איש אמונים קע

תבנו ליושבי גלעד ואי"ת לאדם של"ב ומוכרח אתה לבא וע"ז השיב להם יפתח כיון שראה שהוא מוכרח לילך אמ"ל תראו שאתם מוליכים אותי מעיר לעיר בשבילכם ותו דעכשיו חזרתם בדבריכם דבתחי' אמרתם והיית לנו לקצין ונלחמה וגו' ועכשיו אתם אומרי' הפך ונלחמת והיית לנו לראש הרי שאין לי דין פועל לדעתכם כ"א דין קבלן דלאחר גמר המלאכה גובה שכרו וא"כ אני מבקש מכם שתהיו ערבים קבלנים שלא יקומו איזה אנשי' ויערערו על המינוי לאחר גמר המלאכה. לזה השיבו זקני גלעד בשבועה שאם לא יסכימו למנותו תיכף כדברי' כן נעשה למנותו לאסר גמר המלחמה ודו"ק

נקיטינן דכל מחלוקת יפתח עם זקני גלעד הוא דהם רצו לדונו כע"ע דגופו קנוי והוא רצה לדון עצמו כשכיר אשר עפי"ז ראיתי לעט"ר מו"ר רב"ן חסידא כי גדול מרדכי ז"ל זיע"א שפי' כונת הכתו' באיוב סי' ל"א אם אמאס משפע עבדי ואמתי בריבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו דפי' הוא ז"ל עפ"י מ"ש הרב. ראש דוד ז"ל כפ' כי תשא משם כת הקודמים דחקרו דבקידושין פ"ק אי' גבי ע"ע חלה שלוש ועבד שלוש אינו חייב להשלים ואילו בפ' האומני' אמרי' דהיכא דאניס שכיר או קבלן לא יהיב ליה אלא שכר שלפני האונס. ובזה נאמרו ד' תירוצי' א) תי' התוס' דדוקא גבי ע"ע כיון דגופו קנוי לאדון להכי אינו חייב לשלם דברשותיה דמאריה קאי משא"כ בשכיר דאין גופו קנוי אלא דשכר עצמו למלאכה לזמן כשאינו יכול להשלים זמנו דהתנה אינו נוטל אלא כפי העבודה אשר עבד ופעל. ב) תי' הריטב"א דשאני פועל דהשכירו בע"ה למלאכה ידועה וכיון דלא עשה אותה מלאכה אעפ"י דנאנס כגון שחלה אין אלא שכרו משא"כ ע"ע הוא משועבד לכל המלאכות של בע"ה אעפ"י שחלה נסחספה שדהו של האדון. ג) תי' הרא"ש ז"ל דהתם מיירי כשחלה בתחי' ג' ואח"כ עבד ג' דכיון דקבלו בע"ה ולא דבר מאומה לנכות לו זמן חוליו מסתמא מחל אבל היכא שהחולי בא לו לבסוף ליכא הוכחה דמחל ומשו"ה לא יהיב ליה אלא מה שעשה דוקא. ד) תי' מוהר"ם ז"ל שהעבד קבל כל שכרו מוקדם וחלה אינו חייב להחזיר משא"כ הכא דעדיין לא נתן לו כלל להכי אינו נותן לו אלא מה שעבד אשר בתי' זה של מוהר"ם פי' קמאי כונת המשנה דאבות לא עליך וכו' אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ודע מתן שכרן ש"ץ לעת"ל דהכונה דאומר התנא אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה משא"כ אם לא למדת אפי' שנאנסת בחולי ובייסורים אינם נותנים לך שכר וכ"ת מ"ש מע"ע דאם חלה שלוש דאינו חייב להשלים לזה הי' ודע מתן שכרן ש"ץ לעת"ל ובכן כיון שלא נתן עדיין מצי מעכב וכמ"ש מוהר"ם. ואני בעוניי נלע"ד שזה היה מתרעם איוב הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעולו כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מינו לי ורש"י פי' ירחי שוא ביסורי' שאני סובל ולפי האמו' דאנן בדידן עם הקב"ה ממ"נ במאי דיינין אם כעבדים או שכיר דלכאו' ימי שנותינו ע' שנה וא"כ נמצא דאנו שכורים לזמן וא"כ הדין הוא שאם נאנס או חלה אינו חייב לשלם הקב"ה וכמ"ש התו'. אמנם אנו רואים דיש לנו דין ע"ע דגופו קנוי וכמ"ש ברישא דמתני' לא עליך המלאכה לגמור ואין אהה בן חורין לבטל ממנה דהכונה דאין לנו דין קבלן שבהגמר המלאכה תגמר עבודתו וגם אין לנו דין שכיר לחזור אפי' בחצי היום אלא אנו משועבדים לעבודתו יתב' יומם ולילה כדין ע"ע וא"כ חייב לשלם כדין אם נאנסנו או תלינו איזה חולי וז"א הלא צבא לאנוש עלי ארץ שקבע זמן חיותינו ולמה קבע לנו זמן הא ודאי לתת לנו דין שכיר ולא ישלם שכר בזמן חלותינו שנהיה חולים. וא"כ ק' למה מחייב אותנו כעבדים לעניין הלימוד הוו תרתי דסתרן דלענין חיובינו בתורה נותן לנו דין ע"ע ולענין תשלום השכר אם נאנסנו נותן לנו דין שכר שלא קבל פרס עדין מרבו וכחילוק מהר"ם להפסיד לנו ימי אונס שלא נוכל לעבוד את ה' מחמת חולי וז"א כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעולו כן הנחלתי לי ירחי שוא בזמן היסורי' אתמהה ודו"ק

