איש אמונים קפה

קנס לא פלט מאיסור מוכר וקונה בשבת הא למה זה דומה לבונה כותל בשבת ואם אומרים לו אחר השבת שיסתור הכותל ובזה סד עונו וחטאתו תכופר בודאי שזה אינו שאפי' יסתור הכתל משום קנס העון עצמו אינו נמחק ולהכי אמרינן דמעשיו קיימים אמנם מאי דסבר רבא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הוי כשהדבר ההוא שנעשה מיתקן במאי דאמרי' ליה דלא מהני כגון אונס שגירש וכיוצא עכ"ל יעש"ב באורך

וכעין חילוק זה ממש חילק ה' מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ס"ט לך נא ראה

ואנכי הרואה להרב שער המלך ז"ל בהל' גירושין פ"נ הי"ט שהקשה לחילוק זה של מהריט"ץ ז"ל והרב מהרימ"ט ז"ל מהא דהקשו בש"ס בתמורה לרבא דאמר דלא מהני והרי אלמנ' לכ"ג דכתי' אלמנה וגרושה לא יקחו ותנן כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגו' אלמא מהני דקתני יש קידושין דאי לא מהני הולד ממזר ומשני שאני התם דאמר קרא ולא יחלל וכו' יעש"ב. והשתא לפי דבריהם מאי קו' הרי לא אמר רבא דלא מהני אלא בדבר דמתקן הדבר שעשה במאי דאמרי' ליה דלא מהני ברם אלמנה לכ"ג שכבר קדש ובעל אין תרופה למכתו ומשו"ה קתני יש קי' ומאי מק' בש"ס לפי דבריהם והניחה בצ"ע יעש"ב

ועינא דשפיר חזי בעיניו יראה דל"ק כלל והוא דהוא עצמו הקשה עוד לקמן להש"ס דאמאי לא פריך משילוח הקן דרחמנא אמר לא תקח האם על הבנים ותנן בפ' שילוח הקן דקמ"א ע"א נטל האם על הבנים משלח ואינו לוקה הרי דמהני ואף דהו"ל לתרוצי דשאני התם דכתיב שלח תשלח יתירה הדר תיקשי לאביי לאפוקי קרא ממשמעותיה ולוקמא אדינא דעלמא והדר תיקשי לרבא וכו' ואמאי לא קשיא ליה לתלמודא משילוח הקן דומיא מה שהק' הש"ס מפאה עכ"ל

הראת לדעת לפי דבריו ז"ל דיש קושיות בסוגיא זו דאף דהמקשן יודע התירוץ שיתרץ רבא עכ"ז נחית להקשו' כדי שיתרץ רבא ולחזור ולהקשו' לאביי מה יענה בקר' ואח"כ חוזר ומקשה לרבא לברר וללבן הסברו' וא"כ ה"נ נימא דמה שהק' בש"ס מאלמנה לכ"ג כל כח וחוזק הקו' היא לחזור ולהק' לאביי אבל אנה"נ דבלא"ה לא קשיא לרבא דאיכא לחלק כמש"ל ונסתלקה תמיהת ה' שע"ה ז"ל

דאלת"ה קשיא קו' אחרת מעין קו' ה' שע"ה דהרי הקשו עוד בש"ס והרי מקדיש מומין לגבי מזבח דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ופירש"י ואמרי' לקמן לא תקדישו ותנן המקדיש בעלי מומין למזבח אעפ"י שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי אלא וכו' יע"ש וה"נ יפול הקו' הנז' דלפי דברי מוהריט"ץ ומוהרימ"ט ז"ל מאי פריך מאחר דלא מיתקן הדבר שעשה במאי דאמרינן ליה דלא מהני היאמן כי יסופר להוציאו לחולין אחר שהקדישו הא ודאי ליתא דלא גרע מעצים ואבנים דקדשי לב"ה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומשו"ה אמרי' מה שעשה עשוי ומאי פריך הש"ס אלא ודאי מוכרחים לתרץ כדכתיבנא

אך חזות קשה הוגד לי והוא דבה' קו"פ יצא לחלק ה' שע"ה ז"ל חילו' חדש ממש וז"ל ולדעתי נר' לחלק דהא דא' רבא כל מילתא דא"ר ל"ח אי עביד ל"מ היינו דוקא בכל התורה כולה אבל בקדשים כיון דקי"ל דבעינן שנה עליו הכתו' לעכב אפי' רבא מודה דמהני עכ"ל יע"ש ובאמת פליאה דעת ממני איך יצאו דברי אלו מפי קדו' מאחר שעינינו הרואו' בש"ס דתמור' דפרי' כמה קו' מקדשי' דהיינו מתמור' ומבכור ומקדי' בעלי ומקדי' תמימים וכיוצא הרי להדיא דאף בקדשים ס"ל לרבא דל"מ דאלת"ה מאי פרי' הש"ס מקדשים לפי חי' הר' ז"ל וצ"ע

