איש אמונים טז

זרעך ולגבי קוב"ה כשאו' זרעך הוא זרע כשר דוקא לז"א לא ידעתי את ה' דייקא זה החילוק לא ס"ל וגם את ישראל לא אשלח ל"מ כשיטמעו שאיני שולח אותם שאין אתם מקבלים אותם בלא"ה אלא גם ישר' לא אשלח ולזה השיבו לו משה ואהרן אלד'י העברים נקרא כמו שפי' רשב"ם שכבר הם ידועים מעבר הנהר שהוא אלד'יהם ומסתמא מסר אותם בידך והיה לך להתנות וכל שלא התנית אתה הוא דאפסדת אנפשך ובכן נלכה נא ונזבחה לה' אלד'ינו כדין ודו"ק. ובכן אבא לפרש כו' המגיד חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטי' אשר צוה ה' אלד'ינו אתכם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין ע"כ ולכאור' ק' אם כונת שאלתו היא הכתובה בתורה למה לא השיבו לו ג"כ תשובה הכתובה עבדים היינו וכו'

אמנם נראה לפקע"ד לפ' בהקדים מ"ש ה' כסא דוד דחקר דלמה נצטוינו לבער את החמץ בזריזות גדול אפי' במשהו ואח"ך לאכול את המצה ולעשו' הסדר הזה בליל החג הקדו' הזה הלא כל תכלית המצוה היא סיפור הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה וגם לעשות זכרון ליצי' מצרי' שהוציאו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ ובכן חייבים לאכול מצה ומה לנו להוסיף כל אלו האזהרות והסדר הזה. והוא ז"ל תריץ יטי'ב דידוע דכל אחד מישראל אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ונכנס בשער א' של טומאה או בשתים או בעשר' איש לפי מעלליו ובכן ע"י ביעור החמץ יוצא מאותם שערי טו' שנכנס כל השנה כמו שמצינו באבותינו במצרים שכבר היו נטמעים ת"ו וע"י ביעור החמץ יצאו מכל טומאה ואח"ך שכבר יצאו מכל שעט"ו יתחילו ליכנס בשערי קדושה ע"י קיום המצות ואכילת המצה יעש"ב. וכתב עו' הוא ז"ל דמידי הוא טעמא שנצטוינו לאכול קרבן פס' על השובע כיון שע"י מצות פסח מתחיל ליכנס בשערי קדוש' לכן צרי' שימשיך הקדושה עליו וישאר תמיד בקדושתו

עוד נקדי' מ"ש ה' שעת הכושר דהביא משם המפ' שנתנו טעם על אשר נצטוינו שלא לשחוט את הפסח על החמץ מקרא דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתב הוא ז"ל דהטעם מאחר דכבר ידוע דפסח מצר' שנצטוינו במצרים היה למשוך ידינו מע"ז שהיינו עובדי' את הטלה ולכן ציונו ה' אלד'נו לבער את החמץ הוא שען הוא יצה"ר ואח"כ לשחוט את הפסח ליכנס בשערי קדושה יעש"ב

מעתה בזה נראה דהיתה כונת שאלת החכם שחקר חקי' הרב כסא דוד מה העדות והחקים והמשפטים וכו' הכונה כיון שכל רצונו של הקב"ה כ"י הוא לספר ביצי"מ והרי אנו מספרים ביצי"מ וגם אנו אוכלים מצה ומה לנו לבער החמץ בזריזות כל כך וגם לעשות את כל החוקים והמשפטים אשר אנו עושים בלילה הזאת והיתה תשו' כהלכות הפסח וכמ"ש הרב שעת הכושר דכל עיקר שנצטוינו שלא לשחוט הפסח על החמץ שהוא היצה"ר ולמשוך ידינו ממנו כמו שמצינו בפסח מצרים. וגם כדי ליכנס בשערי קדושה וכמ"ש הרב כסא דוד הטעם דק"פ נאכל על השובע כדי להמשיך הקדושה עליו וז"א אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין ודו"ק

