איש אמונים קפ

למימר הממע"ה כדין כל ספק בכור וע"ז קאמר התנא דאינם בכור דכיון דמצד הספק אין כאן לכהן כלום חשיב כאלו על צד הודאי אינם בכור וכו' ואין זה תימה דקתני התנא סתם כאילו על צד הודאי הוא דמצינו כיוצא לזה בפ' לולב הגזול דמצדד הש"ס דמאי דקתני כסהו הרוח חייב לכסות דאפשר דהתנא ספוקי מספקא ליה אי יש דחוי או אין דחוי ומספקא לחומרא מחייבינן לה לכסות ואף דקתני התנא סתם חייב לכסות דמשמע דעל צד הודאי קאמר ועכ"ל דאף דמשום ספיקא הוא מ"מ כיון דשורת הדין הוא דספק דאורייתא לחומרא וחייב לכסות לא חייש תנא לפרש בפירוש דמפני ספק הוא עכ"ל ולפק"ד אחרי נשיקת עפרות זהב לו לא זכיתי להבין הדמיון דשאני התם דמה דקאמר התנא חייב לכסות הוי לשון מדוקדק להדין ולא חש התנא להאריך שהוא מפני הספק אבל הכא אם איתא דהוי מפני הספק לא היה לו להתנא לומר אינם בכור אלא היה דייק בלישניה לומר הרי זה ספק בכור מ"מ למדנו מדבריו דס"ל דהספק הוא גם לר"פ דאם לאו מאי ראיה מייתי מהכא להרא"ש כיון דלר"פ פליג על ר"י וס"ל דהתנא פשיטא דאין דחוי וכו'

איך שיהיה נמצינו למדין דהוי ספק אם יש דחוי או לא יש דחוי ובזה נראה לי כוונת הפסוק שאומר יעזוב רשע דרכו וכו' והוא שכתבו המפרשים שאיך אדם יהיה לו תיקון בתשובה שהרי נראה ונדחה אינו חוזר ונר' אבל כיון שהתשובה הוא בידו של אדם וכבר אמרנו שכל שבידו לא הוי דחוי וזה הוא כוונת הפסוק יעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' וא"ת נר' ונדחה וכו' כי לא מחשבותי וכו' ולא דרכיכם דרכי ואני חושב שאדם בידו לתקן ואינו דחוי

ובזה נבא להבין מאמר הנצב בפתח השער שאומר קחו עמכם דברים לפי שישר' אומרים לא יש תשו' כי אם בקרבן ובשלמא עשירים בידם הוא לתקן ולהביא קרבן ואינם דחויים אבל אנו עניים ואינו בידינו וכיון שנדחינו תו לא מצי חזי לזה אומר להם השי"ת קחו עמכם דברים דהיינו התורה וכיון שבידכם לעשות לא הוי דחוי וחוזרים ואומרים אין אנו יודעים דברי תורה וא"כ אין בידינו לעשות ולזה משיב להם השי"ת בכו והתפללו לפני ואני מקבל ונמצא שזה הוא ביד כל אדם לעשות ולכן אינו דחוי ויש תשובה לכל אדם ובכן חזרתי לנושאי מקדם והיתה לי השירה הזאת דהיינו התפילה לעד בבני ישר' שיש להם תשו' חזרתי לרמוז בבנין המקדש ואז השירה תהיה לעד בבני ישר' בעגלא ובזמן קריב כיר"א

דרוש לשבת זכור

דרשתי אותו בק"ק גדול שנת התרי"ג ליצירה

והנושא בא לאשר הוא לו יתננו. לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ושילם אותו בראשו וחמישתיו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו

איתא במדרש מגילת אסתר וז"ל בשעה שנחתמו אותן האיגרות וניתנו ביד המן ויצא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהיה הולך לפניהם ראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך אמ"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא פתח השני ואמר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי ממנו אל פתח השלשי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה אמ"ל המן מה זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמ"ל בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד על העצה הרעה אשר יעצת עלינו עכ"ל

ידוע הדבר ומפורסם הענין לפני מו"ר גודל החיוב המוטל עלינו לזכור תמיד את אשר עשה לנו עמלק ומקרא מלא דבר הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים ולכאור' יל"ד בפסוק זה כי תיבת לך היא מיותרת ותו קשה אומרו בדרך בצאתכם ממצרים דמאי נפקא מינה לתת כל כך סימנים

והרב פי שנים בדרוש פ' ויקרא פירש כונת הפסוק הזה בהקדים מה שחקר הרב בינה לעיתים ז"ל בדרוש א"ך והוא דמאי שנא בנס פורים הנעשה על ידי מרדכי ואסתר זכה אל כל הכבוד להרבות בסעודת שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות ומתנות לאביונים מה שאין כן בנס חנוכה שלא נקבע כי אם בהלל ובהודאה דוקא והרי אמרו בפרק אמר להם הממונה אמר רבי אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ופריך והא איכא חנוכה ומשני ניתנה להיכתב קא אמינא הרי דשקולים הם חנוכה ופורים מדפריך והא איכא חנוכה ולמה נשתנו זה מזה כיון דשניהם ניסי הצלה נינהו והוא ז"ל נתן שלשה טעמים בדבר

הטעם הראשון הוא דשאני נס חנוכה דהיו ישרא' יושבים על אדמתם והיה בית המקדש קיים ומן ההכרח הוא שהקדוש ברוך הוא יצילם מכף כל אויב ואורב ואין הדבר כל כך פלאי כמו נס פורים שהיו ישראל בגלות ברלותם ובשפלותם בלי שום סיוע ועזר הא ודאי הוא ראוי לעשות שמחה ומשתה

ורגע אדבר דחזה הוית להרב נאות יעקב אלגאזי זצוק"ל דהקשה על טעם זה וזה לשונו ויש כאן מקום עיון דאם כן למה אמרו אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ ואדרבא ונהפוך הוא שבנס של חוצה לארץ צריך לומר הלל יותר מהנס הנעשה בארץ ישראל עכ"ל

ואני עני ב"א אחר המחילה רבה מכבוד תורתו מה מאוד אני תמה כי לא אסיקו הכי בש"ס דמגילה ד' י"ד ובערכין ד' יו"ד דהכי איתא התם אמר רבי יצחק אין אומרים הלל בפורים לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ ופריך והרי יציאת מצרים דנס חו"ל הוא ואמרו שירה ותירץ כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב נחמן אמר קריאתה זוהי הלילא רבה אמר בשלמא התם אמרינן הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן הרי להדיא דנדחית סברה זו שאין אומרי' הלל על נס של חו"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות מגילה אין אומרים הלל בפורים שקריאת המגילה זוהי הלילא יע"ש וכן פסקו רוב הפוסקים אלא דיש כמה פוסקים דפסקו כרבא שאכתי עבדי אחשורוש אנן הא לא"ה היינו אומרים הלל אף בנס דפורים וא"כ נסתלקה תמיהת הרב ז"ל

אך זוהי שקשה דראתה עיני להרב מרכבת המשנה