איש אמונים קסח

ביניכם לבין עצמיכם ואח"ך מכל גלוליכם וגו' אפשר אתכם וע"ז נרגש שאין כ"כ ראיה מפ' זה שהרי אמר וזרקתי עליכם נמצא דיש התעוררות מלמעלה בתחילה לזה מביא ראיה מדכתיב מקוה ישר' ה' מה מקוה מטהר את הטמאים הנכנסי' לתוכו ולא יבא המקוה לטהר את הטמא אף הקב"ה מטהר את ישר' בבחי' ויחן שם ישר' ומוחל וסולח לכל עונותינו ודו"ק

מעתה חל עלינו חובת ביאור הויכוח אשר בין יפתח ובין זקני גלעד שכבר התחלנו לפרשם וכ"ת ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישר' וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב ויאמרו ליפתח לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון. ויאמר יפתח אל קני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמה בבני עמון והיית לנו לראש ולכל יושבי גלעד ויאמר יפתח אל זקני גלעד אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש. ויאמרו זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדבריך כן נעשה. וילך יפתח עם זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין ע"כ. והדקדוקי' רבו א) דלמה המתינו לילך אצלו כאשר נלחמו בני עמון ולא קודם. ב) למה היו צריכים לאמר לו לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון היה די למנותו בתחי' לקצין וכשיתמנה מאליו הוא מוכרח ללחום מלחמותיהם כמו כל המלכים. ג) למה נקטו בזה הלשון והיית לנו לקצין שהוא לשון עבר היל"ל ותהיה לנו לקצין. ד) תשו' יפתח הלא אתם שנאתם אותי וגו' איך אפשר להאמין ביפתח שהיה גבור חיל בתור' שיהיה נוקם ונוטר ח"ו. ה) מדוע באתם אלי עתה וגו' מה זו תמיהא דאדרבא משום שהם בצרה מבקשים עזר ממי שיהיה. ו) תשו' זקני גלעד לכן עתה שבנו אליך וגו' אם באמת תמיהת יפתח היא חזקה שהשונא לא יצדק לבקש עזר משונאו מה זו תשו' לכן עתה וגי'. ז) ותו ק' תיבת שבנו אליך כי תיבה זו אינה צודקת כ"א באיש שכבר היה עמהם ורחק מהם שייך לו' שבנו ברם הם עתה פ"א באו ומאי או' שבנו אליך וגו'. ח) מה זו הוספה והיית לנו לראש ולכל יושבי גלעד דמעיקרא מאי סבור וכי להשליטו עליהם בלבד הא ודאי ליתא. ט) תשו' יפתח אם משיבים אתם אותי להנחם בבני עמון וכי עתה הבין שרוצים שימלוך עליהם כדי לערוך מלחמה והלא תחילה דברי הזקני' לכה והיית לנו לקצין ונלחמה וגו' ותו ק' אומרו אנכי תהיה לכם לראש מה זו שאלה וכי לא שמע דבריהם בתחי' ביאתם שאמרו לכה והיית לנו לקצין. י) תשו' זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותינו דק' דהיל"ל כדברך כן נעשה ולמה נקטו הלשון בלשון שלילה אם לא כדבריך וגו'. יא) מה ראו העם למנותו תיכף קודם המלחמה הי"ל להמתין עד אחר גמר המלחמה כמו שנתרצה הוא עצמו ולמה הקדימו ללא צורך

אמנם נלע"ד לפ' עפ"י מה שראיתי לה' זרע אמת ח"ב סי' צ"ז שנשאל בענין חכם א' שהיה מושכר לקהל בלי שטר וקנין רק שהיו פורעי' לו בכל ג' חו' השכירות מוקדם והשכיר עצמו לקהל אחר בשטר וקנין ושבו' ותובעי' הק"ק הא' שאינו יכול להשכיר עצמו בתוך השנה דאע"ג דאינם פורעי' לו אלא כל ג' חו' עכ"ז כיון דמנהגם להתחייב כל המנויים מר"ח ניסן לא משלם זימניה עד ניסן הבא עכ"ל השאלה והשיב דדין זה דמלמד או חכם אי הוי דינו כפועל ויכול לחזור אפי' בחצי היום או הוי דינו כדבר האבד דאינו יכול לחזור בו הוי פלוגתא דרבוואתא מוהר"מ עם רבינו יואל ז"ל ושוב הביא תשו' מוהרימ"ט בחיו"ד סי' ן' דנשאל בכיוצא בזה והשיב דכיון דהוי פלוגתא דרבוואתא ורוב הפוס' ס"ל דמלמד הוי דבר האבד הו"ל שבו' בטעות כנדרי שגגות וא"י לחזור החכם להשכיר עצמו למקום אחר. תו הביא משם מוהרימ"ט דנתן עוד ט' אחר דא"י החכם לחזור תוך זמן שכירותו וכמ"ש הגהמ"ר בשם רבינו יחיאל דכל טעמא דפועל יכול לחזור אפי' בחצי היום הוא מטעם כי לי בנ"י עבדים וא"כ המלמד או החכם שאינם לוקחים שכר פעולה דמה אני בחינם וכו' ומה שלוקחים הוא שכר בטלה וא"כ אין כאן עבדות וא"י לחזור בו תו הביא ט' אחרינא שכ' מהרימ"ט שכ' הטור בשם ר"י דכל טעם דפועל יכול לחזור בו הוא מטעם כי לי בנ"י עבדים היינו דוקא אם הולך לנוח הפועל אבל אם הפועל אינו הולך לנוח כ"א הולך לעשות מלאכה וחוזר בו מחמת היוקר א"י לחזור בו כיון שהולך להתייגע

