איש אמונים קפו
Ish emunim 186 · איש אמונים · free full Hebrew text
Open in the reader →עו"נ מ"ש ה' נפתלי ש"ר משם ה' זרע בירך ז"ל דמה שמכר אחשורוש את ישראל להמן הוא שטעה בחשבונו וסבור שכבר נשלמו שבעים שנה של גלות בבל יעשב"ב
נמצא דהמכירה היתה בטעות ובאנו למחלו' המח"א והמש"ל דלדע' המח"א המכירה קיימת וקנה המן את ישר' מאחר שבתורת מקח בא לידו כדין מקח הנעשה באיסור דהמקח קיים ולד' המש"ל המקח בטל ואי איתיה המקח בעיניה יחזירנו למוכר ואי ליתיה המקח בעיניה חייב לשלם כמו שירצה המוכר ולא כמו שפסק כאשר הבאתי דבריהם לעיל
וידוע מ"ש התו' דיו"ד אלפים ככר כסף הם כמספר מחצית השקל
עו"נ מ"ש במגילה ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך משל לבעל התל ובעל החריץ וכו' יע"ש
זה נראה הויכוח בין המן הרשע ואחשורוש דהמן אמ"ל "ישנו" עם אחד שכבר נתיישנו בגלות שכבר עברו ע' שנה שגלו בין העמים וגו' ודבר עמו בדרך רמז יען שאחשורוש היה מתפחד כמ"ש במד' ועל צד היותר טוב אמ"ל ולמלך אין שוה להניחם בעינייהו חיים וקיימים אם על המלך טוב יכתב לאבדם עכ"פ ואם יתבטל המקח הרי אני נותן לך יו"ד אלפים להביא אל גנזי המלך מה"מ הקב"ה דזהו שיווים דהיינו מחצית השקל לכל נפש ולס' המן הרשע דהוא כמ"ש המח"א ז"ל דאין צריך לתת לו אלא דמיו והמקח קיים
ועוד ליותר חיזוק המקח פירש בדבריו ככר "כסף אשקול" רמז למ"ש הרב מח"א דאם היה דינר מזויף או חסר שאינו יוצא ע"י הדחק המכר בטל ולזה נקט בדבריו ככר "כסף אשקול" כוונתו שכולם הם כסף ושקולים וליכא למיחש למידי שיתבטל המקח כלל. ואחשורוש השיב לו למה אתה חושש משום בטול המקח כ"ז הוא דוקא במכר אבל אמנם במתנה ליכא למיחש למידי ולזה אמר לו הכסף נתון לך במתנה והעם לעשות בו "כטוב" בעיניך דייקא אם תרצה תהרוג אותם ואם תרצה תניח אותם חיים וקיימים ולא תחוש כלל יען כי במתנה ליכא למיחש כלל. ולזה אסתר המלכה אמרה לו בחכמה כי לית הלכתא הכי אלא כמ"ש ה' מש"ל ז"ל שצריך לשלם הקינה כשהמכירה היתה בטעות והמקח אינו בעין כפי מה שירצה המוכר וזהו שאמר' כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואילו לעבדי' ולשפחות נמכרנו החרשתי הכוונה דאם היתה המכירה בעיניה שהיו ישר' חיים וקיימים אף שנמכרנו לעבדים ולשפחות כשיתבטל המקח יחזרו תחת ממשלת הקב"ה בעינייהו ואינו מגיע למלך שום נזק אמנם כיון שהמכירה היתה בטעות חיובא רמיא עליך לגדל פרע בעד כל נפש א' מישר' כמו שישאל ממך הקב"ה וז"א כי אין הצר "שוה" דייקא אין לו שיווי לג"פ נזק המלך ויהי כמשיב אחשורו' מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן הכו' כי לא במרד ולא במעל מכר אותם כ"א שטעה בחשבונו שכבר נשלמו הע' שנה ואפשר שיהיה זה רמז "כן" בגי' ע' הכוונה כי לא עלה על דעתו למוכרם בתוך השבעים שנה כלל
ובדרך זו אלך לפרש מאמרינו הנצב פתח השער דלכאו' ק' מה היתה כוונתו לשאול מרדכי מהתינוקות ומה כיוונו התינוקו' בפסו' אלו ומה חידש האחד יותר מהב' ותו ק' מה זו השמחה ששמח מרדכי לדברי התינוקות כאילו נגמר הנס ותו קשה מה השיב מרדכי לשאלת המן בשורה טובה שבישרוני וכו' על העצה הרעה יותר טוב היה לו לומר שבשרוני שיצילנו מידכם
