איש אמונים קעה

מה לי בחנות מה לי בביתו ואדרבא בבית נר' יותר ביטול מפני דכשהוא בחנות איפשר לו ליבטל מעסקו כשיבא לו איזה עסק מהשותפות שבחנות אבל בבית קרוב לודאי שיבטל מן השותפות לגמרי באופן שדברי מרן והרבנים שזכרנו כולם צריכים ישוב אמר הבן לע"ד אחר דלחיכנא עפרא דתחות רגלוהי דמרן אבא נוכל לומר דכונת הרב כנה"ג לחלק בין כשעוסק בחנות לכשעוסק בביתו הכונה דהיינו בשעה שאינו מפסיד להשותפות דהיינו בלילה או בשעה שאינו יושב בחנות דהולך לביתו ואינו עוסק בעסק השותפות וזה דחק את עצמו ונתעסק בעסק הבגדים בהכי הוא דאמר הרב דאין לשמעון חלק בהם והתוספתא איירי דעסק בחנות כיון דזה עסק בהיותו בחנות אפי' שהוא ממעות עצמו הריוח לאמצע דאיכא הפסד לחנות בהיותו בחנות ומתעסק בדברים אחרים אבל כיון שזה עסק בביתו בשעה שאין דרך בני אדם להתעסק כגון בלילה הריוח הוא לעצמו דאיכא ליה למימר מאי הפסדתיך

וראיתי להרב מכתם לדוד הי"ו בתשו' כ"ב שגם הוא נשא ונתן בדברי הרמב"ם ומה שרצה לתרץ הוא שלעולם כ"ע ס"ל דאם נשא ונתן במעות עצמו הריוח לעצמו ומה שאמרו בתוספתא לא יעסוק וכו' היינו לכתחילה אבל אנה"נ שאם עבר ועסק השכר לעצמו ומ"ש בסיפא ואם מכר דברים אחרים השכר לאמצע היינו שלקח דברים אחרים ממעות השותפות. והטור ס"ל שאפי' לכתחילה אינו אסור אלא במשיב את חבירו בחנות שצריך טורח רב אבל בשותפין אפי' לכתחי' מותר זת"ד ע"ש ולע"ד אחר המחילה רבא מלבד דדבריו דחוקים דהתוספתא סתם קתני דלא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים דנר' אפי' ממעות עצמו דהשכר לאמצע ועוד קשה דמה יענה הרב להרב מוהרשד"ם ומוהרש"ך שפסקו בשותפין שהשכר לאמצע אפי' ממעות עצמו שפסקו דלא כמאן

