איש אמונים קפד
Ish emunim 184 · איש אמונים · free full Hebrew text
Open in the reader →בקידושין ד"ח המקדש את האשה ונמצא דינר רע אינה מקודשת משום דלא סמכא דעתה וה"ה במוכר חפץ ונתן לו דינר פסול דהמקח בטל משום דלא סמכא דעתיה דמוכר וכן אם נתן לו דינר חסר שאינו יוצא ע"י הדחק דינא הכי דהמקח בטל יעש"ב
הרי להדיא דבתורת מקח בא ליד הלוקח ולא בתורת גזל ואפי"ה אמרינן דהמקח בטל וטעמא משום דהוי כמי שלא נתן לו מעות כיון שיצא הדינר פסול או חסר הרבה והכא נמי נימא הכי דהמקח בטל כיון דאישתכח שלא היה חייב לו ולא נתן לו מעות כלל ולא סמכא דעתיה דמוכר ואיך פסיק ותני דהמקח קיים וכעת צ"ע
ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להרב משנה למלך ז"ל בהל' מלוה ולוה פ"ח ה"א שגם הוא נסתפק בדין זה והעלה דהמקח בטל וז"ל ויש להסתפק במי שתבע מחבירו דינר והודה לו ונתן לו חפץ בשביל הדינר ושוב טען שטעה בחשבון במה שהודה לו שהוא חייב לו ובירר הדבר ותובע החפץ והלוקח טוען שאף שטעה בחשבונו מכל מקום המקח קיים ויתן לו דינר והשיב הוא ז"ל דלא דמי לסוגיין דמקח הנעשה באיסור דהמקח קיים אף שלא היה חייב דשאני התם במוכר חפץ בשביל דמי הרבית דאמרינן המקח קיים משום שזה הרבית חוב הוא שנתחייב הלוה וחייב לשלם אלא שהתו' גזרה שאף שנתחייב שלא יתן ולפי זה אם מכר בדמי הרבית המכר קיים שהרי זה מכר בעד חובו שנתחייב ואף שזה צריך להחזיר הרבית כדי לקיים גזרת התורה לא בשביל זה נאמר שהלוה לא היה חייב אלא שאף שחייב נצטווה שלא יקח ומשום הכי המקח קיים דהא ליכא איסורא גבי מכר אבל בעלמ' שכשנתברר שטעה בחשבונו הודה למפרע שלא היה חייב לו וזה לא מכר לו אלא בשביל החוב וכיון שנתבטלה הסיבה נתבטל המסובב ואין כאן מקח כלל שהרי הכל היה בטעות ולפי"ז אם המקח אינו כעין אינו משלם כמו שפסק אלא כמו שירצה המוכר אח"ד ז"ל יעש"ב
ומלבד כי חילוק הרב מש"ל ז"ל מסתבר טפי לעין כל רואה ואף גם זאת מצינו דדינא הכי הוי מההיא שאמרו בכתובו' דצ"ח ע"א אלמנה שהי' כתובתה מנה ומכרה קרקע שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואפי' היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשים וכן פסקו כל הפוסקים הר"מ במז"ל פ"ח מהל' אישות ומר"ן ז"ל באה"ע סי' ק"ג והטעם משום דהוי מכירה בטעות וה"ה בנ"ד דהוי מכירה בטעות דבטל מקח
הראת לדעת דדין זה במחלוקת הוא שנוי בין הרב מש"ל ז"ל ובין הרב מח"א ז"ל מן הקצה אל הקצה דלפי סברת הרב מח"א ז"ל המקח קיים וצריך ליתן דמיו דוקא וה' מש"ל ז"ל ס"ל דהמקח בטל. ועי' בס' הנד"מ אמרי בינה כד' פ"א ע"א אות ג' דנר' דאישתמיט מיניה דברי המש"ל ז"ל הללו דמשוי ליה שהוא מוסכם לד' ה' מח"א ז"ל משא"כ האמת ודו"ק
ואני בעוניי רציתי לחלק על צד הדחק להשוות דעת הרב מח"א ז"ל עם הרב מש"ל ז"ל אמנם מה אעשה כי הרב שביתת יו"ט זלה"ה כתב דפליגי אהדדי בחידושיו על הר"מ