באופן דלדעת התו' והריטב"א יש חי' בין שכיר לע"ע לד' התו' דשכיר שאני שהוא מושכר לזמן ולד' הריטב"א שכיר שאני שהוא מושכר למלאכה ידועה אמנם לד' הרא"ש ומהר"מ אין שום חי' בין שכיר לע"ע כ"א החי' הוא לדעת הרא"ש דחלה בתחי' ולד' מהר"מ שכבר קבל שכרו מעתה זה כונת הכתוב אם אמאס משפט עבדי וגו' דהיינו אם איש א' יהיה לו דו"ד עם משרתו ומשרתת שלו בענין העבודה אני אומר להם ע"ע גופו קנוי כדע' הרא"ש ומהר"מ ובענין פרעון השכירות אם נאנסו איני משלם כלל אפי' אם חלו בתחי' ואפי' קבלו שכרם אני גובה מהם כדעת תוס' והריטב"א מה אענה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו שלא למדתי כמה ימים מחמת אונס יאמרו כי כמו שפסקת הדין לעבדיך ואמתיך כן יפסקו לי מדה כנגד מדה

הן אמת דכד דייקינן שפיר לגבי קוב"ה הא ודאי אין לנו כ"א דין עבדים דוקא ולא דין שכיר דהרי זיל בתר טעמא למה אמרו פועל חוזר אפי' בחצי היום מטעם כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים נמצא דאנחנו עמו ועבדיו אשר בזה ינוח לי מה שראיתי במדר' איכה כל העבירו' יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול דאינו מתכפר כ"א בתשו' מאהבה ופי' הרב מ"כ פורק עול כופר בעיקר ולכאורה היה יכול לומר חוץ מכופר בעיקר אמנם עפ"י דרכינו הנה נכון דפורק עול הכונה דסובר בדעתו דיש לו דין שכיר דיכול לחזור אפי' בחצי היום לאיש כזה שאינו יודע בעצמו שהוא עבדא דמאריה איך יכופר עון כזה כ"א ע"י תשו' ושב ורפא לו וימינו פשוטה לקבל שבים וכמא' הנביא ישעי' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר דלכאו' צריך להבי' דבתחי' קאמר קרא אם יהיו חטאיכם וגו' ואח"ך חזר בו ואמר ואם תמאנו ומרית' וגו' תרתי דסתרן ובהכרח דאם יהיו חטאיכם ענין אחר ואם תמאנו הוא ענין אחר ולנו לדעת ההפרש. ותו למה בברכה נקט טוב הארץ תאכלו ובקללה נקט חרב וכו' היל"ל דבר והופכו. ותו קשה אמרו כי פי ה' דבר ולנו לדעת מה דבר ה'

אמנם נלע"ד לפ' בהקדי' מאי דאי' בכתו' דנ"א אמ"ר אמר שמואל והיא לא נתפסה אסור' הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת שאפילו לא נתפסה מותרת ואיזו זו שנתקדשה קידושי טעות שאפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה

עו"נ מ"ש ה' נחלת בנימין במצוה כ"ו ד' ל"ו שחקר חקירת חכם על מה צוה ה' כי אל קנא ה' אלד'יך וגו' בעובד ע"ז כלום מתקנא כי אם גבור בגבור ואיך מתקנא הקב"ה בע"ז הבל מעשה תעתועים שאין בה ממש. והוא ז"ל תריץ יטי"ב דהקב"ה כשקידש את ישר' אמ"ל והייתם לי סגולה מכל העמים כי כי לי כל הארץ נמצא דע"מ כן נתקדשו שכל העולם כולו הוא להקב"ה וא"כ כשישר' עובדי ע"ז ח"ו נמצא דמשתפים דבר אחר ונמצא