איש אמונים קפז

אמור מעתה זכינו בדין דמכירת אחשורוש שמכר את ישראל להמן בטלה מאחר כי מקרא מלא דבר הכתוב וכרוזא קרי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם הרי שלא הגלה הקב"ה את ישראל אלא לזמן ע' שנה דוקא

מעתה עלי בא'ר כו' מאמרינו הנז' עפי"ה ונקדים עוד מאי דאיתא התם בש"ס דתניא אמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים וכ' הכנה"ג בסי' הנז' הגהט"ו אות ל"ד משם ה' עיר שושן דלאו דוקא המשיא עצה הוא דנק' רשע אלא אף המוכר ג"כ נקרא רשע יע"ש. נמצא דבין אחשורוש ובין המן נק' רשעים גמו' אחשורוש שמכר והמן שהשיא עצה למכור את ישראל

עו"נ מ"ש במדרש בשעה שבא אותו רשע לקנות את ישר' היה אחשורוש מתפחד שמא יעשה לו כמו שעשה לעמלק ולפרעה וכיוצא והשיב לו המן הרשע אלד'יהם של אלו כבר הזקין ח"ו וא"כ תו לא מיפרקי ופירשו המפרשים דהכוונה שאמר לו כבר הזקין ח"ו רמז לו שכבר עברו השבעים שנה ותו לא מפרקי ולא תחוש כלל

עו"נ מ"ש ה' בינה לעתים בפי' הפסו' האמורי' בפ' עקב לא תירא מהם וגו' כי השכל מחייב כי כל פחד וצער הבא לאדם פתע פתאום מסתכן משא"כ אם כבר קדמה לו הידיעה מקודם מעט מעט מתיישב על הלב וליכא למיחש לסכנה ב"מ

מעתה ז"א בשעה שנחתמו האיגרות ויצא המן שמח שכבר קנה את ישר' פגע במרדכי ומרדכי בא לו צער גדול פתע פתאום שהוא היה נכון לבו בטוח שעדיין לא נשלמו הע' שנה של הגלות והיה עומד ומצפה מתי יושלמו הע' שנה כדי שיפקוד אותם הקב"ה וכששמע ס' המכירה הלך לדרוש את דבר ה' אם לפו"ד תועיל מכירה זו ופגע בג' תינוקות אלו שהיו חכמים מחוכמים כמו שמצינו בש"ס בכמה מקומות ובזוה"ק בההוא ינוקא כידוע ולשאול הגיע אם תועיל מכירה זו

פתח הראשון ואמר אל תירא "מפחד פתאום" רמז לו דהאמת כדבריך דעדיין לא נשלמו הע' שנה ובין המוכר ובין המשיא עצה נקראים רשעים גמורים וז"א ומשואת רשעים כי תבא ואכתי לא נחה דעתו של מרדכי בזה דמה יושיענו דנקראים רשעים גמורי' מאחר דאי עבר ומכר מכירתו קיימת לפו"ד ולזה

פתח הב' ואמר עוצו עצה ותופר זהו לגבי המן הרשע דברו דבר ולא יקום הוא לגבי אחשורוש דבדבורו עביד מעשה למכור דידוע דמילת "דבר" הוא כינוי למקח וממכר כמ"ש בשבת ממצוא חפצך ודבר דבר הוא מקח וממכר וטעמא טעים כי עמנו אל שם רמז למ"ש הטור בסי' הנז' דאם א"ל ואחריך לעצמי מעשיו בטלים והט' דכיון דא"ל לעצמי לא סילק כחו וזכותו מהנכסים והו"ל כאילו הפקידם בתורת פיקדון וז"א כי "עמנו" אל דייקא אכתי הוא משגיח עלינו בעינא פקיחא ולא סילק השגחתו מעלינו ח"ו וגם בזה לא נתקררה דעתו של מרדכי הצדיק מאחר דדין זה במחלוקת הוא שנוי וכבר כ' הכנה"ג דהמע"ה ולזה

פתח הג' ואמ"ל הע' האמיתי ועד זקנה אני הוא שם רמז למ"ש במד' שאמר המן הרשע כבר הזקין ח"ו דהיינו שכבר עברו הע' שנה וז"א ועד זקנה מתחילה כשהגלתי אותם אמרתי בפירו' וקצבתי זמן עד ט' שנה ועדיין לא נשלמו וכל מכירת אחשורוש היא בטלה ולא תחוש כלל אני אסבול ואמלט וכיון ששמע מרדכי דברי התינוקו' דליכא למיחש למידי שחק והיה שמא שמחה גדולה ולפיכך כששאל לו אח"ך המן מה זו השמחה ששמחת לדברי התינוקו' השיב לו מרדכי על בשורה טובה שבישרוני שלא אפחד מן העצה הרע' אשר יעצת עלינו דייקא שאתה הוא המשיא עצה וכל מעשיכם בטלים כחרס הנשבר ודו"ק