והנה בטעם זה שדי נרגא ה' ז"א ז"ל וז"ל וק"ל טובא ממ"ש בפ"ו בב"מ דע"ז אהא דתני בברייתא השוכר את האומנים והטעו הפועלים את בע"ה או הבע"ה את הפועלים אין להם אלא תרעומות בד"א שלא התחילו במלאכה אבל התחילו במלאכה כגון שקבלו בגד לארוג בב' סלעים וארגו חציו שמין להם מה שעשו היה יפה ו' דנרים נותן לו סלע או יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים וקאמרי התם קא סברי רבנן יד פועל עה"ע ואהא דקאמר בברייתא או יגמרו מלאכתם ויטלו ב' סלעים פריך בש"ס פשיט' ומשני לא צריכא דאייקר עבידתא והמרו פועלי' ואזל בע"ה ופייסינהו מהו דתימ' מצי אמ"ל כי פייסינן אדעתא דטפי לן לאגרא קמ"ל דאמ"ל אדעתא דטרחנא לכו באכילה עכ"ל הגמרא. ומקשה ה' ז"ל מסו' זאת דנר' דלא כר"י דאם איתא דמחמת היוקר א"י לחזור היכי מצי הדרי פועלים היכא דאייקור עבידתא הא אינם יכולים לחזור ושוב הביא דבש"מ כ' משם הרא"ש דהא דקאמר בש"ס ואימרו פועלים לא דהדרי בה מחמת שנתייקרה המלאכה אלא שהיו בפני' זועפות ופייסינהו בע"ה ובזה לא הרוה צמאונו דפשט הש"ס אינו כן יעש"ב

ואני עני ב"א אמינא אחהמחי"ר מכת"ר הדבר ק' לע"ד מלבד דהטו' ז"ל דהביא דין זה משם הר"י איהו ניהו פי' כונת ואימרו פועלים שהיו בפנים זועפות כמו שפי' אביו הרא"ש ומה לו כי יצעק חינם

זאת ועוד הרואה יר' דפשט הסו' משמע דוקא כמ"ש בש"מ משם הרא"ש דא"א כמו שהבין הוא ז"ל דאימרו פועלי' דקאמר הש"ס הכונה שרצו לחזור בהם מחמת היוקר והלך בע"ה ופייסינהו סתם ולא נדר להם כלום וגמרו הפועלים מלאכתם הרי דינא הוא שחייב בע"ה לתת שכר הפועלים בערך היוקר כמו שביקשו וכמ"ש הרי"ף בפ"ק דקי' מוכר אומר במאתים ולוקח או' במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"ך תבע המוכר את הלוקח יתן כמו שאמ' הלוקח ואם תבע הלוקח את המוכר נותן כמו שתבע המוכר וה"נ דכוותה מאחר שבחצי היום חזרו ויכולי' לחזור מדינא אף מחמת היוקר לדעתו ז"ל ואח"ך ביקשו תוספת בשכרם והלך בע"ה ופייסינהו סתם ודאי דחייב ליתן אף התוספת אלא ודאי דהאמת הוא דהפועלים לא בקשו שום תוספת ולא רצו לחזור כ"א היו בפנים זועפות ופייסם בע"ה כמ"ש רש"י ז"ל וז"ל הרבה להם תחנונים וסד"א שזה הפיוס היה אדעתא להוסיף להם איזה דבר וקמ"ל דלא היה אלא אדעתא למיטרח באכילה ושתיה זה נלע"ד ברור

ותבט עיני לה' מוהר"י אדרבי ז"ל בסי' שצ"ח שנשאל באחד חכם בעירו בכל שנה היו נותנים דבר