איש אמונים יח

הסתיו עבר מיד גילו הצדיקים ראשם שנאמר הנצנים נראו בארץ עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל החיוב המוטל ע"כ ישר' לספר נפלאותיו וחסדיו יתב' אשר עשה עם אבותינו בצאת ישר' ממצרי' וכמ"ש המגיד וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח

והנה ה' פי שנים זלה"ה בדרשותיו פ' בשלח דקדק בתיבת הרי זה משובח דנר' מכלל דאיכא אחר דאינו משובח והיל"ל הוא משובח. והוא ז"ל תריץ יטי'ב בהקדים חקירה ידועה דאיך הותר לנו להודות ולשבח ולפאר ולספר נפלאותיו יתב' יותר מדאי כי לא נכון נעשות כן דכן מצינו במס' ברכות. ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר העזוז הנורא האדיר החזק האמיץ וכו' אמ"ל ר' זירא סיימתינהו לשבחי דמרך יע"ש. נמצא דלא טוב הדבר להפליג בשבח המקום ומה זו אזהרה שמענו לספר ביצי"מ

ברם החילוק הוא מבואר דדוקא בתוארים של הקב"ה אין קץ לתואריו יתב' אבל לספר מעשה ה' כי נורא הוא ולהודיע תוקף הנס הא ודאי עדיף טפי וזה דקדק המגיד כל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח דייקא דוקא כגון דא הוא משובח משא"כ אם מרבה בתוארים דאינו משובח ואדרבה נעקר מן העולם ב"מ עכ"ל. דעל פי זה אמרתי פשט הכתוב בתהלים מי ימלל גבורות ה' ישמיע קול תהלתו ופשוט

והנה חילוק זה של ה' פי שנים אמרו מסברה דנפשיה ולא זכר שר שהיא ס' הרא"ה ז"ל הובא בב"י בא"ח סי' קי"ג וז"ל אע"ג דשתיקות' מעלייא כלפי שמיא ה"מ לאדכורי שבחא כגון האדיר העזוז וכו' דאנן לית לן ידיעה לאדכורי שבחיו יתב' אבל לספר ניסיו ונפלאותיו וגבורותיו כל המוסיף ה"ז משובח יעש"ב. הרי דהחקירה עצמה והחילוק עצמו הן הם דברי הרא"ה זלה"ה

אשר עפי"ז נלע"ד לפ' כוונת הכתו' ביואל סי' ב' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלדיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם דלכאו' ילד"ק דהכתו' מדבר לנוכח כנרא' שהקב"ה מדב'עם ישר' מדקא' ולא יבושו עמי דודאי דברים אלו הם מפי הקב"ה וא"כ היל"ל והללת' את שמי אשר עשיתי עמכ' להפלי' ולמה שינה לדבר בלבון נסתר. ותו ק' או' ולא יבושו עמי לעול' דמהיכא תיתי בושה וכלימה עד שהבטיחנו ולא יבושו וגו'

אמנם עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מאי דאית' בב"ר פ' ל"ב ר"א בני של ר"י הגלילי אומר מצינו שאומרי' מקצת שבחיו של הקב"ה בפניו כמו שנאמר אמרו לאלד'ים מה נורא מעשיך וכולו שלא בפניו כמ"ש הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו ופי' מוהר"ש יפה דבפניו ושלא בפניו האמור לגבי קב"ה היינו כשמספרים עמו יתב' לנוכח ושלא לנוכח כי לנוכח הוי בפניו ובלשון נסתר הוי שלא בפניו ע"ד מ"ש הרשב"א בנוסח הברכות שמתחילה הם לנוכח ושוב בלשון נסתר לרמוז שהקב"ה נמצא מצד מציאותו ונסתר מצד מהותו

וא"כ יאמר האומר שכפי"ז אסור לספר מעשה ה' לנוכח כי אם בלשון נסתר. אמנם עפ"י חילוק הרא"ה ז"ל דלספר נפלאותיו יתברך וחסדיו עדיף טפי ומשובח אף אם ידבר לנוכח לית לן בה מאחר שמספר נפלאותיו יתש"ל

וזה יהיה לפקע"ד כוונ' הכתו' הודינו לך אלד'ים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך דלכאו' ק' או' הודינו לך אלד'ים היה די שיאמר הודינו לאלד'ים ותו ק' כפל הלשון הודינו ב"פ ותו ק' או' וקרוב שמך אינו מובן ותו ק' או' ספרו נפלאותיך דנר' דתני והדר מפרש דמה היא ההודאה ומשני ספרו נפלאותיך ומעיקרא מאי סבר ומאי אתא לאשמועינן

