איש אמונים יז

ר' אשי דר"ח ורבה קמפלגי בהאי קרא ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו [פי' דבעלמא ילפינן דזורק את הדם לשם חבירו פסול] רבה סבר חבירו דומיא דידיה מה הוא בר כפרה אף חבירו אם הוא בר כפרה אז ופסל הקרבן לאפוקי ערל דלאו בר כפרה הוא ור"ח סבר האי ערל נמי כיון דבר חיובא הוא בר כפרה הוא הואיל ואי בעי מתקן נפשיה עכ"ל הגמ' וקי"ל כר"ח מטעם הואיל הרי דבידו הוא למול א"ע וא"כ כי שחט את הפסח ואח"כ מל א"ע אמאי הוי הפסח פסול כיון שבידו למול ולאו מחוסר מעשה יע"ש שהעלה בתימה

ולפקע"ד לא זכיתי להבין דבריו מאי קא קשיא ליה דהרי התם בש"ס הקשו ומי אית ליה לר"ח הואיל והא איתמר האופה מיו"ט לחול רח"א לוקה רבה א' אינו לוקה. רבה אמר אינו לוקה הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה משו"ה לא לקי רח"א לוקה ס"ל לא אמרי' הואיל בשלמא דרבה אדרבה ל"ק הכא מחוסר מעשה [מילה] התם ביו"ט לאו מחוסר מעשה [אורחים ממילא קאתו] אלא דר"ח אדר"ח קשיא ומשני כי אר"ח הואיל לחומרא לקולא לית ליה הואיל עכ"ל הגמרא

וכתבו התו' בד"ה כי לית ליה לקולא וכו' וז"ל נר' דר"ח לא פסל אלא מדרבנן דמדאורייתא לא שייך לחלק בין לקולא לחומרא דמדאורייתא לא אמרי' הואיל כלל ואפי' לחומרא וכמ"ש בפ' שני שעירי יוה"כ דס"ב אמר רבה השתא דא' ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה [פי' אם שחט שעיר יוה"כ בחוץ היה פטור משום דמחוסר מעשה דהגרלה אם לאו משום דחזי לשעיר הנעשה בחוץ] שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פטור מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי אלמא לית ליה לרב חסדא הואיל בדאורייתא אפילו לחומרא עכ"ל

והשתא מה מקשה ה' ז"ל מה נפשך אם כוונת קושייתו להרמב"ם שפ' כר"ח היכא דשחטו למולין ע"מ שיתכפרו ערלים בזריקה דפסול מטעם הואיל וה"נ נימא הואיל ובידו לתקן עצמו הא לכאור' לאו קו' היא שכבר תי' בגמ' כי אית ליה לר"ח הואיל לחומרא לקולא לית ליה והכא הוי לקולא שישחוט את הפסח כשהוא ערל מטעם הואיל כגון דא לא אמרינן הואיל ואם כונת קושייתו היא על הר"מ שפ' בה' יו"ט באופה מיו"ט לחול שאינו לוקה מטעם הואיל ומקלעי ליה אורחים וה"נ נימא הואיל ג"ז אינו מן הקושי דכבר אמרו בתו' דבדאורייתא לא אמרינן הואיל והכא הוי דאורייתא שהרי מקרא הביא הר"מ וז"ל שנא' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו באופן דלא זכיתי להבין ד"ק ואיך העלים עין מהסוגייא ומן התוספות והוא תימה

איך שיהיה נחזור לדאתן עלה דאמרי' דערל ישר' טובל ואוכל את פסחו לערב וערל גוי צריך שימול וימתין ז' ימים ואם לא יש מן ימתין לפסח שני