ועפ"י קוטב דרושינו נלקע"ד לפ' כוונת מאמר רז"ל בפ"ק דמגילה ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים מאן חכמים רבנן אמר להם דיינוה ניהלי אמרי היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר מפכח ליה חמרא ובעי לה מינן נימא ליה שבקה השתא לימא לא איכפת בזילותא דיליה ובמלכותיה אמרי זיל לגבי עמון ומואב דיתבי כחמר טב דיתיב על דורדייה וכו' יעש"ב

ולכאורה ק' מה ראה אחשורוש לשלחם לחכמי ישראל שידונו אותה ותו מהו אומרו ובעי לה מינן דתיבת מינן היא יותרת הכבד ותו אומרו בזילותא דיליה ומלכותיה כאילו הם ב' דבריה ותו קשה מי שאל מהם עצה שאמרו לו זיל לגבי עמון ומואב מה איכפת להו אם ילך לגבי עמון ומואב לדונה או למקום אחר

אמנם יובן בהקדים מ"ש הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל בס' יערת דבש שנ"ט לעשות המשתה שעשה אחשורוש דהיה להכשיל את ישר' והיינו מטעם דהמלכים שעברו מנו ע' שנה לפקידת ישראל כדאי' בגמרא וכל תכליתם שהיו מונין המ' שנה שהיו מתיראים דע"י פקידה זו יהיו הם עבדים לישר' וכמש"ה והיו מלכים אומניך ואם היו ישראל ראוים לכך היה מתקיים בהם וכמ"ש רז"ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו' ולכן אחשורוש בתחילת מלכותו לא היה נחשב למלך כלל כי היה מתפחד פן יהיה לבושה ולכלימה להיות עבד לישר' ולכן בתחי' המגילה לא תיאר אותו בתואר מלך, כלל ואולם בשנת שלש למלכו שעשה חשבון לפי דעתו שכבר נשלמו הע' שנה עשה משתה ואעפ"י כן היה מתירא דילמא טעה בחש' ולכן נתיעץ עם אשתו ושתי להביאה ערומה לעין כל ועי"ז גם השרי' ושארית העם יאמרו לנשותיהם לעשות כן ועי"ז יכשלו ישראל בזנות וכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ואפשר אש בנעורת וכו' ולכן ה' הפר עצתם שפרחה בה צרעת ולא באה ע"כ תד"ק יעש"ב

עו"נ מ"ש בילקוט ע"פ על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים תנא ב' אומות באו על ישר' בחרב פרעה ואדום ואפי"ה כה אמר ה' לא תתעב מצרי לא תתעב אדומי וכו' אולם עמון ומואב שהפקירו בנותיהם להחטיאם אמר הכתוב לא יבא עמוני ומואבי מכאן אמר ר"ש המחטיאו לאדם יותר מן ההורגו שההורגו הורגו בעוה"ז והמחטיאו הורגו בעוה"ז ובעוה"ב

מעתה ניחזי אנן בענין ושתי שלא באה דאחשורוש לא היה יודע שפרחה בה צרעת וסבר שלא רצתה לבא דלא איכפת לה אם יפקדו ישר' ויהיה הוא עבד וגם מלכותו יקחו מאתו ולפי דינם חייבת מיתה ושתי שלא באה דגילתה דעתה שהיא רוצה שיתבזה אחשו' ויהיה עבד לישראל. אמנם עפ"י דין תוה"ק היא פטורה ושתי שלא באה להחטיא את ישר' שהמחטיאו יותר מן ההורגו וכ"ז חשש אחשורוש ולזה שלח אותה לדונה אצל חכמי ישר' וגם חכמי ישראל הבינו כ"ז וניתעצו ביניהם ואמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה שהוא לפי דינם למחר מפכח ליה חמרא ובעי לה "מינן" דייקא מדין תוה"ק שהיא פטורה שהמחטיאו יותר מן ההורגו. נימא ליה שבקא כדין תוה"ק השתא לימא לא איכפת להו בזילותא "דיליה" דייקא שיהיה עבד לישר' ומלכותו שתנטל ממנו המלוכה. ולכן שלחו לו בדרך רמז זיל לגבי עמון