איש אמונים קסה

לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך ה"ז מקו' הואיל ואילו קדשה עתה הוו קידו' תופסין בה מספק וכתב מרן ז"ל בכ"מ דהויא מקו' גמורה ולא ספק מקודשת כיון דתפסי בה קי' לא הוי דבר שלב"ל וכיון שהוא מקדש עכשיו שיחולו הקידושין לאחר שיחלוץ לה יבמה ש"ד ותמה עליו ה' משנה למלך בשני מקומות בפ"ז ובפ"ט דאיך קא פסיק ותני דהויא מקודשת גמורה דהוי דשלב"ל ובודאי דאילו היה רואה דברי ה' ב"י ליכא שום תמיהא דהרי פירש להדיא דס"ל כסברת הר"א ממיץ ז"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומיהו מקצת ריאיה איכא כגון פירות ערוגה דהפירות כבר הם בעולם יכול להפרישם תרומה לכשיביאו שליש ויתלשו וכן קמח יכול לקרוא לה שם חלה לכשילוש אותה והוא הדין נמי ביבמה כיון דתפסי קידושין מספק אם קדשה מעכשיו חלין הקידו' גמורים לכשיחלוץ לה יבמה ולא נשאר שום תמיהא על מר"ן כ"מ ז"ל

אך מה שאני תמיה על הב"י דבסי' שכ"ח פ' הטור וז"ל אין מפרישי' חלה בלתי נתינת רשות בעל העיסה ומיהו אם נתן רשות לאחר להפריש אפי' בעוד' קמח מועיל אפי' שעדין לא נתחייב בחלה עכ"ל וכתב הב"י ה"ט כמ"ש בתוס' דנזיר הנז' כיון דבידו להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהיה חלה על קמח זה לכשילוש יע"ש

ואחד הרואה בלבבו יבין דטעם זה נקטו התוס' משום דס"ל דאין האדם יכול להפריש חלה בעודה קמח דהוי דבשלב"ל הוכרחו לטעם זה שבידו להביא עיסה מגולגלת וכו' ברם לדידיה שכ' למע' טעם הסמ"ג דכיון דהוא עצמו יכול להפריש חלה מקמח לכשילוש מטעם זה יכול למנות שליח א"כ תו לא צריכינן לטעם זה דבידה להביא עיסה מגולגלת וכו' ונמצא ח"ו כסותר עצמו ולדידי צ"ע

ודרך אגב חזיתיה לה' ארח מישור שהביא לשון זה של הב"י וכ' משם הב"י שנתן טעם דמצי משוי שליח להפריש חלה בעודה קמח לכשילוש כיון דבידו ללוש ולגלגל וכו' ותמה עליו דטעם זה דבידו ללוש ולגלגל לא הרוה צמאונם להתוס' והוכרחו לטעם הב' דבידו להביא עיסה מגולגלת יע"ש

והאמת פלא דטעם זה דבידו ללוש ולגלגל לא הזכירו על דל שפתיו הב"י כלל כמו שיר' הרואה שם ואיך בודה מלבו ח"ו דברים שלא היו כדי להק' עליו וצ"ע

ובהיותי בזה חזה הוית לה' תה"ד סי' קפ"ח שנשאל באשה משרתת שהלכה בעלת הבית למקום אחר והניחה העיסה וכבר החמיצה וקרובה להתקלקל העיסה אם יכולה המשרתת להפרי' חלה מהעיסה בלי רשות בעלת הבית אי שרי למיעבר הכי או לאו והשיב דשפיר דמי למיעבד הכי כיון דמתקלקלת העיסה זכות הוא לה לבעה"ב וזכין לאדם שלא בפניו וקי"ל זכיה מטעם שליחות אתרבאי ולעניין תרומה רבינן שליחות מאתם גם אתם וה"נ המשרתת נעשית שלוחה אפי' שלא מדעתה מטעם דזכות הוא לה. ואע"ג דבפ"ק דחולין די"ב ע"א אמרי' דהאו' לשלוחו צא ותרום לי ושמע איניש אחרינא ואזל ותרם אין תרומתו תרו' דהו"ל תורם שלא מדעת אלמא אע"ג דידע האי בעידנא דתרם דניחא ליה לבע"ה לתרום שהרי ציוה לשלוחו לתרום מ"מ הואיל ולדידיה לא. עבד שליח לא מהני וי"ל דדווקא התם ל"מ משום דאי' למימר דדעת הבע"ה דשלוחו דוקא יתרום משום דיודע ומכיר באיזה מידה רגיל הבע"ה לתרום בעין יפה או רעה או בינוני אבל בהפרשת חלה בזה"ז דהכל שוין בו ליטול כזית ולשורפה אין לומר כלל שיש קפידה מי יפריש ויתרום ותו דאיכא חשש קלקול העיסה ליכא קפידה כלל עכ"ל יעש"ב

