמד אותנו שתבינו בדעתיכם למה כתבתי בתורה בשתי לשונות בלשון תמחה דפירושו ע"י הקב"ה והאי זהירות הוא זהירות להבין הדבר ולזה מתרץ ר"ת וקאמר דהכונה הוא אם זכיתם הרי אתם בניו של אברהם אבינו שירש את הארץ בזכות שהמשיל עצמו לאפר שנ' ואנכי עפר ואפר וזכו בניו לעפר א"י ובאותו זמן תתקיים המצוה ע"י והיינו תמחה ואם לאו ח"ו שאתם חוטאים לפניו וצריך אתם לילך בגלות וא"כ התקינו עצמיכם לשעבוד מלכיות וצריך באותו זמן שיקיים המצוה הזאת ע"י הקב"ה ומשו"ה כתב בתורה כי מחה אמחה וכו' דהיינו ע"י הקב"ה

מעתה נבא להבין המשך הכתובים בפ' בשלח ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלד'ים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה וכו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה וכו' ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' ניסי וכו' ולכאורה הדקדוקים מבוארים הם תחילה בציווי משה בחר לנו למה היה צריך להזהירו בבחירת אנשים בודאי ששר הצבא שיוצא למלחמה בוחר אנשים הראוים למלחמה ואינו לוקח חלושים וכדומה ועוד למה עשה משה ככה למנות שר צבא מלחמה ליהושע והלא כמה גדולים ממנו היו באותו הדור אהרן וחור וכדומה ושבעים זקנים ואם מצוה בו במשה רבינו דהוא גדול הדור ועוד מילת לנו נר' משולל הבנה דוכי להם היה הבחירה או בשבילם והלא הבחירה של אנשים הוא צורך המלחמה וא"כ מאי צ"ל לנו ועוד דסיים הפסוק ויעש יהושע כאשר אמר לו משה וכי ח"ו היה ס"ד דתלמיד ותיק כיהושע דלא יעשה כדבר משה דאיצטריך לומר ויעש וכו' ועוד למה איצטריך משה להודיעו עכשיו בשעת הציווי דלמחר הוא ניצב על ראש הגבעה ואם הוא צורך כדרז"ל לתפילה וכו' היה ראוי לעשות הדבר בלתי הודעה בתחילה ועוד במ"ש ויקרא שמו ה' ניסי דנר' שם המזבח קראו