והנה בפסח מצרים מצינו שלא הצריכם הקב"ה ז' ימים לטהרתם כ"א תכף עשו ק"פ ויכולים אנו לו' דהטעם מפני שהיה להם לישראל דין ישראל גמור וכבר יצאו מכלל ב"ן ומשו"ה צוה הקב"ה שימולו ויעשו ק"פ ולא ימתינו ז' ימים ועוד איכא טעמא אחרינא מאחר שאם היו שוהים עוד רגע אחד היו נטמעים ח"ו ולא הי"ל תקומה והוכרח הקב"ה לזרזם שיצאו תכף ולא ימתינו ז' ימים

מעתה נבא לדעת המגיד והוא דהרשע בהיותו גוי גמור תמ"ה טמא יקרא מה העבודה הזאת לכם ומדקאמר לכם מוכח דמקשה בדבר ק"פ דאיכא שינוי בין ישראל ובינו שהוא גוי וז"א לכם ולא לו ומק' מ"ט ערל ישראל טובל ואוכל לערב וערל גוי צריך שימתי' ז' ימים ולפי שהוציא א"ע מן הכלל הוכיח בעצמו שהוא גוי שכפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי (דייקא) ולא לו הכונה שאנחנו עם בנ"י עשינו פסח מצרים אחר שקבלנו עול מצותיו יתב' ומשם למדנו דדוקא לנו הדין כן משא"כ בגוים. ועוד כי אנחנו הוכרח הקב"ה להוציא אותנו קודם הזמן משום שהיינו נטמעים ח"ו וז"א ואילו היה שם (לסברתו) לא היה נגאל שכבר היה נטמע ולא היה תקומה לשונאי ישראל כלל ודו"ק

איך שיהיה יען שראיתי שהטרחתי למו"ר חזרתי לנושאי מקדם אמרתי אני ה' אלד'יכם יכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי תעשו ועשיתם אותם אני ה' דלכאורה קשה דמה קשר יש ביצי"מ עם קיום התורה והמצוות אמנם נר' שיובן עפ"י קוטב דרושינו שאמרנו משם הרב מערכי לב שנתן טעם ליציאת ישראל ממצרים קודם הזמן שכבר היו נטמעים ח"ו ואדעתא דהכי לא גזר והוכרח הקב"ה להוציאם מדינא דמלכותא וכפי"ז לא נשאר להם לישראל טענת מודעא כי הוי דינא דמלכותא יע"ש ומעתה ז"א אני ה' אלד'יכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים תוך הזמן מדינא דמלכותא ובכן החיוב המועל ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ואין לכם ליטעון טענת מודעא

חזרתי ואמרתי ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי תעשו ועשיתם אותם אני ה' בהקדים משרז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וכבר ידוע דכל מקום שנא' אני ה' הכונה אני ה' לשלם שכר טוב וכבר ידוע דכל מקום שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת וז"א ושמרתם את כל חקותי וגו' דהיינו שלא תעשו עבירה אז מעלה אני עליכם כעושה מצוה וזה אומרו ועשיתם אותם אני ה' נאמן לשלם שכר טוב

חזרתי ואמרתי ושמרתם את כל חקותי ועשיתם אותם אני ה' והוא דכבר ידוע מ"ש רז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט וגם כבר ידוע דעיקר הגאולה ליחדא קוב"ה ושכינתי' י"ה בו"ה וגם כבר ידוע דמילת אנ"י הוא כינוי לשכינה בסוד אם אנ"י כאן. מעתה ז"א ושמרתם את כל חקותי שתעשו תשובה וגם ועשיתם אותם שהוא מע"ע אז אנ"י ה' דייקא שיתייחד קוב"ה ושכינתיה ויהיה שם הוי"ה ב"ה שלם והכסא שלם וימהר ויחיש לגאלינו בעגלא ובז"ק ואמרו אמן

דרוש ב' לשבת הגדול בק"ק גדול שנת התרט"ו

והנושא בא. זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'

איתא בשמות רבה פ' בא קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך אמר משה לפני הקב"ה ארבע מאות שנה גזרת לשעבדם ועדין לא נשלמו אמ"ל הקב"ה כי הנה