ועפ"י קוטב זה פי' עט"ר מו"ר א"א העזר"י רבין חסיד' בעהמ"ח ס' בני בנימן זצוק"ל פשט הכתו' בפ' ואתחנן ויצונו ה' אלקינו לעשו' את כל החקי' האלה לירא' את ה' אלד'ינו לטוב לנו כל הימים להחיותנו כהיום הזה. דלכאורה ק' דכל הפסו' כפול ומכופל דכבר לעיל מיניה כתיב והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות וגו' ואמרת לבנך עבדים וגו' ואותנו הוציא משם וגו' ומה צורך לכפול עוד פ' זה אמנם עפי"ה ניחא ובהק' חקירה שחקרו המפ' דמה לנו לעשות כל הסדר הזה בליל החג הקדוש הזה אדרבא הסברה נותנת להיפך דיפה שתיקה ותכסנו בושה וכלימה בזכרנו את מעשינו הרעים אשר כמעט היינו נכנסים בנש"ט ולא היה לנו תקומה ח"ו

אמנם הם אמרו ב' תשו' בדבר חדא דע"י סיפור הנס הגדול והנורא כל השומע נכנס בלבו אהבתו ויראתו יתברך בראותו את כל מעשה ה' הגדול ועזוזו ונפלאותיו ועוד טעם אחר כי זה הוא שבח לנו כאשר ישמעו הגויים גודל אהבתו וחיבתו יתברך עמנו תפול עליהם אימתה ופחד ותהיה אימתנו מוטלת ע"כ הגויים

מעתה ז"א והוא כי לעיל מיניה כבר כתיב עבדים וגו' ואותנו הוציא משם וגו' אחר שהיינו נטמעים הוציא אותנו בכח גדול וביד חזקה ואח"כ א' ויצונו ה' אלד'ינו לעשות את כל החקים האלה שלא הי' מן הראוי כ"ז הסדר ואדרבא תכסנו בושה וכלימה בזכרינו את מעשינו ויהי כמשיב ג' תשו' חדא ליראה את ה' אלהינו דע"י סיפור המעשה נכנס אהבתו ית' בלבנו ועוד לטוב לנו כל הימים שתהיה אימתנו מוטלת על הגוים ועוד להחיותינו כהיום הזה כל העונות שעושה האדם בכל השנה הוא יוצא משע"ט ע"י ביעור חמץ ונכנס לשערי קדושה ודו"ק

מעתה הבה נא אב"א לפ' כו' המגיד בשאלת הרשע מהו אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא א"ע מן הכלל כפר בעיקר אף אתה הקהה את שיניו וא"ל בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו ואילו היה שם לא הי' נגאל ע"כ

דלכאורה ג"כ ק' אם כונת השאלה היא כאשר כתובה בתורה מה רשעתו והי"ל להשיב לו כאשר כתוב ואמרתם זבח פסח וגו' ובודאי שכוונת שאלתו היא דרך אחרת ולנו לדעת מה כיוון לשאול ומה השיבו לו

אמנם נלע"ד לפרש אם ניחא קמי שמיא ואם יוכשר בעיני מו"ר ובהקדים מאי דאיתא בש"ס דפסחים במתני' דצ"ב ע"א גר שנתגייר בערב פסח בש"א טובל ואוכל פסחו לערב ובה"א כל הפורש מן ערלה כפורש מן הקבר ואמרו בגמ' תניא ר"ש בן אלעזר או' לא נחלקו ב"ש וב"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב ועל מה נחלקו על ערל עכו"ם דב"ש סברי טובל ואוכל את פסחו לערב וב"ה סברי כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וטעמייהו דב"ה גזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי השתא נמי איכול ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה וכן פ' הרמב"ם ז"ל בה' ק"פ פ' ו' ה"ז כב"ה שצריך למול ולהמתין ז' ימים ואח"כ יטהר יע"ש

ורגע אדבר במה שראתה עיני לה' שעת הכושר ד"ע ע"ב שהביא מה שפ' הרמב"ם ז"ל שם (פ"ה ה"ה) שכתב כשם שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח כך מילת בניו הקטנים ומילת כל עבדיו בין גדולים בין קטנים מעכבתו מלעשות פסח שנא' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ואם שחט קודם שימול איתם הפסח פסול עכ"ל הר"מ והקשה ה' וז"ל מבואר מדבריו שאם שחט את הפסח תחי' ואח"כ מל את עצמו או את בניו הקטני' הפסח פסול ואמאי נימא הואיל ובידו לתקן למול א"ע ועבדיו וכל שבידו לאו מחוסר מעשה תדע דאמרי' בפ' תמיד נשחט דס"א ע"ב שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים בזריקם ר' חסדא א' פסול רבה א' כשר וא'