איש אמונים קפט

זה מאחר דסיבה גדולה היתה לו לבא וליקח חלק בארץ לזה תי' הפסוק אינו אמת משום דביאתו היתה תכף בדרך בצאתכם ממצרים זה מורה לגודל שנאתו עם ישראל ומשו"ה אני מצוה זכור וכו'

ועפ"י האמור נראה כו' הפסוקים האמורים בשמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה לך עמלק אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים עתה לך והכית את עמלק וכו' דהוא הדבר אשר דברנו דלא תקשי לשאול המלך דאיך קא מצוה אותו לך והכית את עמלק משור ועד שה וכו' מה שלא צוה לשום אומה ולשון לזה הקדים לו הקב"ה תדע לך שפקדתי את אשר עשה לך עמלק בדרך בעלותו ממצרים וזה מורה באצבע שלא היתה כוונתו כי אם להכרית את שם ישראל כדאמרן ומשו"ה אני מצוה לך והכית את עמלק משור עד חמור וכו' דעפ"י האמור נראה ג"כ רמז סמיכות תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח והיה כי תבא אל הארץ וכו' דבא לתרץ מה שהקשינו דלמה צוה ה' ככה בעמלק מה שלא צוה לשום אומה ולשון והלא סיבה גדולה היתה לו לבא וליטול חלק בארץ כדכתב הרב ע"כ לזה סמך והיה כי תבא אל הארץ ר"ל תינח אם היה ממתין עד כי תבא אל הארץ היה מקום לטעון הכי אבל עכשיו שראינו שבא להלחם תכף בדרך בצאת ישראל ממצרים הראה לנו את גודל שנאתו עם ישר' ומשו"ה אני מצוה תמחה וכו'

ובאופן אחר נראה לפקע"ד לפרש סמיכות הנז"ל עפ"י מחלוקת הפו' אם נוהג מצות מחיית עמלק ומצות זכור בזה"ז דאורייתא

והוא דהסמ"ג כתב כתב במצות רכ"ו וז"ל ומצוה זו נוהגת לימות המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' תמחה את זכר וגו' וכן הביא לשונו הג"מ בה' מלכים

והנה ראיתי להרב נר מצוה דחקר חקירת חכם בחי"א ד' קס"ח דאפשר דכל זה דכתב הסמ"ג הוא דוקא למצות מחיית עמלק אבל מצות זכור ולא תשכח אפשר דס"ל כסברת כל הפו' דנוהג אף בזה"ז והוא ז"ל הכריח דבודאי הגמור דס"ל דאף במצות זכור דאינו נוהג בזה"ז משום דמצינו דכתב הוא ז"ל במצות רכ"ו על ל"ת דלא תשכח וא"א דס"ל דדוקא במצות מחיית עמלק בעינן והיה בהניח וכו' היה לו לכותבו התם במצות קט"ו דשם הוא מקומו דמנה שם מצות תמחה וכו' ואם נאמר דאה"נ דלא תשכח אינו נוהג בזה"ז אבל עשה דזכור נימא דס"ל דנוהג כיון דלא פורש נ"ז תימה גדולה דעשה שלו יהיה נוהג בזה"ז ולאו שלו לא יהיה נוהג ובסוף דבריו רצה להשוות סברת הסמ"ג עם הרמב"ם ז"ל נמצא דהרמב"ם והסמ"ג הם הסוברי' דקריאת פ' זכור אינה מן התורה והתו' והרא"ש הם הסוברים דהוא דאורייתא וקשה להחינוך דכתב מצוה זו נוהגת בכ"מ ובכ"ז דלא כהרמב"ם עיש"ב. ולפקע"ד לא כן עמדי אלא נר' דהרמב"ם הוא מן כת הסוברים דמצות זכור הוא נוהג בזה"ז מדאורי' ולא קשיא להחינוך וטעמו ונימוקו עמו והוא מדכתב בחיבורו הגדול הל' מלכים פ"ה וז"ל מצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו ושנאתו וכו' דלכאו' מילת תמיד בא לרמוז לנו דנוהג אפי' בזה"ז ומשו"ה נראה דכיוון הג"מ דהגיה וכתב ע"ז סברת הסמ"ג דפליג על זה דאם כנים אנו בזה יתורץ שפיר מה שראיתי להרב אשר הנחלים בד' ל"ז דהק' להחינוך דכתב דמצוה זאת אין חיוב רק פעם אחת בשנה או ב' משום דאינו רק דלא תשכח שנאתו בלבנו ודי לנו בזה והק' לו דהלא מדברי הרמב"ם נראה להפך דכתב להזכיר תמיד מעשיו הרעים וכו' ונר' דתמיד יהיה נגד עינינו עיש"ב. ולפ' קע"ד לא אפשר לפרש הכי בדברי הרמב"ם אלא כמ"ש דמילת תמיד להורות בא דנוהג אף בזה"ז וכמ"ש מדברי הג"מ ולא קשיא להחינוך משום דמילת תמיד בא להורו' שיהיה תמיד נגד עינינו זה לא אפשר משום דכתב אח"כ מפי השמועה למדו זכור בפה ולא תשכח בלב נמצא דלאו דלא תשכח ועשה דזכור שוים הם דתמיד יהיו נגד עינינו ולומר בפה מעשיו הרעים. וזה יתכן לאדם שבכל שעה הולך ואומר זכור וכו' והתו' אמרה דרכיה דרכי נועם ואפי' מידת חסידות לא מצינו כי אם בשעה שמגיע אדם לק"ש כשאו' וקרבתנו מלכינו לזכור ג' זכירות וכו' כדכתב הרב האר"י ז"ל וא"כ איך אפשר לו לאדם לומר תמיד זכור אלא ודאי כדאמרן דמילת תמיד בא להורות דנוהג אף בזה"ז ומצאתי הון לי שהדבר מפורש ביותר בדברי הרב בס' המצות בעשה קפ"ז וז"ל התחשוב כשיאבד ה' זכר עמלק ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו בע"ה וכו' אינו לדורות זה לא. יאמר אבל נוהג הוא לדורות בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו עכ"ל. הרי מפורש כדכתבנו ומש"ה כתב ה' החינוך הכי ותימה איך אישתמיט ליה להרב נ"מ דברי ס' המצות הלזו ומה שהכריח ממה שלא מנה שם במצות המ"ח וכו' אין ראיה מהתם משום דהתם מונה המצות שהם הכרחיות שיבקש אותם האדם וישתדל אחריהם לעשותם ומצות מחיית עמלק לא אפשר כיון שאנו בגלות ומתפחדים מהגוים וכמו שכתב בפי' במצות קפ"ט וז"ל שציונו לזכור מה שעשה לנו עמלק וכו' כדי לזרז את העם לשנא וכו' עיש"ב

