איש אמונים קפב

הנותן גחלת על לב עבדו של חבירו ומת מהו כבגדו דמי או כגופו דמי ומסיק דעבדו כגופו דמי וכתבו ש"מ ובתוס' לעיל דאף אם העבד היה כפות אם האדון עומד אצלו ונתן גחלת על לבו ונשרף דפטור דיכול לומר לו היה לך להצילו אבל אם אין האדון אצלו פשי' דחייב דמי יצילנו והרא"ש כתב דכל זה הוא אם העבד הוא טוב אבל אם הוא עבד רע שאינו עושה רצון אדוניו אזי כבגדו דמי דיכול לו' לו הנחתי אותך שתשרפנו כדי שתשלם לי עבד אחר טוב מזה. וידוע דאנו בני ישראל נקראים עבדים כדכתיב כי לי בנ"י עבדים וגם דינם כעבד כפות שאנחנו מושבעי' ועומדים שלא למרור באוה"ע כדכתיב השבעתי אתכם בנות ירוש' וגו' וגם לעולם אנחנו לפניו יתב' כי מלא כל הארץ כבודו. וכפי"ז נמצא דיש מקום פטור לאוה"ע לפטור עצמם מכל מה שעושים לישר' בטענה זו שהקב"ה הי"ל לסלק את הנזק מעליהם

אמנם הבל יפצה פיהם מב' טעמי חדא דכ"ז הוא אם האוה"ע היו מאמינים בהשגחתו יתבר' אבל כיון שהם כופרים בהשגחתו יתב' נמצא דלפי דעתם הוא כעבד שאינו לפני אדוניו שחייב. ועוד דכל זה הוא דוקא אם ישראל לא היו חוטאים והיו עושים רצון הקב"ה אבל כיון שהם חוטאים יכול לתרץ הנחתי אותם בידכם כדי שיחזרו בתשו' שלימה ולהנקם משונאיהם מעתה זה נראה כוונת הפסוקים זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' וגו' שקניתי אתכם לעבדים ביצי"מ כדכתיב עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וכי תימא מה כל החרדה הזאת מאחר שהם פטורים כדאמרן לזה תירץ שני תירוצים חדא ואתה עיף ויגע מן התורה ומן המצות וכיון שחטאתם לה' אלהיכם הנחתי אתכם כדי שתשובו בתשובה שלימה ועוד טעם כעיקר ולא ירא אלד'ים עמלק ואינו מודה בהשגחתו יתברך ולפי דעתו הנפסד הוי הדין כעבד שאינו לפני אדוניו דחייב ובכן לא תשכח למחות את שמו בכל מאי דאפשר ע"כ תודק"ו זצוק"ל

ובאו"א נלע"ד לפ' כוונת הכתוב ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכיתיך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם אם על המלך טוב יכתב לאבדם וגו' והדיקדוקים מבוארים ותו איכא למידק אומרו ולמלך אין שוה להניחם דלכאורה תיבות אלו משוללי הבנה שתיכף היל"ל אם על המלך טוב יכתב לאבדם וגו'

אמנם נרא' לפרש אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר בהקדים מ"ש הר' עיר דוד ז"ל סי' תקמ"ה שפירש כוונת מדר' תמוה פ' בהר וז"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה מאחר שהגליתנו בין האומות בדין הוא שלא נשמור את השבת והוא תמוה

ופירש הר' ז"ל בהקדים מ"ש במס' ע"ז דף ה' אמר ריש לקיש בואו נחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנא' אני אמרתי אלד'ים אתם ובני עליון כולכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולידי והכתיב פרו ורבו אלא לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתי' פ' נחלות ופ' יבמות ומשני על תנאי שאם לא היו חוטאים לא הוו מייתי ואם היו חוטאים ומייתי צריכים לקיים פ' נחלות ופ' יבמות. ופריך מתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזירה הא לא קבלו ישר' את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם שנא' למען יטב להם ולבניהם לעולם ומשני הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם שנא' אני אמרתי אלד'ים אתם ובני עליון כולכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון ופריך ולת"ק דר"י דס"ל דלא קבלו ישר' את התורה אלא שלא יהא מלאך המות שולט בהם והכתיב אכן כאדם תמותון ומשני מאי מיתה עניות דתניא ד' חשובים כמת וכו' ופירש"י עניות מכח שעבוד מלכיות ונותנים מסים וארנוניות ומכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול ותו איתא במד' ברכת ה' היא תעשיר זה יום השבת שצריך האדם לכבדו יותר מכדי יכולתו כעשיר ומובטח שהוא עשיר בודאי. מעתה זהו כוונת המד' מאחר שהגליתנו בין האומות ומכלים את ממונינו כל היום בדין הוא שלא נשמור את השבת שאין בנו יכולת לשמור את השבת להיות עשיר וממ"נ הוו תרתן דסתרן ובזה פי' הר' ג"כ כוונת רז"ל אלמלא שמרו ישר' ב' שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין דהכוונה שאם שומרים ב' שבתות כהלכתן בודאי שהגיע להם עושר וכבוד שכבר נגמר שעבוד מלכיות וא"כ מיד היו נגאלים ע"כ תוד"ק ז"ל

מעתה זה נר' כוונת המן הרשע ובהקדים עוד מ"ש בש"ס דמגילה ודתיהם שונות מכל עם דמפקי לשתא בשה"י פה"י. וז"א ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ומדהגלם הקב"ה מורה באצבע שכבר חטאו ורצונו לקיים בהם מקרא כתו' אכן כאדם תמותון דהיינו ענייות לס' הת"ק ועכ"ז ודתיהם שונות מכל עם דמפקי לשתא בשה"י פה"י ומכבדים את השבת ויו"ט מוכח מזה שהם עשירים וטעמם ואח דתי המלך אינם עושים שאינם פורעים מס המלך ולסיבה זו הם עשירים מוכיחים מעשיהם דס"ל כר' יוסי דלא קבלו את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון פירושו מיתה ממש ולזה אמר ולמלך אין שוה להניחם וליקח מהם מס מאחר דאינהו לא סבירא להו הכי אלא כרבי יוסי דהוא מיתה ממש ואם כן תן להם כפעלם יכתב לאבדם כפי סברתם ודו"ק

מעתה פש גבן לבא'ר כוונת הכתובי' הנז' והאמורי' אח"ך אם על המלך טוב יכתב לאבדם זי' אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך דלכאור' קשה תיבת ישנו עם אחד היל"ל יש עם אחד ותו ק' כי תיבות אלו ככר כסף אשקול הם שפת יתר דמי בקש זאת מידו אם הם ככרי כסף או לא וכן אם שקולים ע"י עושי המלאכה או לא ותו ק' מאי צריכא למימר להביא אל גנזי המלך דהנה הר' אהבת דוד ז"ל כ' דכל מלך סתם האמור במגילת אסתר יש לפרשו דהוא קודש והדבר הקשה דכאן מה שייכות יש לפרשו שהוא קודש, ותו ק' מאי שייטיה דאחשורוש לוותר הכסף ולומר הכסף נתון לך הלא דבר הוא ותו קשה אומרו כטוב בעיניך היל"ל כאשר דברת

אמנם לפי קוע"ד נר' לפ' אם יוכשר בעיני ה' ואם יראה בעיני מו"ר ואגב נבין דברי אסתר המלכה פיה פתחה בחכמה כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך ויאמר המלך אחשורוש מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן דלכאורה ק' למה הייתה שותקת אילו נמכרנו לעבדי' ולשפחות מה הפרש יש ותו ק' אומרו כי אין הצר שוה