איש אמונים קפא

אלפאנדארי ז"ל ולהרב שונה הלכות זלה"ה בה' מגילה שנתנו טעם למה נקט הרמב"ם ז"ל וה' בה"ג ז"ל טעמיה דרב נחמן ותירצו דהתם בש"ס דערכין הקפו אחר כך ולרב נחמן והתניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה ומשני כיון שגלו חזרו להתירן הראשון ע"כ מדמהדר תלמודא לאוקמי ברייתא כוותיה דרב נחמן מוכח דהלכתיה כוותיה ואידך טעמי נדחו יע"ש בדבריהם ולכאו' קשה דהרי בש"ס דמגילה הקשו קושיא זאת בין לרבא בין לרב נחמן ותירצו האי תירוצא וא"כ אזדא לה ראייתם שהוכיחו דהלכתא כוותיה דרב נחמן והאמת אתמהא

ותבט עיני לה' פי שנים זלה"ה שהפליא להקשות לה' ברכי יוסף ח"א שכתב והלכה כרבה שהוא בתרא דאשתמיטיתיה מ"ש הרמב"ם ז"ל דנקט טעמיה דרב נחמן והניחו בצ"ע ואנא דאמרי דאשתמיט מיניה דמר מ"ש הרב ז"ל בספרו מחזיק ברכה דנרגש מזה והביא לשון הרמב"ם ככתבו ותירץ שמ"ש בספרו ברכ"י הוא לדעת המאירי ז"ל ונסתלקה תמיהתו ז"ל

עוד נתן טעם השני ה' בינה לעתים ז"ל והוא דעיקר גזירת היונים לא היתה אלא לבטל מצוותיו יתב' שרצו לבטל מהם מצוות השרשיות וזה ידוע כי בהיותם נוגעים בכבודו יתב' תקל מאד הנקמה מהם על דרך שאמר דהע"ה כי מי הוא הפלישתי הזה אשר חרף מערכות אלד'ים חיים כוונתו רצויה כיון שנגע בכבודו יתב' מעצמו הוא נופל ואשר יהרגהו וימיתהו גברא קטלא קטיל אמנם גזירת המן הרשע כל תכלית כוונתו היתה להשמיד להרוג ולאבד וכלי ספק להנצל מזה ע"י נס הוא חסד גדול עצום ונורא עכ"ל

ואף בטעם זה שדי ביה נרגא ה' נאות יעקב וז"ל ודבריו קשים להולמם שהרי בגזירת המן ג"כ ביטל מהם שבת יו"ט ומילה כמ"ש במגילה ד' ט"ז ע"ב ליאודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אורה זו תורה שמחה זו יו"ט וששון זו מילה ויקר אלו תפלין ופירש"י כי ע"כ אלה גזר המן הרשע הרי להדיא שביטל מהם מצוות השרשיות והניחו בתימה יע"ש

ולפקע"ד לא קשיא כלל מכמה טעמי חדא דכבר פירש דבריו שתכלית כוונת המן לא היתה אלא להשמיד להרוג ולאבד משא"כ בנס חנוכה שתכלית כוונתם היתה לבטל המצוות השרשיות כמו שהביא הוא עצמו דברי הרב בינה לעתים ז"ל. בלתי מגרעת

זאת ועוד כי הוא עצמו פירש בדרוש שבת זכור כוונת הכתו' ליאודים היתה אורה וגו' באופן אחר והוא שדקדק בתיבת היתה אורה וכי עד השתא לא הו"ל תורה ותי' עפ"י מ"ש במדר' מגילת אסתר בשעה שנהנו מסעודתו של אותו רשע עמד השטן וקערג על ישראל עד שאמר לו הקב"ה תורה מה תהא עליה והשיב לו תסתפק בעליונים יעש"ב וכל קובל דנא כשנתבטלה הגזירה הגיד הכתוב ליאודים היתה אורה זו תורה ולא כאשר עלה במחשבה לומר תסתפק בעליונים וכו' והדבר קשה טפי מ"ש רשיי ז"ל בש"ס כי ע"כ אלה גזר המן הרשע אין כאן מקום לתמיהתו דכוונת הכתוב מבואר דאף שביטל מהם המן הרשע מצוות אלו כיון שהופרה עצתו היתה אורה זו תורה לישר' ואינם צריכים עוד לפירושו ועוד דהרי אמרו במס' שבת הדור קבלוה בימי אחשורוש וא"כ שפיר קאמר קרא ליאודים היתה אורה זו תורה בלי שום טענת אונס ומאי מקשה אלא ודאי מוכרח לומר כדכתיבנא דעיקר תכלית כוונתו לא היתה לבטל מהם תורה והמצות כ"א להשמיד להרוג ולאבד וכזה נסתלקה תמיהתו על ה' בינה לעתים ז"ל