ואגב אורחין ראיתי למורינו ה' הגדול בספרו הנדפס מחדש זה שמו מערכי לב ד' צ"ג שנסתפק אם נוהגת מצות זו בזה"ז יען שבא סנחריב ובלבל את העולם ואינם נכרים מי הוא זה ואיזה הוא עמלקי כדי לנקום נקמתו וא"כ לנל"מ מזכירה זאת והביא ראיה מדברי הרמב"ם הללו דכשיאבד ה' זרע עמלק וכו' ומדנקט לזמן המשיח ולא נקט בזה"ז נראה דכיון דנתערבו לא יתכן לקיים בימינו מצוה זו וכו' ודבר זה קשה לשמוע כי ע"כ נראה דנקיט בזמן המשיח דאין שם זכר עמלק אפי"ה לא מפני זה נקרא אינו נוהג לדורות דכיון דאם היה נמצא היה מצוה לאבדו וכ"ש בזה"ז דמצות זכור ד"ת מודה דליכא כמו שסיים דכבר עשינו החיוב בימי דוד עד אשר תמו עיש"ב. ואחרי נשיקת הרצפה לא זכיתי להבין אמרי בינה תחילה מ"ש דגר' דנקיט לזמן המשיח וכו' דהלא הלשון לא אפשר למימר הכי דכתב כ"ז שנמצא מזרע עמלק וכו' וכן מצינו בזמן מרדכי ואסתר דמצאו מהם המן ובניו והרגו אותם וא"כ מורה בודאי דהיינו בזה"ז ועל מה שהביא מסוף דבריו דסיים דכבר עשינו החיוב בימי דוד וכו' המעיין בדבריו יראה בעיניו ולבבו יבין דאלו הדברים הם חוזרים לתחילת הלשון על מחיית ז' עממין דכתב דגם מצות זו נקראת לדורו' כתב ואף דכבר תמו ונכרתו בימי דוד כיון שנשארו מהם בין האומות נקראת נוהגת לדורות וא"כ אין ראיה מדברי הרמב"ם הללו לחקירתו. עוד כתב הרב נר מצוה וז"ל ומשו"ה מרן בשולחנו סי' תרפ"ה כתב וי"א שפ' זכור הוא דאוריי' ומדכתב וי"א מכלל דפליגי והיינו הרמב"ם והסמ"ג ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין חדא דכבר הוכחנו דהרמב"ם הוא מן כת הסוברים דהוא מדאורייתא ומר"ן תפס כסברת הרמב"ם כמנהגו הטוב וכן כתב בסי' קמ"ו בסתם וז"ל כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת אסור לספר אפילו בד"ת וכ"ז אינו ענין לפר' זכור ופר' פרה שהם במעשה דאורייתא וא"א לפי סברתו נמצא דמרן סתם לן כסברת הרא"ש הפך הרמב"ם