איש אמונים קעב

כי באמת החוטא הוא בנפש ובנפש כבר ניכר הנזק וכמ"ש המקובלים ז"ל כי כל חטא שאדם עושה פוגם ממש באברי הנפש וזה הוא שאמרה הנפש החוטאת היא תמות והתורה השיבה כסברת החכמה דדין היזק שאינו ניכר יש לו יען התורה אמרה יביא קרבן ויכפר לו ואם באמת היזק הניכר הוי איך מכפר לו הקרבן דבשלמא אם הוי היזק שאינו ניכר היינו שהכפרה ג"כ הויא בכי האי גוונא כמ"ש המפרשים בס' הקרבנות שהיה מחשב בדעתו שכל הנעשה בקרבן דהיינו בשחיטה והשריפה וכיוצא כאילו נפשה בגופו ממש ובזה מתכפר לו אבל אם הוי היזק הניכר איך מתכפר לו בדבר שאינו ניכר דהיינו במחשבתו והקב"ה הכריע דלפי האמת דין היזק הניכר יש לו דהרי אמרו המקובלים ז"ל דאפי' דהקרבן והוידוי מכפר היינו לתלות אבל לתקן פגם אשר פגם בנפש לא די בזה כי אם צריך תשובת המשקל דהיינו תעניות וסגופים כפי החטא אשר חטא וא"כ הוא היזק הניכר הוא כיון דהכפרה ג"כ צ"ל בכי האי גוונא וזה שאמר יעשה תשו' ויכפר לו ר"ל דכדי שיתכפר לו צריך תשו' ולא די בקרבן הה"ד טוב וישר ה' וכו' על כן הורה להם לחטאים הדרך לעשות תשו'

ואמנם נראה לע"ד לפרש כוונת המאמרים האלו באופן אחר בהקדים מ"ש הרב קול יעקב משם הרב אש דת פלוגתא דאיתמר ביבמות על פסוק את מספר ימיך אמלא שאמרו זכה משלימים לו לא זכה פוחתים לו דברי ר"ע וחכמים אומרים זכה מוסיפים לו לא זכה פותחים לו ופי' עם מ"ש מרן הב"י בח"מ סי' רע"ו שכתב בדברי הרמב"ם דשותפין שנשתתפו זה עם זה וקבעו זמן לשותפות ושינה אחד מהם מהתנאי וגרם הפסד לשותפות אפ"ה אינם יכולים לחלוק עד זמן המוגבל אלא שמשלם ההפסד שעשה ואם לא רצה לשלם אז אם רצה השותף אחר לחלוק ולבטלו רשאי כיון ששינה התנאי ואולם מדברי המרדכי מוכח דפליג ע"ז וס"ל דכל ששינה התנאי אפי' משלם ההפסד רשאי השותף אחר לחלוק ולבטלו אפי' בזמן הקבוע דאדעתא דהכי לא נשתתף וידוע מאי דאמרן בקידושין ג' שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה וכבר נודע מ"ש בנדה דפסוק כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון דמיירי על יום הלידה שמשביעין לילד קודם שיצא לעולם שיקיים התורה והמצות ועל תנאי כן נברא וא"כ כשחטא האדם וגרם הפסד לשותפות ושינה התנאי לדעת הרמב"ם ז"ל יש רפואה ע"י תשובה שמשלם מה שהפסיד ואינו יכול הקב"ה לחלוק השותפות וצריך שיחיה האדם עד זמן המוגבל אמנם לסברת המרדכי מאות' שעה שחטא ושינה התנאי נתבטל השותפו' והנה בדברי ר"ע יש לפרש בב' הסברות או דס"ל כס' הרמב"ם דזכה דקאמר אינו ע"י תשובה דמשלמים לו או דס"ל כסברת המרדכי וזכה דקאמר הייני דוקא זכה מעיקרו משלמים לו אבל לא מעיקרו אפי' על ידי תשובה פוחתין לו וחכמים פליגי על ר"ע מן הקצה אל הקצה וסברי דלא דמי שותפות האדם עם דין שותפות שבין אדם למקום דבשלמא בשותפות בני אדם דינא כסברת המרדכי שאם שינה התנאי נתבטל השותפות אף תוך הזמן אבל בשותפות האדם עם הקב"ה אם היה כן אין העולם מתקיימת שמיד שחטא האדם ימות על עונו אלא שאין זה שותפות ממש אלא אשגרת לישן וא"כ כל דליכא שותפות לא יש קביעות זמן מעתה זכה מוסיפין לא זכה פותחין דייקא שהרי מעיקרא לא קבעו והכל לפי רוב המעשים זת"ד והרב קול יעקב כתב שנ"ל דע"כ לא פליגי אלא כשמשלם ההפסד לבד אבל כשמשלם ההפסד ונותן נמי הריוח מה שהיה לו להרויח בעסק אחר אפי' המרדכי יודה דיקיים השותפות עד זמן שקבעו ובזה מפרש הרב כוונת הפסוק ביחזקאל סי' ל"ג ואתה בן האדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ה' אלד'ים אם אחפוץ במות וגו' כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ע"כ ופי' הרב הכוונה עם האמור ובהקדים עוד מאי דאמרי' ביומא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות. לו כשגגות ופריך ואמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ע"כ זה כוונת הכתובים שישראל שבאותו הדור היו סוברים כסברת המרדכי דכל ששינה מתנאי השותפות אפי' משלם מה שהפסיד נתבטל השותפות וצריך למות הוא אומרם כי פשעינו וחטאתינו עלינו וכבר עברנו על התנאי ובם אנחנו למקום ואיכא הפסד וא"כ אפי' נעשה תשובה איך נחיה הא נתבטל השותפות ועל זה השיב הקב"ה אם אחפוץ במות הרשע כלומר אפי' לס' המרדכי היינו כשהשותף רוצה לחלוק אבל אני אם אחפוץ במות הרשע אין רצוני לחלוק השותפות ואעיקרא דדינא הלכתא כהרמב"ם דכל דמשלם מה שהפסיד אינו יכול לחלוק כי אם בשוב רשע מדרגו שמשלם מה שהפסיד וחיה ועוד שובו שובו דהיינו תשו' מאהבה ומיראה וכל דאיכא תשובה מאהבה הזדונות נעשות לו כזכיות א"כ מלבד שמשלם מה שיפסיד הוא נותן ריוח ג"כ כל כי הא אפי' המרדכי אזיל ומודה שצריך לקיים השותפות ועוד ולמה תמותו בית ישראל דאעיקרא אין אין כאן שותפות אלא אשגרת לישן כסברת החכמים דל"כ אין העולם מתקיים שמיד שחטא האדם ימות בעונו ובפרט כללות בית ישראל זת"ד ובזה נר' לע"ד לפרש הכתובי' בישעי' סי' נ"ח שאומ' ואותי יום יום ידרשון וכו' ישאלוני משפטי צדקוכו' למה צמנו ולא ראית ענינו נפשינו ולא תדע הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביתם תנגושו הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות האדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יוצע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשי וכל מוטה תנתקו הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסתו ומבשרך לא תתעלם אז יבקע כשחר אורך וכו' כבוד ה' יאספך וכו' אז תקרא וה' יענה וכו' ע"כ והכוונה שישראל שבאותו הדור היו עושים תשובה על עונותיהם ותענית ושק ואפר כדי להשלים ההפסד שגרמו בעונותיהם ועם כל זה לא היו נענים ולזה הם מתרעמים לאמר למה זה כיון דהלכתא כהר"ם במז"ל דכל שמשלם ההפסד אינו יכול לחלוק וזה שאומר ישאלוני משפטי צדק כלומר שואלים ממנו בדבר משפט למה צמנו ולא ראית עינינו נפשינו ולא תדע וכפי סברת הרמב"ם צריך אתה לקבל תשובתינו כיון שאנחנו משלמים ההפסד בתשו' ועשית עצמך כאלו לא ראית ולא ידעת ח"ו הקב"ה משיבם הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביבם תנגושו ר"ל בשלמא אם ביום התענית אתם מתעסקים בתורה ובמצות. כדי ליתן ריוח יותר על ההפסש שגרמתם היה לכם פתרון פה לומר למה לא תתקבלו בתשובה לפני אבל אתם לא כן עשיתם כי כל אחד ואחד ביום התענית מתעסק למצוא דבר חפצו ורצונו מתאות העולם הזה בכל עצביכם תנגושו כפי' רד"ק כי ביום התענית יאספו העם ויראה אדם בעל חובו וישאל ממנו חובו נמצא שכל תשובתכם אינו אלא לעקור העון בלבד זה שאומר הן לריב ומצה תצומו כלומר כדי לשלם ההפסד שהם הריב והמצה שהם עונות לזה היתה בוידוי ובתענית שלכם לא תצומו כהיום