ועפ"י חילוק הרב מש"ל ז"ל נלפקע"ד לתרץ קושיא מאת שהקשה הרב חק"ל בח"כ דיו"ד סי' י"ח ומטי בה משם הרב המבי"ט בח"א ז"ל והוא דבסי' ר"ז פסק הטור ז"ל וז"ל מי שמכר שדה לחבירו והתנה עמו על מנת שהחזירהו לי המקח בטל וחייב להחזיר השדה ופירות אינו רשאי לאכול ביני ביני כלל ואמאי נימא דהמקח קיים ותנאי החזרה יהיה בטל כדין מקח שנעשה באיסור שהמקח קיים ולפי חילוק הרב מש"ל ז"ל לא קשיא מידי דשאני התם שהלוה נתחייב מדעתו ורצונו אלא גזרת הכתוב היא שלא יקח המלוה הרבית ומשום הכי המקח קיים מה שאין כן התם דהמוכר עצמו לא נתרצה במקח כי אם אדעתא שיחזירהו לו דוקא ומשום הכי אמרינן דחייב להחזיר לו והפירות אסורין
והנה ראיתי למר"ן הב"י בסי' ר"ח בחו"מ בדין זה דמקח שנעשה באיסור דאמרינן דהמקח קיים הביא שורש הדין מההיא דגלימא ובסוף דבריו הביא דברי הגהמ"ר הנז"ל וכתב וז"ל וממה שנתבאר בסמוך נדחו דברים אלו עכ"ל. וכוונתו רצויה דמאחר שפסקו דמקח הנעשה באיסור דהמקח קיים וה"ה אם נעשה באיסור שבועה דהמקח קיים והוא פשוט
והרב מהרש"ך ז"ל בח"א סי' קנ"ז תמה על דברי ה' ב"י הללו וז"ל ואני בעוניי שמעתי ולא אבין ואיני רואה מקום לדחות דברי הגהמ"ר מהך דינא דמקח שנעשה באיסור דמאי דאמרינן דאין לבטל המקח אעפ"י שנעשה באיסור היינו שלא לבטל כפי הערך של התר אמנם החלק שיש של איסור יש לבטלו ואין מוציאין מיד המוכר אבל החם שהשבועה היתה שנשבע שלא למכור ושלא ליתן כלל אם כן נמצא שכל מה שימכור או יתן הוי דבר של איסור ואין בו צד היתר לקיים קצת מהמקח באופן שדבריו יש לתמוה עליהם וצל"ע עכ"ל
והרב בני חיי ז"ל בח' יו"ד סי' של"ד ובחלק חו"מ סי' ר"ח תמה על הרב מהרש"ך ז"ל וז"ל ואני בער ולא אבין חילוק מהרש"ך ז"ל שהרי כ' הטור סי' רל"ה וז"ל המוכר או קונה בשבת או ביום הכיפורים אף עפ"י שמכין אותו על שעבר דברי חכמים דבריו קיימים והם דברי הרמב"ם ז"ל בסוף הל' מכירה והרי"ף זלה"ה הרי התם שכל המקח נעשה כאיסור שבת ויום הכפירים ואין צר היתר לקיים קצת מהמקח ואפי' הכי מעשיו קיימים עכ"ל
ואני אי"ש עני בתר דלחיכנא עפרא דתחות רנלוהו לא ירדתי לסוף דעתו ותירוצו שהרי כל כוונת הרב מהרש"ך ז"ל אינה אלא להקשות להרב ב"י ז"ל שכתב וממה שנתבאר בסמוך נדחו דברים אלו נמצא דדחה דברי הגהמ"ר מההיא דמקח שנעשה באיסור ועל זה תמה עליו הרב מוהרש"ך ז"ל וז"ל דמהך דינא לא נדחו דברי הגהמ"ר דיש לחלק כמש"ל אבל אין הכי נמי דיודה הרב מהרש"ך ז"ל דנידחו דברי הגהמ"ר מההיא דהירושלמי דמוכר או קונה בשבת וא"כ קו' ה' מהרש"ך עדין היא בחזקתה
ותדע שהרי כל חיליה של הגהמ"ר הוא מההיא דתמו' דאמר רבא דלא מהני ואילו דכרי הירושלמי לא אתי כרבא וכמו שכן הק' ה' שלטי הגבורים ז"ל בפ' משילין מהירוש' לרבא והצ"ע יעש"ב
אך אי קשיא הא קשיא לה' מהרש"ך ז"ל דיצא לחלק בין היכא שכל המקח נעשה באיסור שבו' לההיא דמקח הנעשה באיסור רבית דלא נעשה כל המקח באי' רבית דכיון שיש בו צד של היתר יש לקיים קצת מהמקח והרואה יראה דדין זה דמקח הנעשה באיסור דהמקח קיים יצא לנו מדין גלימא כמ"ש הרא"ש ז"ל משם רבינו האיי ז"ל הבאתי דבריו לעיל ובדין גלימא החם כל המקח הוא איסור שכל המעות היו רבית ואין בו צד של היתר כלל ואפי"ה אמרי' דהמקח קיים ולדעתי הוא פלא ולא מצאתי מי שנתעורר בזה כלל
והרב מהריט"ץ בסי' ט"ז הוק' לו מהירוש' לרבא כמו שהקשה הרב שלטי הגבורים ז"ל ויצא לחלק וז"ל ונראה לתרץ דההיא דמוכר או קונה בשבת דמעשיו קיימים משום דאפילו נימא דלא מהני משום