אמנם לע"ד נראה לפרש אם יכשר בעיני' ה' וא"י בעיני מו"ר עפ"י קוטב דרושינו ונקדים עוד מ"ש בבתרא ד' קל"ז ע"א תניא נכסי לך ואחריך לפ' וירד הא' ומכר הב' מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לב' אלא מה ששייר ראשון וא"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפי' היו בהן עבדים ושיחררם דהמשחרר עבדו עובר בעשה מעשיו קיימים וא"ר יוחנן ואפי' עשה מהם תכריכין למת דשוינהו איסורי הנאה מעשיו קיימים וכל הפוסקים פסקו כרשב"ג דלכתחי' אסור למכו' אמנם אם עבר ומכר מכירתו קיימת וכ' הנ"י ואפי' זרק אותם לים דלא עביד שום מצוה אלא עביר' שעבר על בל תשחית מעשיו קיימים ואינו חייב לשלם
והנה בעתה מצאה הקפידה מקו' לנוח במ"ש בש"ס דמגילה דאחשורוש מנה וטעה וחשב בדעתו כיון דעלו להו ע' שנה תו לא מיפרקי ותנא אף הוא מנה וטעה והאמת דעדין לא נשלמו הע' שנה ולכאו' קשה דאדרבא ונהפוך הוא דבתוך הע' שנה יש לו רשות לאחשורוש למכור את ישראל כיון שהיו ברשותו כפי סו' זו דהלכה כרשב"ג דאם עבר ומכר מכירתו קיימת ומה פשעו ומה חטאתו של אחשורוש והמן מאחר שהקב"ה גזר אומר כי עד ע' שנה ישתעבד בהם ואחרי כן אפקוד אתכם
ברם אשכחנא לה פיתרי דהטור פ' בח"מ סי' רמ"ח וז"ל בד"א דאמרינן דאם מכר האחד מעשיו קיימים ה"ד דא"ל ואחריך לפלו' אבל אם אמר ואחריך לעצמי אם מכר הא' או נתן מעשיו בטלים והטעם כיון שא"ל ואחריך לעצמי גילה דעתו דלא סילק כחו ורשותו מנכסיו אלא אדרבא דעתיה עלייהו וכאילו הם מופקדים ביד זה בתורת פקדון וא"כ ה"ה הכא שא"ל הקב"ה לאחר ע' שנה אפקוד אתכם הוי כאילו א"ל ואחריך לעצמי דמכירתו ומתנתו בטלה
אך אכתי קשה דדין זה שפסק הטור במחלוקת הוא שנוי דנחלקו הראשונים בפי' הסו' דאיתא התם בד' קל"ז ע"ב ההיא איתתא דהוה ליה דיקלא בארעא דר' ביבי אקניתה ניהליה לכל ימי חייו אזל איהו אקניה לבנו הקטן א"ר הונא בריה דר' יאושע אפי' רשב"ג לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא ופי' רשב"ם וז"ל לא קאמר רשב"ג היכא שמכר הא' שמעשיו קיימים אלא היכא שא"ל אחריך לפ' שהוא לאחר אבל לעצמו שאמ"ל ואתריך לעצמי אפי' רשב"ג מודה דמעשיו בטלי' וההיא איתתא לעצמה אמרה ומשו"ה מעשה דעבד ר' ביבי לאו כלום הוא והטור נמשך אחר פירוש רשב"ם וכן פי' ר"ח והר"ן
אמנם הרמב"ם והר"ן ז"ל לא פסקו הכי ופי' הסו' פי' אחר והוא דא"ר הונא בריה דר' יאושע לא קאמר רשב"ג אין לשני אלא מה ששייר הראשון אלא שמכר הא' או נתן לאחר אזי מעשיו קיימים אבל אם מכר או נתן לבנו או ליורשו שהוא כגופו כעובדא דר' ביבי מעשיו בטלים
הראת לדעת דדין זה במחלוקת הוא שנוי ואף כי לד' הטור מכירת אחשורוש בטלה ומבוטלת מ"מ לדעת הרמב"ם ומרן ודעימייהו ס"ל ואף שא"ל ואחריך לעצמי אם מכר הא' מכירתו קיימת וכ' הכנה"ג בסי' הנז' הגהט"ו אות ל"א דהמע"ה וא"כ אכתי החקירה במקומה עומדת
ברם יגעתי ומצאתי הדבר מפורש בטור התם בסי' הנז' שיצא לחלק עוד חילוק אחר דהיינו אם נתן לחבירו מתנה לזמן לעשר שנים ומכר או נתן הא' בתוך היו"ד שנים מעשיו בטלים כיון שלא נתנם לו לכל ימי חייו לאו מתנה גמור' נתכוון ודין זה הוציאו מהנ"י וכמעט שהוא מוסכם: