איש אמונים קעג

להשמיע במרום קולכם ר"ל איני רוצה בזאת החשובה שאני סובר כהמרדכי שפסק אפי' ישלם ההפסד עדיין ברצון השותף תלוי דבטל השותפות אפילו תוך הזמן וא"כ הכזה צום וכי אני בוחר לענות אדם נפשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' אלא צריכים אתם מלבד שתשלימו ההפסד בתשו' שתעשו זכיות כדי ליתן ריוח ואז לא תתבטל השותפות וזה שאומר הלא זה צום אבחרהו דמלבד דפתח חרצובות רשע וכו' ג"כ תעשו זכיות הלא פרוס לרעב לחמך וכו' אז יבקע כשחר אורך וכו' וכבוד ה' יאספך וכו' ואז תקרא וה', יענה וכו' דאליבא דכ"ע כיון שנותן ריוח ג"כ אינו יכול לבטל את השותפות ותתקבלו בתשובה

ובזה יובן ג"כ לע"ד הפסוק בקהלת סי' ח' שאומר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלדים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה ע"כ והכוונה אני פי מלך מלכו של עולם שמור לקיים מצוותיו ולא לבא לידי חטא שזה היותר טוב שלא לחטא מ"מ אם חטא האדם לא יאמר כיון שחטאתי ושניתי התנאי של האלד'ים נתבטל השותפות כס' המרדכי שאפי' ישלם ההפסד נתבטל השותפות א"כ מה בצע שאחזור בתשובה ויעמוד בדבר רע להשאר בחטא לזה אמר ועל דברת שבועת אלד'ים אם עברת לה אל תבהל מפניו תלך לומר שלא יש תשלומין בתשו' אלא אל תעמוד בדבר רע וחזור לפניו יתב' בתשובה מפני כי כל אשר יחפוץ יעשה שאפי' המרדכי לא אמרה אם חפץ השותף לקיים השותפות וא"כ אם הוא חפץ לקבלך בתשובה ודאי שהרשות בידו וכו'

ובזה נבא לפרש המאמר שאמרנו שאלו לחכמה וכו' שהכוונה שהחכמה ס"ל כסברת הרמב"ם ולכן אמר' חטאי' תרדף רעה ר"ל שכל מה שרודף את החוטאי' להמיתם הוא הרע' שעשו דהיינו ההפסד שגרמו בעונותי' אבל אנה"נ אם משלמים ההפסד שעשו ש"ד ואין ביד הקב"ה לבטל השותפות לכן אמרה הנפש החוטאת היא תמות והתורה סברה כסברת הרב קול יעקב שכשמשלם ההפסד וגם נותן ריוח אין ביד השותף לבטל ולכן אמרה יביא קרבן ויתכפר ר"ל מלבד התשובה צריך להביא קרבן ויתכפר לו והקב"ה ברוב רחמיו תפס ס' חכמי' דאעיקר' דדינא שותפות אין כאן אלא אשגרת לישן ואפילו שלא ישלם ההפסד די לו בוידוי ובחרטה וזהו שאמר טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך התשובה שאם לאו אין העולם מתקיים. ובזה גם כן יובן המדרש של תהלים שאמרנו שאמרו ישר' לפני הקב"ה אם אנו חוזרים בתשו' אי אתה מקבלנו כסברת האומרים שלא יועיל התשובה אבל אין הדבר כן הלא אתה ה' בעל הרחמים ותפסת ס' חכמים ואמרת יעשה תשובה ויתכפר וזהו שאומר הלא אתה תשוב תחיינו וגו'

איך שיהיה נמצינו למדין מדברי הרב אש דת שישראל עם הקב"ה דין שותפין יש להם אם חטאו ועשו תשו' באנו למחלוקת הרמב"ם והמרדכי כאמור. ולע"ד יש לי לחקור בדברי הרב דמהיכן למד דדין שותפין יש להם אם משום שאמרו ג' שותפין יש באדם משם אין ראיה שהאדם עצמו הוא אלא השותפין הם הקב"ה ואביו ואמו והאדם הוא העסק של השותפין. ואם משום שאמרו כי לך תכרע כל ברך שמשביעין את הילד קודם שיצא לעולם שוקיים את התורה משם נראה לדמותו לדין משיב את חבירו בחנות למחצית שכר ולא לדין שותף. וכן ראיתי למפרשים אחרים שדימו לדין משיב את חבירו ונ"מ שאם דינו של האדם הוי כמשיב את חבירו בחנות הוי חמור שאסור לו להתעסק כלל בדברים אחרים. כמ"ש בתוספתא בירו' ר"פ א"נ וז"ל המשיב את חבירו בחנות אם היה אומן לא יעסוק באומנות מפני שאין עיניו על החנות בשעת האומנות ואם היה עמו בחנות מותר ע"כ ופסקוה כל הפוסקים א"כ אם נאמר שוש להם דין המשיב חבירו בחנות אליבא דכ"ע אינם יכולי' להתעסק בעסק אחר מעניני העוה"ז מפני שמתרשל בעבודת ה' ואם ישנו יכול הקב"ה לבטל העיסקא כל זמן שירצה אבל אם נאמר שיש להם דין שותפין הויא פלוגתא

והנה בהך פלוגתא רגע אדבר והוא שהרמב"ם בפ"ה מה' שותפין כ' וז"ל המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה מאותה סחור' וכו' ולא יתעסק בסחורה אחרת וכו' ואח"כ כתב אחד מן השותפין ששינה והלך למקום שלא היה לו לילך וכו' או נשא ונתן בסתו' אחרת וכן כיוצא באלו הדברים כל פחת שיבא מחמת זה שעבר חייב לשלם ואם היה שם שכר השכר לאמצע כמו שיתנו בשכר וכו' עכ"ל. ועל מ"ש ולא יתעסק בסחורה אחרת כתב מרן בכ"מ וז"ל ברייתא הביאה הרי"ף אגב גררא גמרה אין מושבין חנוני למחצית שכר ע"כ והברי' שהביאה הרי"ף בפ' א"ג היא זאת שזכרנו והביאה שם אגב גררא לומר שהמשיב את חבירו בחנות צריך לשלם לו כפועל בטל מפני שאינו יכול לעסוק במלאכה אחרת. כדתניא וכו' וגם הרא"ש כתב כדברי הרי"ף נמצא שלד' הרמב"ם גם בשות' אינו יכול לעשו' בעסק אחר

אמנם הרב בעל הטורים בסי' קע"ו הביא דברי הרמב"ם הללו דהמשתתף עם חבירו בסתם וכו' והשמיט דין זה דלא יעסוק בסחורה אחרת וכתב מר"ן בב"י וז"ל והרמב"ם כתב ולא יעסוק בסחורה אחרת וכו' ורבינו השמיט זה ואפשר דס"ל דלא נאמר דין זה אלא במשיב את חבירו בחנות שצריך טורח הרבה בחנות והרמב"ם ס"ל דגם בשותפות כיון דמתעסק הוא בסחורה אחרת מתרשל מן השותפות דינא הכי זת"ד. נמצא דלדעת מרן ב"י ז"ל פליגי הרמב"ם ובעל הטורים בדין שותף אם נאמר דין זה או לא

וראיתי להרב מהר"י יפה ובאו דבריו בתשובת מהראנ"ח בח"א סי' ס"ד שנ"ל לפרש פי' אחר בדברי הרמב"ם שמ"ש ולא יתעסק בסחו' אחרת ר"ל במעות השותפות בעצמם שאם נתן לו על דעת לקנות חטים לא יקנה שעורים שאם כדברי הרב בית יוסף קשיא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בתחילה תלת בבי ולא ישנה ממנהג המדינה ולא ילך למקום אחר ולא ישתתף עם אחרים ואח"כ כתב ולא יקיף ולא יתעסק בסחורה אחרת ולא יפקיד ביד אחרים ואלו השני בבות דהיינו לא יקיף ולא יפקיד הם דומות לתלת בבי הראשו' אבל זאת הבבא דלא יתעסק בסחורה אחרת ממעות עצמו היה לו להביאה או בתחילה או בסוף ולמה כתבה באמצע הבבות. ועוד קשה שהרי כתב הרמב"ם אחד מן השותפים שנשא ונתן בסחורה אחרת כל פחת שיבא מחמת זה שעבר חייב לשלם ואם היה שם שכר השכר לאמצע כמו שיתנו שניהם בשכר ע"כ דבשלמא כפי פי' זה אתי שפיר כמו שיתנו אבל לפי פי' הר"י אם זה נתעסק במעות עצמו והרויח במעותיו למה יתן לו ואם נאמר דקנסינן ליה סוף סוף מאי כמו שיתנו. ועוד קשה דהרי הרמב"ם כתב אח"כ לפיכך הנותן מעות לחבירו לקנות חטים לא יקנה שעורים ואם כדברי ה' ב"י מאי לפיכך דעדין לא כתב מדין זה. באופן שה' הגז"ל דחה דברי מרן וסברתו הוא לעסו' ממעות עצמו ובזה אפי' הרמב"ם מודה שהשכר לעצמו וכתב דיש לחלק בין אומנות שצריך טורח רב ומתבטל לגמרי מהשותפות דאז הוא דאמרינן בתוספתא לא יעסוק באומנות אבל סחורה דאין צריך טורח רב כ"כ ואינו