והטעם הג' שכ' ה' בינה לעתים ז"ל הוא. שנס חנוכה לא היה לכל כללות האומה ישראלית כ"א לאותם שהיו בעיה"ק ודוקא משא"כ נס המן הרשע היתה הגזי' כוללת להשמיד להרוג ולאבד את כל היאודי' וכן פי' רס"י בכל מדינות מלכותך כולם הם תחת ממשלתך על כן היה מהראוי שיהיה הנס עצום ומופלג יותר מחנוכה ושאר הנסים יעש"ב

אשר עפ"י ג' טעמים הללו פירש הרב פי שנים ז"ל כוונת הכתו' זכור את אשר עשה לך דיקא כוונתו רצויה דכל מגמתו היתה לך לאבד אותך דוקא ולא לבטל התורה והמצוות ועוד היה בדרך שהייתם גולים ומטולטלים בלתי שום עזר וסיוע ועוד בצאתכם ממצרים שהייתם כולכם יוצאי מצרים כללות האומה ישראלית וא"כ נס כזה ראוי לזכור תמיד ולמחות את שמו לא תשכח

ואני עני ב"א בעקבותיו אמרתי דזה כיוון המן הרשע באומרו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם דלכאורה ק' מה זו הצעה אל הדרוש ישנו עם אחד וגו' ותו' ק' אומרו מפוזר ומפורד בין העמים דמאי נפ"מ אם הוא מפוזר או לא ותו ק' אומרו בכל מדינות מלכותך מה כיוון בזה ורש"י פי' כולם הם תחת ממשלתך וגם בזה מאי נפ"מ וה' כתנות אור פי' דכיוון בזה שלא יאמרו לו מלכותא קטיעא כיון שהם כולם תחת ממשלתו אמנם הוא הדבר אשר דברנו וכדי להבין גמר הפסוק ודתיהם שונות וגו' נקדים מה שפירש"י בפי' החומש בפ' נצבים והפיץ ה' אתכם בעמים ועבדתם שם אלד'ים אחרים. וגו' אין הכוונה שיעבדו ע"ז ממש ח"ו אלא שבגלותם יהיו מעלין מס וגולגולת לכומרי ע"ז עכ"ל יע"ש וידוע מ"ש רז"ל בפי' הפסו' ואת דתי המלך אינם עושים דאינם נותנים מס המלך יע"ש

מעתה אבא לביאור הכתו' והוא אחשורוש היה מתפחד מלנגוע בישר' כדאי' במדר' והמן בא להחזיק את לבו והציע לו דברים הללו לומר לו לא תירא מהם שבודאי הגמור לא יעשה להם שום נס מכמה טעמי תריצי חדא שהוא מפוזר ומפורד בין העמים וכיון שהם בגלות דלים ושפלים בלתי שום עזר וסיוע רחוק מן השכל שיעשה להם נס. ועוד שהם בכל מדינות מלכותיך ופירש"י כולם הם תחת ממשלתך ולאומה כללית קשה מאוד ההצלה. ועוד שהם עוברים על ציווי הקב"ה שצוה להם שיעבדו ע"ז בגלותם ועכ"ז ודתיהם שונות מכל עם ואינם עובדים ע"ז וכי תימא דמה שגזר הקב"ה כוונתו רצויה כמ"ש רש"י שיתנו מס וגולגולת לכומרי ע"ז וגם בזה עוברים על גזרתו יתב' ואת דתי המלך אינם עושי' ואינם פורעי' מס המלך נמצא שעוברי' אף על ציווי הקב"ה וא"כ חזק ויאמץ לבך ולא תירא ולא תפחד כלל

ועט"ר מו"ר אדוני אבי כמו הרמב"ן ז"ל פירש כוונת הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלד'ים ופי' רז"ל ואתה עייף ויגע היינו מן התורה ומן המצות דלכאורה ק' מה רמז כאן שהיו ישראל נרפים מן התו' ותו ק' אומרו ולא ירא אלדי"ם ופירש"י עמלק דמי לא ידע דעמלק לא היה ירא אלד'ים ומאי חדית לן באומרו ולא ירא אלד'ים אמנם היה מפרש כוונת הפסו' הנז' דבר נאה ומתקבל בהקדים מ"ש בש"ס בב"ק דו"ך ע"א אמר רבא הנותן גחלת על לבו של חבירו ומת פטור מפני שיכול לומר לו היה לך להציל את עצמך אבל הנותן נחלת על בגדו של חבירו ונשרף חייב משום דא"ל הנחתי אותו שישרף כדי שתשלם לי אחר בעי רבא