והנה מה שנר' לע"ד כדי ליישב דברי מרן והתשו' של הרבנים הוא לומר שזה היסוד שהניח ה' הגז"ל לחלק בין אומנות שהוא בגופו ובין סחורה שאינו בגופו אינו לע"ד אלא אף באומנות אם מתעסק בו בהתמדה שאז יש אומדנא שנתבטל מהשותפות ודאי שהשכר לאמצע אבל כשהוא דרך עראי אפי' בסחורה השכר לעצמו וזה הוא כוונת התוספתא שברישא קאמר אם היה אומן לא יעסוק באומנות והיינו אפילו דרך עראי מפני שחבירו מקפיד עליו אבל אם היה עמו בחנות מותר מפני שכבר רואה שאינו מתבטל מהשות' אבל מ"מ אם עבר ונתעסק דרך עראי השכר לעצמו ובסיפא קאמר ולא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים והיינו דרך קבע ובהתמדה שאז השכר לאמצע אפילו הוא עמו בחנות מפני שלא יתבטל מהשותפות ומשו"ה לקט ברישא אומנות לרבותא דאפי' באומנות דסד"א דבאומנות לא יש ביטול דבידו הוא אם יבא לו עסק מן השותפות יניח האומנות לשעה אחרת קמ"ל דאפי' הכי אסו' מפני שחבירו מקפיד עליו וכ"ש סחורה דאסו' דתלוי בדעת אחרים ומתבטל מהשותפות ובסיפא דקאי בקבע ובהתמדה קמ"ל רבותא דאפי' סחורה דאינו צריך טורח רב וסד"א דהשכר לעצמו דאינו מתבטל מהשות' כ"כ קמ"ל דאפילו הכי השכר לאמצע וכ"ש אומנות דצריך טורח רב ובהתמדה ודאי דמתבטל מהשותפות והשכר לאמצע והרמב"ם שכתב אסור לעסוק בסחורה אחרת כוונתו היא בהתמדה מפני שבשותפות כיון שהשותף עמו כמ"ש הרב כנה"ג אסור אבל באקראי ובדרך עראי מותר כמ"ש ולזה כתב שאם נשא ונתן בסחורה אחרת השכר לאמצע ובמ"ש אם נשתתף עם אחרים שהשכר לעצמו היינו מפני כיון שיש לו שותף אחר אינו מתעסק אלא בדרך עראי מפני זה השכר לעצמו כמ"ש מרן וקמ"ל שהשכר לעצמו ומ"ש הנותן מעות לחבירו לקנות פירות למחצית שכר רשאי הוא לקנות לו מאותו המין היינו מפני שחבירו עמו בשיתוף ומותר אפי' לכתחילה כמ"ש והרב בעל הטורים דהשמיט דין זה דלא יעסוק בסחורה אחרת אפשר דפליג על הרמב"ם וס"ל דלא נאמר דין זה אלא במושיב את חבירו בחנות שצריך טורח רב אבל לא בשותפות כמ"ש הב"י וגם אפשר דלא פליג אלא מפני דלא מצא הדבר מפורש בדברי אביו הרא"ש בדין השותפין מפני זה לא כתבו ומרן ז"ל לא אמר אלא בדרך אפשר וא"כ לא קשיא עוד מה שהקשה הרב כנה"ג דכפי דברי מהרשד"ם שכתב דהרי"ף והרא"ש מסתמא לא פליגי על הרמב"ם דכפי זה הרב בעל הטורים חולק עם אביו הרא"ש ולע"ד לא קשיא על מוהרשד"ם דכוונתי היא דאנו יש לנו לפסוק כהרמב"ם כיון שמצינו לו שפסק כן בפירוש דהרי"ף והרא"ש אפשר לומר דלא פליגי והעור ג"כ אפשר דלא פליג ומה שהשמיט דין זה ולא כתבו היינו מפני שלא מצא אותו בדברי הרא"ש אביו בפירוש גם הוא השמיטו איך שיהיה נמצינו למדין דבשותפין העומדין זה עם זה דרך עראי מותר לעסוק בסחורה אחרת אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל ובהתמדה אפי' אם עבר ועסק השכר לאמצע ולדעת הטור אפשר דס"ל דאפי' בהתמדה השכר לעצמו ובזה אתי שפיר מה שפסקו מהרשד"ם ומהרש"ך דהשכר לאמצע מפני שהיה בהתמדה ומוהרי"ט שפסק בספר שארית יאודה דהבגדים הם לעצמו אפשר דנדון דידיה היה שעסק דרך עראי וא"כ אם לא אמר שישראל יש להם דין שותפין עם הקב"ה יכולים לעסוק בדברים אחרים מעניני הע"ז דרך עראי אליבא דכ"ע ובדרך קבע אליבא דהטור יכולים לעסוק אבל אם יש להם דין המושיב את חבירו בחנות אסור אליבא דכ"ע ואפשר לקיים דברי הרב אש דת עם מ"ש רז"ל שכל השומר את השבת, כהלכתו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וכן אמרו כל הדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף להקב"ה וכו' א"כ מצינו שדין שותפין יש להם

איך שיהיה נחזור למה שאמרנו שכשעושים תשו' מאהבה שאז הזדונות נעשות להם כזכיות הוי כמי שנותן ריוח ואז אפי' אליבא דהמרדכי אינו יכול הקב"ה לבטל השותפות עד זמן המוגבל ובזה נבא לפרש המאמר הנצב פתח השער שאומר גדולה תשו' שמביאה רפואה וכו' והרב יד משה פירש שהכונה עם מה שפי' רש"י דמעיקרא שובבים אתם שאם תעשו תשו' מעלה אני עליכם שחטאתיכם נערות ושיטות היה וכתיב ארפא משובתכם כבעלי מומי' שנתרפאו ונשאר רושם והיינו כמו שאמרו והיינו כמ"ש רז"ל שחכם עוקר את הנדר מעיקרו אכל רופא מכאן ולהבא הוא מרפא ועפ"ד דרך הקדש. וכן עם האמור שכשאמר גדולה תשובה שמביאה רפואה וכו' הדין שלפי האמת העון עשה הפסד וצריך רפואה בתשובה ובאנו למחלוקת הרמב"ם והמרדכ"י אם יועיל התשו' כמ"ש למעלה ולזה רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם והוי כחכם העוקר את הנדר מעיקרו ולא נשאר רושם כלל ודינו כמו שלא היה הפסד כלל וכו' ארפא משובתכם דהוי כמו רופא שמרפא מכאן ולהבא ונשאר רושם ואליבא דהמרדכ"י לא יועיל ומשני כאן מאהבה כאן מיראה שכשעושה תשו' מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות והוי כמי שנותן ריוח ואז אפי' אליבא דהמרדכי השותפות קיים כמו שלא היה הפסד כלל

מעתה נחזור לנושא מקדם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וגו' בהקדים מ"ש הרב