ואני בער לא ידעתי איך יצאו דברים אלו מפי קדוש דכ' דטעם למי שתרם שלא ברשו' אע"ג דשמע לבע"ה דציוה לשלוחו לתרום דנמצא דניחא ליה אפ"ה אין תרומתו תרו' מטעם שאינו מכיר באיזה מידה תור הבע"ה

הנה מלבד דרש"י ז"ל פי' דטעם דאין תרומתו תרומה דהכי דרשינן בגטין ובב"מ אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם הרי להדיא דגזרת הכתו' היא מהיקישא ותו ק' דלדבריו ז"ל אף אם מינהו שליח בפי' וא"ל זיל תרום אם השליח לא ידע באיזה מידה רגיל הבע"ה אין תרומתו תרו' משא"כ האמת דהכי אי' במתני' דמס' תרומו' משנה ד' התורם בשלחותו של בע"ה תורם כדעתו של בעה"ב ואם אינו יודע דעתו של בע"ה תורם בבינונית פיחת יו"ד או הוסיף עשרה תרומתו ת' הראת לדעת דאעיקר תלוי שהשליח יתרום ברשות בעה"ב לא במידה שרגיל בה בע"ה

ואעיקרא דדינא ק"ל מה זכות הוא לבע"ה שהשליח או המשרתת תוציא החלה אם מטעם חשש קלקול העיסה תניח הפרשת החלה אחר אפיית הפת דהכי איתא בספרי דמפרישי' חלה אחר האפייה מדכתי' והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרו' לה' וכן פ' הרי"ף והרמב"ם והטו' בסי' שכ"ז ומרן בש"ע אין שום חולק וא"כ מה זכות הוא לה שבע"ה מסתמא רוצה להפריש ולברך ברכת ההפרשה ובודאי יקפיד בזה וכמו שמצינו במצות כיסוי הדם דהקפיד שחייבו ר"ג עשרה זהובים ומכ"ש היכא דליכא חשש קלקול העיסה כמ"ש הוא ז"ל וצע"ר

והנה דין חייוב חלה אינו אלא בלחם דכתי' באכלכם מלחם הארץ אבל הסופגנין והדובשנין ועיסה שבלילתה רכה וטגנה בשמן פטור' ואם אפאה בתנור חייבת. וכ' הטו' דצריך משעת גילגול שיהא מכוון לטגנה בשמן ומעשה אבל אם מתחי' הגלגול לא נתכוון לכך חייבת וכן אם נתכוון לכך ואח"ך נמלך ועשה חררה קטנה לבנה קטן הרי נתחייבה כל העיסה בחלה ולהכי ה' מהר"ם מרוטנבורג ז"ל היה נוהג בבית בכל עיסה אף שמתחילה היו מתכוונים לבשלה או לטגנה לאפות עוגה קטנה כדי שתתחייב בחלה כל העיסה שהיה חושש שמא תימלך והעשה חררה לבנה קטן עש"ב תו איתא במתני' דחלה פ"ד משנה ח' דחלה נאכלת עם הזר על שולחן א' ואי' בחולין ד' ק"ד ע"ב דמתני' מיירי בחלת ח"ל דכיון דהיא דרבנן לא גזרינן העלאה אטו אכילה וכמ"ש בתו' יע"ש

מעתה נבא לפ' כוונת הכתו' והוא דאליאו בנבואתו היה יודע דהאלמנ' אין לא כ"א מעט קמח בכד והייתה מנחת אותו ליום המחרת לאכול היא ובנה שאותו היום כבר אכלו אלא כל מה שביקש ממנה אליהו הוא שתפריש חלה מהקמח לכשתלוש ותתן לו החלה לאכול וכדעת הר"א ממיץ כיון שבידה ללוש ולגלגל ולזה אמ"ל בזה הלשון לקחי "נא" לי פת לחם הכונה שתפריש עתה מהקמח הקרוי נא' שיעור חלה ותעשה לו פת לחם כיון שבידה ללוש כל העיסה וזה רמז לה "בידך" דיקא ללוש ולגלגל והאלמנ' הבינה דבריו אבל היא סברה לה כד' התו' דעיקר הטעם הוא דבידה להביא עיסה מגולגלת וזה היה חסר המציאות שלא הי"ל בביתה ולזה אמרה לו חי ה' אלקי"ם אם שיש לי מעוגה וכמ"ש המתרגם מידעם והסכים ה' כלי יקר שכונתה שאין לה נילוש וכיון שאין בידה להביא עיסה מגולגלת אינה יכולה להפריש חלה מקמח וז"א כ"א מעט קמח