ומידי דברי זכור אזכור מה שהרבה להפליא ה' חזו"ן ז"ל בד' קמ"ד ע"א על ה' מוהריט"ץ שנשאל בסי' קס"ג בב' שותפי' שהיה להם שותפו' בחנות במצרים ותנאי היה בניהם בש"ח כי שום א' מהם לא ימכור החצי שלו לשום אדם עד שיודיע הדבר קודם לחבירו ואם ירצה חבירו לקנותה הוא קודם לכל אדם בערך שיתנו אחרים ככתוב בשטר השותפו' ועתה תבע השותף לחבירו שמכר חצי החנות לאחר ולא הודיעו וחבירו משיב שקודם שמכר הרצה הדברי' לפני חכם א' דיין מצרים והראה לו פנים שיוכל למכור יען כי באותו פרק היה בדוחק גדול וחבירו לא היה מצוי שם במצרים ובהוראת החכם מכר

והשיב הרב ז"ל דמכירה בטעות היא מאחר שעבר על שבו' והמקח בטל יע"ש שהאריך הרחיב בתשו' ובסו"ד כ' וז"ל ואין להק' דהרי כת' הר"מ ז"ל. סוף הל' מכירה דהמוכר או קונה בשבת מעשיו קיימים וא"כ ה"נ אע"ג דנעשה באיסו' שבועת המכי' קיימת הא. ליתא משום דהתם דוקא שידע שעבר על האיסו' ולכך המקח קיים אבל הכא המכר היה בטעות ויכול לבטל המכר ולקיים שבוע' עכ"ל

וע"ז הרבה להפליא ה' חזו"ן דדין זה דהר"מ ז"ל דמוכר או קונה בשבת שרשו הוא מהירוש' דפ' משילין ובדברי הירוש' מפורש להדיא וכולן שעשו בין שוגגין בין אנוסים בין מוטעין בין מזידין מה שעשו עשו הרי דאף דלא ידע שעבר על האיסו' המכיר' קיימת והניחה בצ"ע יע"ש

והן אמת כי היא קו' אלימתא אך לא שלטה עינו התם בסי' קס"ד שהקשה זאת הקושיא עצמה מוהר"מ גאלאנטי ומוהר"א גבריאל ז"ל והוא ז"ל השיב עליהם ותריץ לדבוריה דכוונתו לחלק במ"ש בסי' ט"ז יע"ש ואיך אשתמיט מניה דמר הרב. חזו"ן וצ"ע

ולעיקר הקו' שהק' לעיל דברי מור"ם בהג"ה סתרי אהדדי יצא לחלק הר' בעי חיי ח"ב מחו"מ סי' מ"ג והוא דהרואה יראה דברי הגהמ"ר דנקט בלישניה מי שנשבע שלא למכור ושלא ליתן ומור"ם דילג לשון מתנה ונקט לשון מכירה דוקא מי שנשבע שלא למכור ועבר ומכר וכו' והט' דמור"ם אזיל ומודה דלית הלכתא כהגהמ"ר ומשו"ה בחו"מ פס' דלא כהגהמ"ר כ"א המקח קיים אמנם ביו"ד בה' שבועו' פ' כהגהמ"ר אף דדינא דהמקח קיים אפי"ה הטוב טוב לפייסו ללוקח שיחזי' המקח כדי שלא יעבור המוכר על השבו' מאחר שיכול לקנות חפץ זה ממקום אחר במעות אלו. וכ"ז דוקא הוא במכר אמנם במתנה לעולם המתנה קיימת כיון דאי"ל פסידה למקבל מתנה הא ודאי לא יחזיר המתנה אף שעבר הנותן על השבו' מה לו ולצרה למקבל מתנה להפסיד המתנה כדי שלא יעבור הנותן על השבו' משא"כ במכר דיכולי' לו' לקונה שיחזיר המקח משו' לא יחריך רמיה צידו ויראת שדי על פניו יעזוב מאחר שיכול לקנות מקח זה ממקו' אחר כיון שנתן מעו' ולית ליה פסיד' כ"כ ע"כ תו"ד יע"ש

מעתה הבא נבא לכוונת הכתו' הנ"ל ונקדי' עו' מ"ש במגי' ד' י"ד ע"ב ויהי כשבת המלך אחשורוש מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא מאי היא דכתי' לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם מנה מ"ה שנה דנבוכדנצר וכו' כיון דחשב ע' שנה אמר תו לא איפרוק תנא אף הוא מנה וטעה וכו' יע"ש. נמצא שטעה בחשבונו אחשורוש שסבר נגמרו