איש אמונים קסט

קצוב ביניהם מידי שב"ש ובהמשך הזמן בא לו שליח מעיר אחרת ובידו כתבי כתוב וחתום מכל ראשי העיר ההיא שנתחייבו לתת לו הרבה יותר ממה שהיה לוקח בעירו ועו' שלחו לו אלף גרוש להוצאת הדרך והחכם הנז' דבר עם אנשי עירו והגיד להם הכל אז השיבו לו לא נניח לכ"ת לילך ואם אינו מספיק לך מעתה נתחייבנו לאסוף ולקבץ מכל אנשי העיר שלנו אלף לבני' מלבד הקצוב והחכם נתרצה ושלח השליח בחזרה עם האלף גרו' ונשאר בעירו וראשי העיר קיימו דבורם ב' ג' חו' ואח"ך נתנו כתף סוררת ולשאו"ל הגיע החכם מה שנדרו לו והשיב דאם השליח בא בתוך הזמן הקצוב ודאי דאינם חייבים לשלם לו מאותו התוספת כלל דהוי דבר האבד וכו' ודינא הוי שוכר עליהן או מטען ואם השליח בא לאח"ז הקצו' הא ודאי דחייבים לשלם כל מה שנדרו לו כדין ערב בשעת מ"מ עכ"ד יע"ש. ואנא זעירא אחרי התאבקי בעפרות רגליו שותיה דמר לא ידענא חדא. דדין זה דמלמד ומרביץ תורה אי הוי דינו כפועל או הוי דבר האבד הוי פלוגתא דרבוואתא ר' יואל ומוהר"מ והיכי פסיק ותני דאינם חייבים הא אם יתפוס החכם מצי למיטען קי"ל כמ"ד דדינו כפועל וחוזר בחצי היום זאת ועוד דא"א דהוי בתוך זמן הקצוב היו יכולים: לעכבו כשהגיד להם מעשה הכתב כי אתה שכור אצלינו לזמן ולמה להם להטעותו ובפרט כי החכם לא הראה פנים לחזור עד שהוכרחו להטעותו והראיה שהלך אצלם: ובקש מהם שלא ימנעו הטוב ממנו נמצא דלא ביקש לחזור ביד חזקה שהוכרחו להטעותו

ועין רואה למוהרשד"ם ביו"ד סי' ר"ה שנשאל שאלה זו ולא עלה על דל שפתיו ספקות אלו כי מובן מתוך שאלתו שלא היה בתוך הזמן וחייב להקהל שישלמו להחכם עספ"א יעש"ב

והרב מוהרשד"ם נשאל בח' יו"ד סי' צ' בחכם א' שהוציאוהו מעירו לעיר אחרת להיות מרביץ תורה והיו ב' ערבים לפרוע שכרו ואח"ך חזרו בהם והשיב הוא ז"ל דחייבים הקהל לשלם לו כל שכרו ואפי' אם לא היה קנין ושבועה כלל כיון שעקרו אותו מעיר לעיר חייבים השנים ערבים לשלם והמה יגבו מבני הקהל יעש"ב

ומוהר"מ ז"ל במרדכי פ' האומנים והרשב"א בסי' תתע"ג פסקו במלמד שהיה אצל בעה"ב ואמ"ל הבע"ה לך מעמדי איני חפץ וגירשו מביתו והמלמד נתרצה והלך ואח"ך חזר בו הבע"ה ורוצה לעכבו והשיב לו המלמד כבר גרשתני ומחלת שעבודי נראה דיכול לעכבו דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא וראיה מפ"ק דקי' דפריך גבי ע"ע ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני זאת אומרת ע"ע גופו קנו אלמא לא זכו בנפשיה באמירה בעלמא וה"ה בנ"ד דמדמינן פועל לע"ע בפ"ק דב"מ וטו' כ' מורי כיון שהשכירו ללמד את בנו הרי נתחייב לבנו ולא כל הימנו דאב למחול שעבודו של בן דזכין לקטן ואין חבין לו יע"ש

הנה דין זה הביאו מור"ם בהג"ה סי' של"ג וחי' בין פועל למלמד דבפועל מהני המחיל' באמירה: בעלמא והש"ך ס"ק מ"ז הק' וז"ל ואע"ג דבדברי מוהר"ם ובתשו' רשב"א ובמרדכי משמע דאפי' בשאר פועל לא מהני וכו' מ"מ נר' דלא קי"ל כמוהר"ם בהא וכו' וכן משמע בתוס' וגם נר' דמוהר"מ גופיה לא סמך אהך טעמא אלא עשה אותו סעיף לטעם האחר ועיקר טעמו דאין חבין לקטן יעש"ב

ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק דקאמר דמוהר"א לא סמך אהך טעמא והלא דינו של מוהר"מ איירי במלמד ומלמד ס"ל למהר"מ דהוי דבר האבד דא"י לחזור בו וכ"כ הרשב"א בפי' בסוף דבריו דמלמד הוי דבר האבד וא"י לחזור בו וא"כ שפיר נקט טעם מהר"מ דאינו נמחל שעבודו של מלמד דהוי כע"ע דגופו קנוי והיכי קאמר הש"ך דמוהר"מ לא סמך אהך טעמא

ומהרשד"ם בח"מ סי' קי"ט כ' דדוקא באמירה בעלמא ל"מ ולא נמחל שעבודו אבל בכתיבה מהני

מעתה נבא לביאור הכתובים ונק' מ"ש הרטב"א בפ' בהעלותך בפ' והיית לנו לעינים אינו לשון עתיד אלא לשון עבר רמז על העצה שיעץ למרע"ה בפ' ואתה תחזה וגו' שהראה לו מה שלא ידע עכ"ל. עו"ל מ"ש ה' לב אהרן דיפתח כבר היה דיין בעירו אלא דכשגדלו אחיו הורידוהו מגדולתו מסיבת היותו בן אשה אחרת שהיתה משבע אחר ולפי דעתם אם היה נשאר הגדולה ליפתח כבר נעתקה לשבט אחר הנחלה של הרבנות וידוע דבית הוא כינוי לגדולה כמו בי אבא סוראה בו רב אשי. עו"נ מ"ש מהר"מ אלשיך דפירוש והיית לנו לקצין דהיינו דיין ושופט כדכתיב וישפוט את ישר' וגו' ורז"ל אמרו יפתח בדורו וגו' ולזה כשגדלו בני גלעד אמרו לו באמירה בעלמא לא תנחל בבית אבינו דהיינו בבית המד' שלו כי בן אשה אחרת אתה ואחר שגרשוהו חזרו בהם ורצו להביאו אמנם כבר שמעו שכבר נתקשר עם קהל אחר ולא יודה לחזור אמנם כאשר נלחמו בני עמון עם ישר' מצאו טענה להביאו וכמ"ש ר' יחיאל דמלמד א"י לחזור בו מטעם דשכר בעלה ואין כאן עבדות משמע אם אינו שכר בעלה שלוקח כ"א שכר פעולה יכול לחזור ולזה כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל הלכו זקני גלעד לקחת את יפתח בודאי בל"ש ספק דאפי' אם כבר נתקשר עמהם מ"מ בטענה זו יכול לחזור ולבא תכף דבהליכת' היו מתייעצי' יחד בממ"נ ליקח את יפתח או בטענה דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא כמ"ש הרשב"א. ואם רוצה לדון עצמו כפועל דנמחל שעבודו' תכף באמירה לחודה ואם כן פועל יכול לחזור ולהניח אלו שנתקבל אצלם לגדול יכו' לחזור בו ולהניחם וכמ"ש ר' יחיאל דדוקא במלמד א"י לחזור בו משום דשכר בטלה הוא נוטל ואין כאן עבדות אבל פועל יכול לחזור בו בכל עת שירצה וז"א ויאמרו זקני גלעד לכה והיית (דייקא) "לנו" לקצין שכבר הייית לנו לדיין ושופט וכמ"ש הראב"ע בפי' והיית לנו לעינים ה"נ הכי פי' צריך שתלך עמנו כיון שלא נמחל שעבודך וכ"ת שאתה אין לך דין מלמד אלא דין פועל דבאמי' בלבד נמחל השעבוד וא"כ ונלחמה בבני עמון הרי אנחנו מבקשים אותך לפועל ללחום מלחמותינו ופועל יכול לחזור. ולזה השי' להם ב' תירוצי' למה שאמרתה שלא נמחל שעבודי זיל בתר טעמא דאין חבין לנער ואני הייתי דיין שלכם שאתם גדולים ואתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ואין שייך הטעם דאין חבין ולטעם שאתם מבקשים שאלך עמכם למלחמה אדרבא זו תברא כמ"ש הטור בשם ר"י דאם אינו הולך לנוח אלא להתייגע יותר א"י לחזור ובכן הי"ל לבא איזה ימים קודם המלחמה כי עכשיו איני יכול לחזור וז"א ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם דאין לכם שום תוחלת ולזה השיבו לו אדרבא לאידך גיסא הטעם דמלמד לא נמחל שעבודו באמירה בעלמא הוא. מטעם דפועל דינו כע"ע דגופו קנוי לו ובכן מן החיוב המוטל עליך לבא עמנו והמלחמה תעשה אתה לבדך כע"ע וז"א לכן עתה שבנו דעדיין שעבודך קיים והלכת עמנו בע"כ ונלחמת בבני עמון. ותו למעונך דטעם דלא נמחל שעבודו של מלמד דאין חבין לקטן של"ב גם לזה יש תשו' שאתה היית לגו לראש לכל יושבי גלעד ונמצא דבאמירתינו