אמנם עפי"ה הנה נכון דבתחי' קאמר הודינו לך אלד'ים דייקא לנכח יכולים אנו להודות לשמך יתב' וכי תימא מי התיר לנו להודות לנכח מאחר דהוי בפניו וז"א הודינו וקרוב שמך שהוא בפניו נמצא מצד מציאותו והיאך הותר להודות לנכח לזה תריץ יטי'ב ספרו נפלאותיך מה שאמרתי לך להודות הוא לספר נפלאותיו יתש"ל דוקא ולא להרבות בתוארים ח"ו

עוד נקדים מ"ש ה' צפנת פענח חדש בכוונת מ"ש רז"ל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו מעל בהקדים חקירה אחת שחקרו המפר' דמאחר דיעקב ועשו חלקו העולמות איך אנו אוכלים בעוה"ז אם אנו אוכלי' על צד החסד צרי' ליבוש וליכלם מאוה"ע שמאכילי' אותנו ע"ד מ"ש רז"ל מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ואם אנו אוכלים שלא ברצונם הוי גזל ומי שרי לן ליהנות מן הגזל ואולם התירוץ לזה הוא שמה שאנו אוכלים בעוה"ז הוא מדין תרומה שאנו עבדי ה' והקב"ה כ"י כהן ומאכילין תרומה לעבדי כהן וה"ד כשמברך שמוריד השכינה ע"י הברכה למטה והוי בפניו אבל אם אוכל בלא ברכה נמצא דאוכל תרומה שלא בפני רבו ומשו"ה אמרו דהוי כאילו מעל יעש"ב

דעפי"ז פי' המפר' כוונת הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר. דהכוונה דהצדיק כיון שמברך אוכל מהעוה"ז בשופי לשובע נפשו. ובטן רשעים שאינם מברכים אינם יכולים לאכול ולזה תחסר ולדידי חזי לי דזהו פשט הכתו' בישעיה סי' ס"א ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלד'ינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו דלכאו' ק' להבין קשר הדברים אמנם עפי"ה הנה נכון דהנביא או' לישר' ואתם כהני ה' תקראו יש לכם דין כהנים מאחר שמשרתי אלד'ינו יאמר לכם וכיון שיש לכם דין כהנים חיל גויים תאכלו בפרהסייא ובכבודם תתימרו הכוונה שיכולים להמרות את כבודם כי אינם מאכילים אתכם על צד החסד כ"א בדינא ודדיינא

מעתה עלי בא'ר כוונת הכתוב ואכלתם אכול ושבוע דהיינו שיכולי' לאכול ולשבוע על דרך צדיק אוכל לשובע נפשו וכי תימא איך נעשה אם נברך כדי שיהיה בפניו להתיר האכילה מהעוה"ז הרי אמרו במד"ר אומרי' מקצת שבחו של הקב"ה בפניו אם לא נברך לא נוכל לאכול דהוי גזל או בושה. לזה תי' ב' תי' האחד והללתם את שם ה' אלד'יכם בלשון נסתר דהוי כשלא בפניו ושרי וכמ"ש ה' מוהר"ש יפה ועו' שמה שאתם מברכים הוא סיפור הנס אשר עשה עמכם להפליא וכמ"ש מרן הב"י בשם הרא"ה זלה"ה דזה שרי אפילו בפניו ובכן יכולים לאכול מהעוה"ז ולברך מתרי טעמי ולא יבושו עמי לעולם כמאן דאכיל דלאו דיליה ח"ו כ"א בדינא ובדיינא ודו"ק

ואני בעניי נר' לפקענ"ד לפ' כוונת המגיד וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח דלכאורה תיבת וכל נראה כיותרת הכבד והיה ליה למימר והמרבה לספר וכו'. ותו ק' דיוק ה"ז משובח מכלל דאיכא אחר שאינו משובח ואינו מגונה ולנו לדעת מאי ניהו

והנראה שיובן בהקדים תשו' הרא"ש זלה"ה כלל כ"ד סי' ב' שנשאל למה אין מברכין על ספור ההגדה והשיב וז"ל הרבה דברי' צוה הקב"ה לעשות זכר ליציאת מצרים ואין מברכים עליהם כגון הפרשת בכורות וכל המועדים שאין צריך להזכיר בפה שאנו עושים זכר ליציאת מצרים אלא שצוה הקב"ה לעשות